ציור נדיר - הגדול ביותר שיצא משטח חפירה ארכיאולוגית בארץ יוצג במוזיאון ישראל המחודש

ציור קיר מרהיב ביופיו מן המאה ה-12 ואשר התגלה באקראי בחצר גת שמנים בירושלים יוצג לראשונה במוזיאון ישראל המחודש

רשות העתיקות: מדובר בציור הגדול ביותר שיצא משטח חפירה ארכיאולוגית בארץ

ציור קיר (פרסקו) ענק ומרשים אשר התגלה בחפירות רשות העתיקות במנזר מרים בחצר גת שמנים בירושלים יוצג לראשונה לקהל עת יפתח מחדש מוזיאון ישראל בירושלים, ב-26 ביולי 2010.

בשנת 1999 ערכה רשות העתיקות חפירות הצלה בנחל קדרון, סמוך לגת שמנים בניהולו של ארכיאולוג מרחב ירושלים, ג'ון זליגמן. החפירות חשפו כמה מבנים מן המאה ה-12, שהיו שייכים ל"מנזר מרים הבתולה של עמק יהושפט". המנזר ברובו נהרס על ידי צלאח אל-דין. להפתעת החוקרים, באחד החדרים נחשף קיר באורך 9 מטרים, מעוטר בציור מרהיב.

בזכות תרומה נדיבה של ידידי מוזיאון ישראל עבר הציור טיפול שימורי על ידי צוות ענף שימור אמנותי של מינהל השימור במעבדות רשות העתיקות, בראשותו של ג'ק נגר, עד שהוצב לראשונה בגלריה החדשה של התקופה הצלבנית במוזיאון.

לדברי זליגמן, נושא ציור קיר זה, ששרד רק בחלקו התחתון ובמקורו הגיע גובהו לתשעה מ' בקירוב, הוא כנראה סצנת ה"דאאזיס" (תחינה, ביוונית). זוהי נוסחה איקונוגרפית מוכרת שבה מריה ויוחנן המטביל מבקשים מישו מחילה למען האנושות. מן התמונה המרכזית נראים רק חלקים תחתונים של הדמויות: ישו היושב במרכז, לימינו מריה ולשמאלו יוחנן המטביל. לצדי מריה ויוחנן נראים עוד שני זוגות רגליים, כנראה של מלאכים. במרכז הציור שריגי צמח צבעוניים ומשני צדדיו כתובת לטינית מדברי אוגוסטינוס הקדוש: "הנהנה לדבר סרה באדם שאינו נוכח, אינו ראוי לאכול ליד שולחן זה". מכאן אפשר ללמוד שהציור עיטר את קיר חדר האוכל – הרפקטוריום – של המנזר. האיסור ללכת רכיל מפתיע, מכיוון שמדובר בנזירים אנשי המקום, שהיו בנדיקטים והיו שתקנים. כנראה, על פי החוקרים, האימרה מכוונת לאורחים שהגיעו למנזר והוזמנו לאכול.

לדברי נגר, "זהו ציור מהחשובים ביותר שנשתמרו מהתקופה הצלבנית בארץ. הציור הינו הגדול ביותר שיצא משטח חפירה ארכיאולוגית בארץ, והטיפול בציור במעבדות רשות העתיקות היה מהמורכבים שנעשו כאן מבחינה שימורית. ציור קיר זה מיוחד בגודלו ובאיכותו. אורכו 9 מטרים וגובהו 2.7 מטרים, והוא נדיר ביותר מפני שרק מעט מאד ציורי קיר שרדו מהכנסיות הצלבניות שנבנו בירושלים בתקופה הצלבנית. איכות הציור הגבוהה נעשתה קרוב לוודאי בידי אמנים מהמעלה הראשונה, והצבעים הססגוניים מצביעים על חשיבות המנזר במאה ה-12, שהיה בפטרונות המלכה הצלבנית מליסנדה."

"אנו גאים לכלול את ציור הקיר הייחודי באולם החדש שלנו לאמנות צלבנית" אומרת נעמה ברוש, אוצרת לאמנות האיסלאם במוזיאון ישראל ומי שהיתה אחראית להצגתו באולם החדש. "אנו מודים לרשות העתיקות על שיתוף הפעולה שהוביל לחשיפת המוצג החשוב בפני הקהל".

להורדת תמונות ברזולוציה גבוהה הקליקו כאן.

לפרטים נוספים – מחלקת העיתונות במוזיאון ישראל, 02-6708935
יוֹלי שוורץ, דוברת רשות העתיקות, [email protected]