הופיע גיליון מס' 14: 'מילים', של כתב-העת

תו+ | מוסיקה | אמנויות | חברה (כולל תקליטור מוסיקה).

עורכת: דר' בת-שבע שפירא

כתב-העת דן בהקשריהן התרבותיים-חברתיים-ביקורתיים של המוסיקה ואמנויות אחרות בישראל, במעמדן ובתפקידן החברתי, ומציע בימה למגוון רחב ככל האפשר של דעות, גישות וביקורת, ונגישוּת לכותבים, אמנים וחוקרים בתחומי האמנות והחברה, ולקהל קוראים המתעניין ומבקש להביע את דעתו בנושאים אלה.

גיליון מס' 14 (קיץ 2010) מתמקד במילים ובהקשריהן המוסיקליים, האמנותיים, ועוד.

תוכן גיליון מס' 14

החוברת

בת-שבע שפירא: פתח דבר – תילי מילים; המילים והקולות – ריאיון עם אריק שפירא; ג'ון בוסטוק: שש סונטות מאת שייקספיר; קיקי קרן-הוס: עולמות מצלילים – אנטומיה של תהליך יצירה; יחזקאל נפשי: ערפול, ויה דולורוזה, בשכונת מחנה יהודה טרם עלות שחר (שירים); חוה קדוש: מקום בזמן, עת נגה, השגה (שירים); בת-שבע שפירא: שיר השירים (שיר), דגנית אלייקים: דר' מרקוב, או איך למדתי להפסיק לדאוג, ולאהוב את ההליך הסטוכסטי; יאיר גרבוז: נשמט יהודי; רוני מליץ הרי: דפים מתוך 'ביוגרפיה של פרננדו פסואה'; ערן הדס: קריאת כיוון: חוויית הקריאה בעידן ההיפרטקסט; מאיר מינדל: לבדי ו-מות התמוז – לחן ומילים; דוד אדלר: שוב ערב שוב, אדם יוצא מתמונת המחזור שלו, בבית האבות (שירים); עירית בלובשטיין: בלועה (סיפור); אלי לינדר: עצה למלחין (שיר); איתן קלינסקי: לשון עברית מוּבסת, מורה ללשון עברית מוּבסת; חמוטל עתריה: רקוויאם לעברית, 1999, רקוויאם לעברית, 2009; יהלי וגמן: רחמנינוב הפסנתרן; דרור ק. לוי: רקוויאם לגוף השתוק – על עבודתה של פנינה רייכמן; פנינה רייכמן – עבודות; דבורה מורג: תולעת ספרים – טקסט ודימוי בעבודותי; יוכבד וינפלד: מילים בעבודות חזותיות

התקליטור

ג'ון בוסטוק: סונטות מאת ויליאם שייקספיר
מאיר מינדל: לבדי, מילים: ח"נ ביאליק
אריק שפירא: משוגע איש הרוח, מילים: ח"נ ביאליק; פוגת המוות, מילים: פול צלאן; מסעות אורידיקה, מילים: ב' שפירא

ביקורות / תגובות
"תו+" הוא בגדר נס. נס של ממש. בחברה שמקדשת את הכסף והרייטינג. במקום שבו נדמה כי איבדנו כל בושה או זיקה לתרבות. במדינה שבה לועגים ל"פרופסורים", ו"אליטיזם" הוא מעין קללה. כאן, תחת שמי חיפה העכורים, יוצא לאור כתב עת יחיד במינו, שעוסק במוסיקה ישראלית, רק במוסיקה ישראלית, ונותן מקום ליוצרים ולנגנים לבטא את עצמם, מוסיקלית ומילולית. יש בו מחשבות והרהורים, זיכרונות וניתוחים. וכבוד לאמן באשר הוא. (אבישי מתיה, כלבו חיפה)

בהיעדר בימות ציבוריות לדיון מעמיק במוסיקה בישראל, נדמה שכתב העת "תו+" למוסיקה, אמנויות, חברה, זוהר בבדידותו. חוסר הפשרנות וההתרכזות בהיבטיה הפחות פופולריים של המוסיקה והאמנות בכלל – כמו מודרניזם ואוונגרד – עיצבו קו מיתאר חדש, ייחודי, לכתב העת – "אלטרנטיבי וקצת מחתרתי", כדברי העורכת. גיליונותיו כוללים לא רק מאמרים על מוסיקה, אלא גם קטעי פרוזה ושירה, תמונות מיצירות וידיאו ודיונים רבי משתתפים על אודות שאלות של תרבות וחברה. (נעם בן-זאב, גלריה, הארץ)

כתיבה אישית, תיאורטית, מתעדת ורגשית מאפיינת את תוכנו של כתב העת המוצלח, שיש לקוראו במנות קטנות. לאפשר לכל מאמר, דחוס, אינטלקטואלי ומרובה פרטים להשתקע. ואז, רק אז, להמשיך הלאה. (עידו סולומון, כלבו חיפה)

לפרטים ולרכישה:
הוצאת ספרים אוריָן 04-8242013
איינשטיין 34 חיפה
[email protected]
www.tav-plus.co.il