מפרסם: המרכז הרפואי תל אביב
תאריך: 07/11/2011 15:14
נושא: בריאות
הודעה לעיתונות

על תסמונת מטבולית וסכרת

ד"ר יונית מרקוס, מומחית לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, אחראית המרפאה ליתר לחץ דם, המכון האנדוקריני, המרכז הרפואי תל-אביב

התסמונת המטבולית מייצגת משלב של גורמי סיכון הכוללים השמנה (בעיקר בטנית), הפרעה למשק השומנים , תנגודת לאינסולין, כבד שומני ויתר לחץ דם. צבר זה של הפרעות מטבוליות מופיעות בשכיחות גבוהה יחדיו , במנגנון שאינו ברור דיו, ומהווה גורם סיכון חשוב להתפתחות סוכרת מטיפוס 2 ותחלואה קרדיוסוקלארית.

התסמונת המטבולית מוגדרת כ:
- היקף מותניים גדול ( מעל 102 ס"מ בגברים ומעל 88 ס"מ בנשים)
-רמת טריגליצרידים ≥ 150 מ"ג%
- רמת HDL < 40 מ"ג % בגברים ו<50 מ"ג % בנשים
- לחץ דם סיסטולי ≥ 130 מ"מ כספית ו/או דיסטולי ≥ 85 מ"מ כספית (וגם לחץ דם גבוה המצריך טיפול בתרופות, גם אם הוא תקין כרגע).
- רמת גלוקוז בצום ≥ 100 מ"ג%

מילוי אחר שלושה מחמשת הקריטריונים מגדירים תסמונת מטבולית !!!
שכיחות התסמונת המטבולית עולה במקביל לשכיחות העולה של מגיפת ההשמנה . חשוב לציין כי למעלה ממחצית המתבגרים השמנים לוקים בתסמונת מטבולית ! גורמי סיכון נוספים הינם גיל, אורח חיים יושבני (לא פעיל), ספור משפחתי של סכרת מטיפוס 2 ותיתכן גם השפעה של תזונה לקויה של האם בהריון על העובר.

מנתוני חיל הרפואה בצה"ל ניתן לראות כי באוכלוסיה הישראלית קיימת עלייה הדרגתית בשיעור התסמונת המטבולית בגילאים הצעירים, באופן ליניארי, הן בנשים והן בגברים. בגילאי ה-20, שיעור התסמונת הוא כ-7.4% בקרב הגברים וכ-3.8% בנשים. בגילאי ה-40 המוקדמים, שיעור זה מזנק לכ-25.9% בגברים ולכ 16% בקרב הנשים. העליה בשיעור התסמונת המטבולית נמשכת בדרך כלל עד לגילאי 50 ואז מתייצבת.

כאמור המנגנון בו נוצרת התסמונת אינו ידוע אך מקובל לחשוב כי התנגודת לאינסולין מקשרת בין התסמינים השונים. ההפרעה לפעילות האינסולין מביאה ליצור יתר על ידי הלבלב עד כי הוא כושל ומופיעה עליה בערכי הסוכר עד להתפתחות סכרת גלויה. בנוסף לתנגודת לאינסולין גם להשמנה מרכיב מרכזי בפיתוח התסמונת המטבולית והסכרת. תאי השומן הבטני הינם תאי שומן פעילים אשר מרבים להפריש מתוכם חומרים דלקתיים, חומצות שומן חופשיות ותוצרי חמצון. חומרים אילו מופרשים אל מחזור הדם ומחוללים סדרה של שינויים המביאים להתפרצות התסמונת המטבולית. חמרים אלה יכולים להגביר את לחץ הדם, לתקוף את דפנות כלי הדם ולהחיש היווצרות טרשת עורקים, להפריע לפעולת האינסולין, להצטבר בכבד ולגרום ל"כבד שומני" (עד לפתוח אי ספיקה כבדית), ולפגוע ביכולת פעולת הלב. סבוכים נוספים המופיעים הינם הפרעות למשק השומנים ופתוח תסמונת שחלות פוליציסטיות (המלוות באי סדירות מחזור, שיעור יתר ואקנה).

אנשים הלוקים בתסמונת המטבולית נמצאים בקבוצת סיכון גבוהה לפתוח תחלואה קרדיווסקולארית (מחלות לב וכלי דם, שבץ מוחי.. ) ותמותה. ממחקרים אחרונים עולה כי הסיכון לפתוח סכרת ותחלואה קרדיווסקולארית מוגבר עד פי 2-5 באנשים עם תסמונת מטבולית ושיעורי התמותה הכוללים (מכל סיבה שהיא) עולים בעד לכ- 60% . נוכחות של מחלה טרשתית (מחלת לב , שבץ , מחלת כלי דם פריפרית) , הקף מתנים גבוה ושלושה גורמי סיכון נוספים מעלים את הסיכון לפתוח סכרת עד פי 10!.

נכון להיום, לא קיים טיפול ספציפי לתסמונת המטבולית או למצבור גורמי הסיכון הנכללים בה. בעבר הלא רחוק השתמשו בתרופות לירידה במשקל על מנת לעכב את פיתוח התסמונת המטבולית. לצערנו הרב מרבית התרופות הורדו מן המדף בעקבות תופעות לוואי קשות כגון דיכאון והגברת תחלואה לבבית.

הטיפול היעיל בתסמונת המטבולית הוא בדיאטה (הורדה של 500-1000 קלוריות מהצריכה היומית) ופעילות גופנית (30-60 דקות פעילות ליום בעצימות בינונית) כאשר בד בבד יש לטפל בסיבוכיה, כולל יתר לחץ הדם, וההפרעה בשומני הדם בטיפול כוללני מתאים, ובשעת הצרך, התאמת טיפול תרופתי מתאים, לעיתים טיפול בתרופות אחדות יחד. חשוב לציין כי גם ירידה במשקל של 10% ממסת הגוף משפרת את מידת העמידות לאינסולין ואת ערכי לחץ הדם כבר בתוך 3 חודשים והשפעתה החיובית נותרת גם כשנה לאחר ההתערבות. בקבוצת הסיכון גבוהה לפיתוח סכרת ניתן גם לטפל במטפורמין או אקרבוז ובכך להוריד את שיעורי פיתוח הסכרת בכ 40% ו – 30% בהתאמה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות ל- המרכז הרפואי תל אביב.