ועדת התביעות תקים קרן נוספת לפיצוי יורשי נכסים במזרח גרמניה

הלחץ הציבורי והתביעה המשפטית עשו את שלהם

ועדת התביעות תקים קרן נוספת לפיצוי יורשי נכסים במזרח גרמניה

בעקבות תביעה קבוצתית של יורשי נכסים במזרח גרמניה שהוגשה בחודש שעבר והביקורת הציבורית שנמתחה עליה, הודיעה ועדת התביעות בסוף השבוע שתקים קרן רצון טוב נוספת בסך 61 מליון דולר

ועדת התביעות אישרה בשבוע שעבר הקמת קרן נוספת בסך של 61 מליון דולר לפיצוי בעלי נכסים ממזרח גרמניה, אשר אחרו כביכול את המועד להגשת התביעות שהיא עצמה קבעה.
ועדת התביעות נכנעה לביקורת ציבורית שהופנתה כלפיה בעקבות תביעה קבוצתית שהגישו יורשי נכסים ממזרח גרמניה בחודש שעבר נגד ועדת התביעות, בה הובעה ביקורת חריפה על התנהלות ועל פגיעתה בזכויות יורשי בעלי נכסים יהודים ממזרח גרמניה.
התביעה הוגשה ב-24 ביוני בבית המשפט המחוזי בתל אביב. מדובר בתביעה קבוצתית של חמישה יורשים, בעניין נכסים שנגזלו מיהודים בתקופת הנאצים. על פי התביעה, ועידת התביעות פוגעת בזכויות היורשים, תפסה נכסים ומסרבת להשיבם. לפי כתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בת"א כנגד ועידת התביעות ה- Conference on Jewish Material Claims Against Germany, INC., באמצעות עוה"ד דור חזקיה ועמוס חכמון ממשרד עורכי הדין חזקיה – חכמון מתל-אביב, קיבלה ועידת התביעות פיצוי או השבה, בגין נכסי נדל"ן ועסקים בשטח מזרח גרמניה אשר נגזלו מיהודים בתקופת השלטון הנאצי, אך כיום מסרבת להעבירם או לשלם את תמורתם ליורשים החוקיים.

כמפורט בתביעה, עם איחוד גרמניה המזרחית והמערבית ונפילת חומת ברלין, בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, איפשרה ממשלת גרמניה המאוחדת לבעלי רכוש יהודי במזרח גרמניה, שהוחרם או נמכר בכפייה תחת המשטר הנאצי, לתבוע את השבת רכושם או פיצוי אם נמכר. ועידת התביעות הוגדרה כגוף שאמור היה לפעול לטובת בעלי הרכוש היהודי, ולנהל את קבלת הנכסים והשבת הכספים.

התובעים, יורשי עיזבונות משפחות ליכטנשטיין ואנגל, טוענים כי וועידת התביעות פועלת שלא כדין ובניגוד לכללי הצדק הטבעי, משלא איתרה אותם כבעלי הזכויות בנכסים שנגזלו, וכיום מסרבת לשלם להם את התמורה בעבור הנכסים שנגזלו. לפי הטענה, ועידת התביעות הטעתה את הציבור והשלטונות הגרמניים, והציגה את עצמה כמי שירשה את נכסי הבעלים המקוריים בעצמה. גם פעולות אלמנטריות לא נעשו על ידי הנתבעת ונציגיה, עד שעולה חשש כבד לחוסר תום לב הכרוך בכך. הועידה לא פעלה לאיתור היורשים ולא להשבת מה שגזלו הנאצים בתקופת השואה, ליורשי משפחות ליכטנשטיין ז"ל ואנגל ז"ל.
לפי התביעה, קיים חשש ממשי כי פעולות הנתבעת בוצעו בזדון ומתוך מניעים זרים. על פי התביעה, הנתבעת נוהגת, לאורך שנים, כמי שאינה חייבת דבר וחצי דבר לבעלים המקוריים או יורשיהם. את התשלומים שביצעה הוועידה בעבר היא עשתה במסגרת של "קרן רצון טוב" אשר הציגה עצמה, באופן מטעה, בפני היהודים שרכושם נגזל, כקרן הפועלת "לפנים משורת הדין" ומשלמת להם סכומים מבלי שהם זכאים לכך. בתביעה דורשים התובעים "להסיר את המסיכה" מהנתבעת ולעמוד על חובותיה והבסיס האמיתי להם, ובעיקר על הדרך הנפסדת שבה בחרה לנהל את פעילותה אל מול היהודים שנכסיהם נגזלו ויורשיהם.

לפי התביעה, כמי שראתה עצמה כמחוסרת מחויבויות, קבעה הנתבעת שיעורי תשלום אשר מהווים אחוז מסוים מתוך כספים אשר קיבלה בידיה עקב מכירת נכסי היהודים. על פי פירסומיה, נכון לסוף 1998, שילמה הקרן סכום של כ-554 מיליון אירו לבעלי הנכסים או ליורשיהם, והשאירה בידיה כ-150 מיליון אירו. סירוב הנתבעת לשלם לתובעים לא נובע מהעדר תקציב או מזומנים, כי אם עקרוני ומבוסס על הסברים טכניים. בחלוף השנים קבעה הנתבעת קריטריונים ששימשו אותה לדחיית בקשת ההשבה שקיבלה מהתובעים.
הנתבעת החליטה כי היא תקבל תביעות עד לשנת 2004, ויורשים שהגישו בקשות לאחר מכן, מסורבים על בסיס טענת התיישנות אשר "חוקקה" לעצמה הנתבעת. זאת, תוך אי כיבוד תקופת ההתיישנות של 30 שנה המסתיימת לכל המוקדם בשנת 2022 לפי החוק הגרמני "הרגיל". על פי התביעה, ועידת התביעות קבעה את שנת 2004 כחסם טכני פרוצדוראלי, ובכך קיצרה את תקופת ההתיישנות והרעה את מצבם של היורשים הפוטנציאלים ובכללם התובעים.

התביעה מזכירה את דו"ח גרודר אשר נערך ביוזמת ועידת הנשיאים באנגליה ואשר מצא כי ועידת התביעות התנערה מאחריותה ומחובותיה לבעלי הזכויות. על פי התביעה, בדו"ח זה נקבע כי בפעילותה במסגרת "קרן הרצון הטוב", הפרה ועידת התביעות, את החובות המוסריות והאתיות המוטלות עליה, מעבר לחובות החוקיות, והנובעות ממהותה ותפקידה של ועידת התביעות, כמו גם ממטרותיה המוצהרות ומקורות נוספים. על פי התביעה, בהתאם לחובות אלה, היה על הנתבעת לכבד את זכויות היסוד של התובעים, ולהעדיף את השבת הנכסים אליהם, על פני הערמת מכשולים טכניים או אחרים.

על פי התביעה, הנתבעת הרעה את תנאי התובעים במקום להקל עליהם ולהיטיב עימם. לטענת התובעים, זכויות יסוד שלהם מופרות, והם לא זוכים לסעדים המגיעים להם על פי שורת הדין והצדק. התובעים מבקשים לאפשר להם לתקן עוול היסטורי שמתבטא בעוול חומרי כלפיהם, ואין לו עיגון ולא בסיס שבדין. סכומי הפיצוי מוערכים במיליוני ש"ח לכל משפחה ובינתיים הועמדו על סכום של 2.5 מיליון ש"ח, והועידה נדרשה למסור דין וחשבון מפורט על הנכסים שהושבו והפיצויים שהתקבלו בגינם.

לפי התביעה, מדובר בעניינים השייכים לציבור נפגעים, שאינם מאוגדים ואין להם מוסד תומך או מסייע, והם ניזוקים עקב הפגמים, העוולות ואי החוקיות שבמעשי הנתבעת ומחדליה. מדובר בציבור של ממשיכי ויורשי של מי שזכויותיהם ונכסיהם בשטח מזרח גרמניה לשעבר נגזלו בשואה, ולמרבה הצער אינם יכולים להגיע לנכסים או תמורתם, משום שהנתבעת מסרבת לשחררם וממשיכה לאחוז בהם שלא כדין. התובעים שמרו על זכותם להגדיל את סכום התביעה ולצרף יורשים נוספים שהועידה נהגה כלפיהם באותו אופן או שנפגעו מהחלטותיה.

רצ"ב הודעת ועדת התביעות