אז איך כן פותרים את בעיית הדיור?
עו"ד גיל גן-מור, ראש יחידת הזכויות החברתיות באגודה לזכויות האזרח
המטרה המרכזיות של מדיניות דיור צריכה להיות מימוש הזכות לדיור נאות, תוך חתירה לתמהיל חברתי בכל שכונה, כמאמץ נגדי למגמות הקיימות, של קיטוב והתבדלות.
תכנון ובנייה של שכונות מגורים חדשות
א. במקום תכנון מהיר וחסר אחריות - הטמעת שיקולים חברתיים בהליכי תכנון
התפיסה השולטת כיום רואה בהליכי תכנון בירוקרטיה מעיקה שיש לקצצה ולקצרה. אכן יש צורך בהאצת הליכי תכנון, אולם את מערכת התכנון יש לייעל, לא להחליש. במקום "ייבוש" מערכת התכנון, יש להגדיל את התקנים והמשאבים העומדים לרשותה, על מנת שתהיה יעילה יתר ובמקביל תשמור על סטנדרט תכנוני גבוה. ראוי שהליכי התכנון בישראל של ערים ושכונות יעסקו יותר בהיבטים חברתיים, בצרכי האוכלוסייה, והמטרות החברתיות שיש להשיג, ולא יתמקדו רק או בעיקר בהיבטים פיזיים הנדסיים. יש לכלול בהליכי התכנון הכנת תסקיר חברתי, ובחינת צרכי דיור, ויש לשלב יועצים חברתיים ונציגי ארגונים חברתיים בוועדות התכנון, ולהגביר את מעורבותו של משרד הרווחה והשירותים החברתיים בהליכי התכנון.
ב. הוראות לדיור מכיל בבניה חדשה
במדינות רבות קיימת רגולציה שמטרתה להבטיח כי בניה חדשה תאפשר למשקי בית בעלי מגוון הכנסות להתגורר באותה שכונה. ישנם מודלים שונים לעשות זאת, אולם המשותף לכולם הוא העיקרון של הקצאת אחוז מסוים מהדירות הנבנות בכל פרויקט, לצורך "דיור בר השגה" מסובסד, שמיועד לקבוצות זכאים, שאחרת לא היו יכולים להשתלב באותה שכונה או אזור מגורים. ישנן מדינות שבהן החיוב גורף, באחרות הדבר תלוי בצרכים המשתנים בכל אזור ועיר. במקומות מסוימים יש דגש על דיור בר השגה להשכרה ובאחרים על מכירה, ויש גם מודלים של דרך ביניים, שבהם הזכאי רוכש חלק מהזכויות ושוכר את השאר בהתאם ליכולתו.
