בלוגרים השמיצו, הסיתו, כתבו דברי בלע, בלשו ועקבו אחרי יועץ התקשורת של איגוד העובדים הסוציאליים ויפצו אותו על הוצאת לשון

שני בלוגרים, המציגים עצמם כעיתונאים, שהכפישו, הסיתו ופגעו בפרטיותו של איש יחסי ציבור, רק בשל היותו יועץ התקשורת של איגוד העובדים הסוציאליים, חויבו לפצותו בגין פרסומי לשון הרע ופגיעה בפרטיותו. שופט בית משפט השלום בתל-אביב, יאיר דלוגין, חייב את השניים לפצותו, בכ-200 אלף שקל, כולל הוצאות משפט וכן חייבם בצו להסיר את כל הפרסומים המכפישים אודותיו, תוך שבוע ימים.

לפני למעלה משנתיים פרסמו הבלוגרים, לורי שם-טוב ומוטי לייבל, פרסומים מכפישים כנגד יועץ התקשורת, דוד גולן, המשמש בין היתר כדובר איגוד העובדים הסוציאליים. בעמודי הפייסבוק שלהם ובבלוגים שהם מנהלים, כתבו כי גולן הוא בעל התנהגות מינית מופקרת, מוסריות מפוקפקת, עוכר צדק, חסר מוסר וחסר עמוד שדרה. עוד כינו את גולן כ"יחצ"ן איגוד חוטפות הילדים, איגוד הפושעים הסוציאליים", וכן ייעצו ש"יתייעץ עם חבריו שמנהלים בתי זונות, כדי ללמוד איך עושים יחסי ציבור לבית זונות כושל, על-ידי שיפור איכות הזונות". במקביל הגיעו השניים לביתו הפרטי והעלו תמונות של תיבת הדואר ופרטים אישיים אודותיו.

באמצעות עו"ד צ'רלי בוזגלו הגיש דוד גולן תביעה נגד השניים, על פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות. מוטי לייבל לא הגיש כתב הגנה ובהתאם לכך ניתן כנגדו פסק דין, בהעדר הגנה. לורי שם-טוב, טענה בכתב ההגנה, כי הפרסומים המיוחסים לה מהווים מסמכים מזויפים שזויפו על-ידי התובע או בא כוחו בבחינת "הפוך על הפוך", וכי העילה לתביעה הינה תביעת השתקה, שהוגשה בחוסר תום לב.

בפסק הדין דחה השופט דלוגין את טענתה של שם-טוב. "הטענה כי התובע או בא כוחו זייפו את הפרסומים, אינה מתקבלת על דעתי שהרי לבא כוחו של התובע בוודאי אין מניע לעשות כן ולהסתכן בעבירה פלילית חמורה ולתובע עצמו, אין כל מניע לעשות כן, ואין זה הגיוני בעיני שהתובע יפרסם דברים בשם הנתבעת הפוגעים בצורה קשה בצנעת הפרט שלו, רק כדי ליצור יש מאין, ראיות מפוברקות לצורך הגשת תביעה מפוברקת כנגד הנתבעת", קבע השופט.

לדבריו התובע, באמצעות עו"ד צ''רלי בוזגלו עמדו בנטל השכנוע את בית המשפט כי הנתבעת ביצעה את הפרסום, הובאו די ראיות והוכח כי לנתבעת היה את המניע לפרסם דברים מאין אלה, "זאת על רקע החזית שהיא מנהלת מזה שנים כנגד העובדים הסוציאליים ורשויות הרווחה, כמו גם, לאחרונה לפחות, כנגד התובע באופן אישי, על רקע תפקידו, כמי שמדברר את האיגוד".

"גם אם לכל אדם ואולי בפרט לנתבעת, שלטענתה הינה פעילה חברתית בענייני רווחה, זכות לבוא בביקורת כלפי מי שהינו דובר האיגוד, ברור שאין כל קשר בין פרסום דברים על חייו האישיים של התובע, תוך פגיעה קשה בצנעת הפרט שלו, בילוש והתחקות אחריו, העלולים להטרידו, מה גם שלא הוכח כי הפרסום הינו אמת, וודאי שלא ניתן לומר כי נעשה בתום לב וזאת כאשר אין כל קשר בין הדברים ובין ביקורת לגיטימית, עניינית, זהירה והוגנת על עבודתו של התובע והינה בבחינת השתלחות אישית ופגיעה בצנעת הפרט", קבע השופט יאיר דלוגין.
.
בפסק דינו קבע השופט כי ברור מאליו כי הפרסומים כוללים דברי לשון הרע ודברים שיש בהם כדי פגיעה בפרטיות, אולם "בהתחשב בכל נסיבות העניין ולרבות מחד, בעובדה שהתנהלות הנתבעת נובעת מהמקרה הטראגי שארע לה ועקב הכעס העצום שהיא חשה כלפי רשויות הרווחה, שהוציאו את ילדיה מחזקתה (מצב מיוחד וחריג, שמחייב את מידת האמפתיה וההבנה המקסימליים כלפי הנתבעת) ומאידך בעובדה שלמרות הכל אין צידוק להשתלחות בתובע ובפרט לא בפגיעה בצנעת הפרט שלו (להבדיל מביקורת עניינית, זהיה והוגנת ), נחה דעתי כי אין מנוס מלחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק". לפיכך קבע השופט על לורי שם טוב פיצוי כספי של 52,500 שקל בתוספת 10,000 שקל הוצאות משפט, ועל מוטי לייבל, שנפסק נגדו, בהעדר הגנה, סך של 100,000 שקל בתוספת 30,000 שקל הוצאות משפט. כן הוציא השופט דלוגין צו המחייב את הנתבעים להסיר תוך 7 ימים את כל הפרסומים המשמיצים נגד דוד גולן.
[ת.א 13036-07-14]