הודעה לעיתונות

המשורר שמואל ירושלמי מוחה על פגיעה בחופש היצירה בשם "אהבת"-המולדת

שמואל ירושלמי, משורר ופעיל חברתי תושב באר שבע, יוצא ברית המועצות לשעבר, יוצא במחאה חריפה נגד שרת-התרבות מירי רגב, אשר לדבריו פועלת באינטנסיביות
לסתימת-פיו של כל יוצר, כל תיאטרון, כל מוסד תרבותי במדינת-ישראל שמשמיע
איזושהי ביקורת כלפי הממסד הישראלי.

בין-השאר מציין שמואל ירושלמי כי מירי רגב פועלת כעת לסגירתו של התיאטרון הערבי אל-מידאן מחיפה, שהיה עד כה התיאטרון הערבי היחיד בישראל שקיבל מימון מהמדינה. נוסף לכך, מהמדיניות החדשה של משרד-התרבות עומד להיפגע כל יוצר אשר משמיע ביקורת קטנה שבקטנות כלפי
מדיניותה של ישראל בשטחים אשר מוחזקים מאז מלחמת-67, כלפי כל יוצר או יוצרת
אשר מעז לומר משהו נגד ההפרטות, נגד שוד-האזרחים בידי המערכת הבנקאית, נגד
יוקר-המחיה, נגד אופיה הגזעני של החברה בישראל וכל ביקורת מוצדקת אחרת
כלפי הממסד הישראלי.

"בהקשר הזה ברצוני לומר, שבאופן כללי אני לא נגד זה שתיאטראות,
מרכזי-תרבות, עיתונים ויתר מקומות של יצירה תרבותית ועיתונאית יהיו
שייכים לממשלה ויהיו תלוים בהחלטותיה" אומר ירושלמי. "ואולם השאלה היא, באיזו ממשלה, איזה
סוג של ממשלה מדובר? אני לא נגד זה שמוסדות-התרבות והיצירה בארץ יהיו
תלויים בממשלה הגונה, דמוקרטית וכזו שמכירה בזכותם הדמוקרטית של כלל
אזרחיה להשמיע ביקורת כלפי השלטון. אני כן בעד זה שתהיה תלות הדדית
(סימביוזה) בין אנשי היצירה לבין השלטון שפועל למען החלשים ולא למען
החזקים, שלטון שלא מפריט, לא מנצל עובדים, לא פוגע בזכויות-האדם הבסיסיות
של האזרחים. אבל איני מוכן להסכים לכך שלטון גזלני, קפיטליסטי ובלתי-דמוקרטי
בעליל כגון זה ששולט היום ישלוט על מחשבותינו ויגיד לנו מה לקרוא ומה לא
לקרוא, איזו תוכנית רדיו לשמוע ואיזו לא לשמוע. לאיזו הצגת-תיאטרון ללכת
ולאיזו לאו. בהחלט לא מקובל עלי שמישהו יצטרך להיות תלוי במשרד ממשלתי
שממשרד לענייני-תרבות הפך למשרד לעניני סתימת-פיות ושטיפת-מוח.

עוד דבר אחד קטן שברצוני לציין הוא שמירי רגב שבכזו עקשנות מטורפת נאבקת
דווקא נגד התרבות הערבית, נגד השמעת יצירותיו של פושקין הפלסטיני - מחמוד
דרוויש, נגד המשך פעילותו של תיאטרון אל-מידאן ונגד התרבות
הערבית-פלסטינית בכלל. וזאת כאשר מירי רגב בעצמה (וזאת כל הנקודה המוזרה בכל הסיפור שלה)
בת לאותה תרבות ערבית. היא בעצמה בת למשפחתם של יוצאי-מרוקו, משפחה שגדלה
על ברכי-התרבות, השירה והשפה הערבית, ולמעשה כאשר השרה מירי רגב מנסה
להניף את גרזן-הצנזורה וסתימת-פיות מעל איזה תיאטרון, סופר או זמר ערבי
שפועלים כאן בארץ, היא למעשה מניפה את הגרזן הזה מעל ראשה של התרבות שהיא
בעצמה שייכת אליה ושהיא עצמה למעשה חלק בלתי-נפרד ממנה ומהווייתה (גם אם היא מתכחשת לכך).

בסופו של דבר, אני בעצמי באתי ממדינה אחרת (מברית-המועצות שעוד עתידה
לקום לתחיה) ולהוציא תקופה קצרה ביותר בשנותיי הראשונות בארץ, רוב השנים
שחלפו מאז באתי לארץ אין לי ולו מחשבה קטנה שבקטנות להתבייש בתרבותי
הסובייטית, אלא להיפך, אני גאה גם בולדימיר מאייקובסקי, גם בלב קאסיל
(משורר סובייטי), גם בשירים סובייטיים (שלצערינו, חלק מאלה מתוכם שעדיין
בחיים כבר מזמן הפכו את עורם והתחילו לשרת את בעלי-ההון). אני גאה במורשת
מלחמת-המולדת הגדולה של העם הסובייטי נגד הנאצים, אני גאה במהפכת-אוקטובר
ובצבא האדום המהולל שנולד באש-קרבותיה. לכן, מוזר ביותר שמירי רגב - אדם
שמשפחתה הגיעה מארץ עם מורשת תרבותית כה מפוארת כמו מרוקו, מירי רגב
שמשפחתה גדלה על ברכי התרבות והשפה הערבית אחוזת רגשי נחיתות כה קשים
כלפי התרבות של עצמה. מוזר ביותר, שמירי רגב שהיא בעצמה אישה ערביה מבחינה
תרבותית מתביישת בתרבותה הערבית ונלחמת בה.

לסיכום, ברצוני לקרוא לשרת-התרבות והספורט של ישראל מירי רגב
לעשות חושבים מחודשים ולפני שהיא מרימה את ידה על איזה יוצר ערבי ולהבין,
שברגע כשהיא מנסה לפגוע ביצירה ערבית בארץ היא למעשה פוגעת במורשתה
התרבותית של עצמה ושל משפחתה - משפחה של ילידי ארץ ערבית - מרוקו.
וכמובן, אני קורא למשרד-התרבות והספורט תחת שרביטה של מירי רגב להפסיק
ליצור רשימות שחורות של יוצרים שאשמתם היחידה - זה שהם מעיזים לבקר את
השלטון בישראל ומדיניותו בכל מיני תחומים.

כן לחופש-היצירה!
לא לסתימת-הפיות!