הסוף להסגר כלבים בכלביות? ועדת שרים אישרה את תכנית משרד החקלאות המתירה הסגר ביתי לכלבים שנשכו

השר אורי אריאל: "התיקון מאזן בין צמצום הסיכון להדבקות בכלבת לבין רווחת בעלי חיים"

ועדת השרים לחקיקה אישרה היום (ראשון) את תיקוני משרד החקלאות לפקודת הכלבת לקראת הסגר בית לבעלי חיים שנשכו. התיקונים לחוק התקבלו בעקבות המלצה של ועדה בין משרדית שבחנה את הנושא.

פקודת הכלבת מחייבת כי בעל חיים שנשך אדם או יובא להסגר, על ידי בעליו, תוך 24 שעות ממועד הנשיכה. מטרת ההסגר הינה למנוע נשיכות ומגע נוספים, ולבחון האם בעל החיים מראה סימנים קליניים שעשויים להצביע על חשד למחלת הכלבת. שר החקלאות, אורי אריאל, הביא היום (ראשון, 18.6), לאישור ועדת שרים לחקיקה תיקונים לפקודת הכלבת שיאפשרו תצפית בית לבעלי חיים שנשכו. התיקונים לחוק מתבססים על עבודת ועדה לבחינת הנושא, שמינה מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, במטרה לבחון את האפשרות להנהיג תצפית כלבת ביתית בכלב או חתול שנשך ובכך להקל עליו ועל בעליו. הוועדה, שכללה נציגים ממשרדי החקלאות והבריאות ורופאים וטרינרים רשותיים ופרטיים, הגדירה קריטריונים שיאפשרו זאת מבלי להגדיל את הסיכון לבריאות הציבור.

האיזון בין ההגנה על בריאות הציבור לבין ההקלה בדרישות התצפית בכלב שנשך אינו פשוט שכן מחלת הכלבת היא מחלה סופנית, חשוכת מרפא. מרגע הופעת סימנים קליניים ראשונים בבני אדם או בבעלי חיים, אין אפשרות להציל את החולה, והמוות הינו ודאי ומוחלט. במקרה של חשש להדבקה ניתנת לבני-אדם סדרה של זריקות חיסון, המגינות מפני המשך התפתחותה של המחלה. מתחילת שנת 2017 נרשמו בישראל 12 אירועי כלבת בבעלי חיים שונים (אך לא בבני אדם). כל שנה מוסגרים כ- 3,000 כלבים בכלביות של רשויות מקומיות עקב אירועי נשיכה. במרבית המקרים מדובר בכלבים ביתיים ומחוסנים ללא תסמינים קליניים המעלים חשד לנגיעות בכלבת ומבלי שיש חשד למגע שלהם עם בעל חיים החשוד בנגיעות בכלבת. במקרים אלה, בתום תקופת ההסגר, משוחררים הכלבים להחזקת בעליהם. להערכת המשרד, תיקון החקיקה יוביל לכך שיותר ממחצית מהכלבים הנושכים לא יועברו להסגר בכלביות הרשותיות, וניתן יהיה להסתפק לגביהם בביצוע תצפית ביתית.

במקביל לחשיבות הרבה שבשמירה על בריאות הציבור ובעלי החיים שברשותו, קיימת גם דאגה לבריאותם של בעלי החיים המוכנסים להסגר לתצפית כלבת. במקרים רבים מדובר בכלב או חתול ביתי, בריא ומחוסן, המוחזק כבן משפחה והרגיל לישון בתוך הבית (ולפעמים במיטת בעליו). כדי לצמצם את הסבל הנגרם לבני המשפחה (ההולכים על שתיים וההולכים על ארבע) כתוצאה מהעברת בעל החיים הנושך לתצפית בכלביית רשות, התקבלה ההחלטה במשרד החקלאות לשנות את המצב הקיים.

החלטה זו נבעה מתפיסה כי רמת הסיכון אינה זהה בין מקרים שונים, וכי ניתן לעיתים להקל בדרישות לקיום תנאי ההסגר מבלי לסכן את בריאות הציבור, לאחר שקלול נסיבות האירוע: נסיבות הנשיכה, סטאטוס חיסוני של בעל החיים הנושך והתרחשות אירועי כלבת אחרונים באזור בו שהה בעל החיים. המלצת הצוות היא לאפשר, בתנאים מסוימים, קיום תצפית שלא בהסגר ברשות המקומית. המלצה זו אומצה על-ידי מנהל השירותים הווטרינריים. אימוץ המלצת הצוות חייבה תיקון פקודת הכלבת כתנאי מקדים להתקנת התקנות, בהן יעוגנו התנאים לקיום תצפית בית.

הצוות סבר כי שעה שמידע הנוגע לחיסון כלבים מצוי בידי השירותים הווטרינריים ובידי הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות, אין הצדקה שבכל מקרה של נשיכה, יוחזקו הכלב או החתול בהסגר ברשות המקומית. לפיכך, ניתן להסתפק, במקרים המתאימים, לגבי כלבים וחתולים, בביצוע תצפית כלבת בבית הבעלים.

בעזרת תיקון הפקודה יתאפשר לבצע תצפית בכלב או בחתול שנשכו שלא בהסגר עירוני, בהתמלא התנאים שיעוגנו בתקנות, כגון: הימצאותו באזור שאינו נגוע בכלבת, היותו מחוסן, מסומן בשבב ומוחזק ברישיון בהתאם לחוק ההסדרה, וללא תסמינים קליניים המעלים חשד לכלבת. יובהר כי חקיקת התקנות תוכל להיעשות רק לאחר השלמת חקיקת תיקון זה וכי רק לאחר התקנתן ניתן יהיה, בהתקיים התנאים האמורים, לאשר קיום תצפית בית.

תיקון נוסף מתייחס למשך ההסגר, מאחר שפרק זמן של 10 ימים ממועד הנשיכה הוא פרק הזמן הנדרש לאיתור המחלה בבעל החיים הנושך, מוצע לתקן את הפקודה כך שתקופת החזקת בעל החיים הנושך בהסגר תימנה ממועד הנשיכה ולא ממועד תחילת ההסגר. יחד עם זאת, כדי להרתיע ממצב בו בעליו של בעל החיים נמנע במכוון מהעברת בעל החיים להסגר, ובכך עלול להביא לחיסון מיותר של מי שננשך (ובדרך כלל מדובר בילדים), מוצע להחמיר בעונש כאשר מופרת הוראה זו לשנת מאסר, וכן לקבוע קנס משמעותי על סך 2,000 ₪, ובנוסף 200 ש"ח לכל יום בו נמשכת העבירה.

שר החקלאות אורי אריאל: "הנהגת אפשרות לקיום הסגר בית לכלב וחתול שנשכו תתרום לרווחת בעלי החיים ובעליהם ובמקביל תקל על העומס בכלביות הרשות, וזאת מבלי להגדיל את הסיכון לבריאות הציבור ולהפצת מחלת הכלבת.

התיקון לחוק מאזן באופן מושכל בין תכליתה העיקרית של הפקודה, שהיא צמצום הסיכון להדבקות במחלת הכלבת, נוכח הסיכונים החמורים הצפויים ממנה לבריאות הציבור ולחיי אדם, לבין רווחת בעלי חיים. איזון זה אפשרי כיום, הודות לידע המקצועי העדכני, לפיו ניתן להתחשב במכלול נתונים ובהם היסטוריה חיסונית של בעל חיים, לשם מזעור הסיכון האמור ולצמצום הפגיעה בבעל החיים, ובחיות בית בפרט"