גידול ושיא של 28,629 מהגרי עבודה שהגיעו לישראל במסגרת הסכמים בילטראליים - מחקר חדש של CIMI

גידול משמעותי ושיא של 28,629 מהגרי עבודה שהגיעו לישראל במסגרת הסכמים בילטראליים - כך מגלה מחקר מקיף וחדש של המרכז הבינלאומי להגירה (CIMI). המחקר ממליץ לחתום הסכמים בילטרליים עם מדינות נוספות, להרחיב הסכמים קיימים לענפים נוספים, להגביר את האכיפה על מעסיקים בעניין הזכויות הסוציאליות של מהגרי העבודה ולדרוש פיקוח הדוק יותר על חברות כוח אדם.

מחקר מקיף חדש יצא לאור ופורסם לראשונה ביום עיון שיזם המרכז הבינלאומי להגירה וקליטה בבניין הג'וינט בירושלים. המחקר נערך ע"י צוות מהמרכז הבינלאומי להגירה וקליטה CIMI)) והאגף לתכנון מדיניות ברשות האוכלוסין וההגירה והוא חושף לראשונה כי שיעורם של מהגרי עבודה שהגיעו לאחר יישומם של ההסכמים הבילטראליים עלה באופן דרמטי מ-52% בשנת 2014 ל-88% ב-2016. כך לדוגמא על-פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בסוף 2016 שהו בישראל 21,940 מהגרי עבודה מתאילנד, מהם 19,300 הגיעו בחסות ההסכמים הבילטראליים. את המחקר ערכו נונה קושנירוביץ' ורבקה רייכמן מהמרכז האקדמי רופין והוא חושף את השפעתם של הסכמים בילטראליים על הגירת עבודה בישראל והשוואה בין מהגרי עבודה שהגיעו לפני ולאחר החלת ההסכמים הבילטראליים.

מהמחקר עולה כי בין השנים 2016-2012, הגיעו לישראל במסגרת ההסכמים הבילטראליים 28,629 מהגרי עבודה (ראו לוח 1.1). רובם (80%) הגיעו מתאילנד כדי לעבוד בענף החקלאות, והשאר הגיעו מבולגריה, מולדובה ורומניה כדי לעבוד בענף הבנייה. גיוס מהגרי עבודה לענף הבנייה נעשה כיום בעיקר ממולדובה, אך גם מבולגריה ורומניה. שיעורם של עובדים שהגיעו לאחר יישומם של ההסכמים מתוך סך כל מהגרי העבודה בבנייה הנמצאים בישראל עלה מ-32% בשנת 2014 ל-52% ב-2016. על-פי רשות האוכלוסין וההגירה, בסוף 2016 שהו בישראל 8,734 מהגרי עבודה שהועסקו בבנייה, מהם 4,521 הגיעו בחסות ההסכמים הבילטראליים. מהגרי עבודה בענף החקלאות מגיעים מתאילנד.

המחקר גם מציג פרופיל של מהגרי העבודה מתאילנד ומולדובה ומגלה כי בשתי הקבוצות הרוב גברים. העובדים התאילנדים בענף החקלאות הם בני 33-32 בממוצע, סיימו בממוצע 9.5 שנות לימוד, ומרביתם השתייכו לכוח העבודה בארץ המוצא עוד טרם הגעתם. מהגרי העבודה ממולדובה מבוגרים יותר (36 שנים בממוצע) ובעלי השכלה גבוהה יותר (11 שנות לימוד בממוצע). רק 53% מהעובדים היו מועסקים לפני הגעתם וכ-47% היו מובטלים. 96% הצהירו שהיה להם ניסיון תעסוקתי בתחום הספציפי שאליו הגיעו לעבוד בישראל. העובדים בחרו לבוא לישראל משום שכאן שכרם יהיה גבוה יותר וגידול בדיווח שהעמלות הנמוכות אותן נדרשו לשלם היו אחת הסיבות לבחירתם בישראל כארץ היעד. הממצאים מצביעים על הצלחתם של ההסכמיים הבילטראליים בהורדת סכומי התשלום החוקיים בלבד הכרוכים בגיוס ועל האטרקטיביות של ישראל שנוהלי הגיוס בה שקופים והגונים. בכך גם מחוסלת באופן משמעותי תופעת גביית דמי התיווך הלא חוקיים ממהגרי העבודה.

מהמחקר עולה עוד כי סכומי הכסף שהעובדים התאילנדים שילמו כדי לעבוד בישראל פחת מ-9,000 $ בממוצע ל-2,100 $ . המולדבים אינם משלמים עמלת גיוס כלל, אלא נדרשים לשאת רק בהוצאות הטיסה ובדיקות רפואיות בסך 336 $ ב- 2106. (ראה תרשים 1.4 ). במקביל לפיכך, גם פרק הזמן הנדרש לעובדים להחזיר את חובם ירד דרסטית בקרב מהגרים מתאילנד: מ-17 חודשים לפני ההסכם הבילטראלי ל- 5 בלבד חודשים לאחר ההסכם. לסיכום, מציינים החוקרים, להחלתם של ההסכמים הבילטראליים יש השפעה חיובית רבה על תהליך גיוס העובדים וסכומי הכסף שהם נדרשים לשלם כדי להגיע לישראל. במקביל חל גם שיפור משמעותי ברמת ההתאמה בין חוזה לתנאי תעסוקה בפועל: 61% ממהגרי העבודה ממולדובה הצהירו ב-2016 על כך שהייתה התאמה, לעומת 23% בלבד ב-2014. שיפור נרשם גם בצמצום שעות עבודה של העובדים התאילנדים מ-10.5 ל-9.3 שעות עבודה ביום ובענף הבניה מ-11.4 שעות עבודה ביום ל- 9.9. שיפור מסוים נרשם גם בניצול ימי מנוחה, תשלום בגין שעות נוספות ומידע בדבר שירותי בריאות שהם זכאים לקבל.

עם זאת, המחקר גם מציג הרעה בתנאי המגורים של עובדים תאילנדים לאחר החלת ההסכם הבילטראלי: ל-88% לא סופק ארון בגדים, למחצית מהם לא סופק חימום חשמלי ולכ-12% מהם לא היה מקרר. בענף הבנייה חל שיפור בתנאי מגורים, אך עדיין לכ-27% לא סופק חימום חשמלי, לכ-23% לא ניתנו מזגן או מאוורר, לכ-18% לא היה ארון בגדים, ולכ-14% לא היה מטבח עם מים חמים וקרים ומקרר. בשני הענפים בולט היעדר הספקה של חימום חשמלי, מקרר וארון בגדים. ממצאים נוספים מצביעים שלמרות השיפור במצב הבטיחות בעבודה, עדיין 17-11% ממהגרי העבודה בענפי החקלאות והבנייה חשופים לתנאים לא בטיחותיים, במיוחד בתחום מתן הוראות בטיחות בחקלאות שם ישנה הרעה במצב.

פרק שלם במחקר סוקר את מהגרות העבודה בענף הסיעוד ומתייחס לעובדות מסרי לנקה שהגיעו לארץ שלא במסגרת הסכם בילטרלי. בסוף 2016 שהו בישראל 49,156 מהגרות עבודה עם היתר בתחום הסיעוד ו-11,317 הועסקו ללא היתר. יחד הן מהוות כ-60% מסך כל מהגרי עבודה בישראל. (מצ"ב לוח 2.1 לפי ארץ מוצא ושנת הגעה).

במצב הנוכחי, גיוס עובדים בענף הסיעוד, למעט הסדרי פיילוט בילטרליים, מתבצע באמצעות חברות תיווך פרטיות הדורשות מן העובד דמי תיווך מופקעים שלא כדין. דמי התיווך עלו באופן משמעותי מ 6977$ בממוצע ב 2011, ל 10253$ בממוצע ב 2016, והביאו לגידול בפרק הזמן הנדרש למהגרים כדי להחזיר את חובותיהם. בנוסף, בזכויות ההעסקה, אין שינוי משמעותי בתחומים המרכזיים: שעות העבודה נשארו ארוכות, כ־ 12 שעות ביום; מספר ימי המנוחה בחודש ירד מיום מנוחה אחד בשבוע ליום מנוחה אחד בשבועיים. לא חל שיפור משמעותי בביצוע תשלומים בגין ימי מחלה. השכר עלה אך ורק בהתאם לעלייה בשכר המינימום שחלה בתקופה הנדונה על־פי חוק. פער זה מדגיש את חשיבות הרחבה ויישום של הסכמים בילטרליים בקנה מידה גדול, עם מספר ארצות שולחות בענף הסיעוד.

היו"ר והמייסד של העמותה, ארנון מנטבר מוסר כי לאור הממצאים העולים מהמחקר ניתן לסכם שיישומם של הסכמים בילטראליים משפיע על תנאי הגיוס של מהגרי עבודה בין השאר בירידה דרסטית בעלויות הכרוכות בהגעת העובד לישראל, באופן מימון ההוצאות הכרוכות במעבר העובדים מארץ המוצא לארץ היעד, ובזמן הנדרש להם לצורך החזר החובות שמקורם במימון הוצאות המעבר. מנטבר מאמץ את המלצות המחקר לחתום הסכמים בילטראליים עם מדינות נוספות, להרחיב הסכמים קיימים (למשל, מולדובה) לענפים נוספים, להגביר את האכיפה על מעסיקים בעניין הזכויות הסוציאליות של מהגרי העבודה ולדרוש פיקוח הדוק יותר על חברות כוח אדם כדי למנוע פגיעה בעובדים.

המרכז להגירה בינלאומית וקליטה CIMI)) הינה עמותה עצמאית ללא מטרות רווח שנוסדה על ידי ג'וינט ישראל בשנת 1998. מטרת העמותה לסייע בפיתוח תחום ההגירה בישראל תוך יישום סטנדרטיים בינלאומיים בטיפול בקשת רחבה של תחומי הגירה. היו"ר והמייסד של העמותה, ארנון מנטבר מדגיש כי CIMI מפתחת ומפעילה כיום במקביל מספר פרויקטים העוסקים בתחומי הגירה שונים ובהם מניעת סחר בבני אדם, מאבק בעבדות מודרנית, יישום ופיתוח הסכמים בילטראליים העוסקים בהגירת עבודה לישראל וסיוע למבקשי מקלט. במקביל CIMI פועלת להגדלת המודעות לזכויות מהגרים בישראל באמצעות הפצת מידע והכשרות מקצועיות. מנכ"ל העמותה הוא ז'אן מארק לילינג ועימו פועל צוות עובדים מקצועיים ומתנדבים ברחבי הארץ. עוד באתר http://www.cimi.org.il/

יחסי ציבור: יצחק רביחיא, משרד "רב תקשורת: 054-7999209