תערוכה מרתקת לאמנית עדה ויסברג ז"ל בבית קנדינוף ביפו

כחול כחול.
1952 ציורים / עדה ויסברג -2018
בית קנדינוף, רח' הצורפים 14 יפו
אוצרת התערוכה :
שולי בריסקין ארז

ב מאמר משנת 1912 הצייר וסילי קנדינסקי , שנמנה עם חברי ''הפרש הכחול ''* הרצה על האסתטי והפילוסופי, ''על הרוחני באמנות, בייחוד בציור "ובו ניסה להגדיר את ערכיה השונים של אמנות הציור מתוך גישה מטאפיזית-פנומנולוגית, ובה הציע ניתוח והסברים להשפעותיה של הראייה החזותית, על חוויית הצפייה באמנות, בעיני המתבונן . קנדינסקי , שהיה בעל הכשרה מוזיקלית, ביסס את אמנותו על השפעתם של הצבעים על האדם, השראה שמעוררת תחושות גופניות על הצופה. לטעמו, "הכוח הפיזי, היסודי והראשון נובע מתוך הצבע, ואז, יוצר נתיב, שבו הצבע משיג את הנפש". קנדינסקי ,רואה בציוריים, מעין סמלים אוניברסליים בעלי השפעה פסיכולוגית על המתבונן ושבעצם הבחנתו בצורות הגאומטריות ובצבעים, הוא מעניק להם, בעצם, משמעות תכנית. ניתפשת כדינמית – הצבע הכחול, לדוגמה, נתפש בעיניו כ'רוחני' ו'מתרחק' וצורת המשולש יותר לעומת צורת הריבוע. לתחושתי העמוקה, עדה ויסברג יצרה את עבודותיה, באופן מודע או לא, בהשפעתו הרבה של קנדינסקי וחבריו( מארק, פול קליי, פיקסו, קירשנר ומילר) מקורות השראה שונים, שבהתרשמותי, חלו גם על כשרונה ויצירתה 3 ואסילי, הבחין בין של עדה , הציירת : הראשון הוא : התרשמות ראשונית מן הטבע. השני הוא : הבעה ספונטנית בעלת אופי פנימי ו'רוחני' שנכנה אותה בשם "אימפרוביזציה", והשלישי הוא : הקומפוזיצייה, שבה הרגשות מעוצבים ומעובדים שוב ושוב כפעולה שכלתנית ומחברים בין ההכרה והשכל לארגון חדש בין האובייקטים לבין המרחב, דהיינו,-ה"קומפוזיציה". החיים הרוחניים של האנושות, משולים למשולש גדול הדומה לפירמידה והאמן, בשליחותו, מוביל את בני האדם האחרים אל פסגת משולש זה באמצעות כישרונו .בקצה המשולש נמצאים רק מתי מעט, אלו האמנים שמביאים את ה"בשורה" הנשגבה לאנשים הרגילים האחרים. כשבוחנים את לוח הצבעים ) הָּטֶלָּ (הפ של הציירים ושל עדה, בפרט, מתרחש אפקט כפול:
בתחילה, מתקיים אפקט פיזי טהור המתבצע באמצעות העיניים ונובע מיפי הצבעים, שגורמים לתחושת שמחה, כאילו נגענו בחפץ או מאכל משובחים. אפקט זה יכול לגרום לריגוש עמוק יותר ולרעד נפשי, למעין "תהודה נפשית," שנתפשת כתופעה רוחנית טהורה ,בה הצבעים נוגעים ופוגעים בנפש עצמה. זהו "צורך הפנימי" (על פי קנדינסקי) ,שממנו נובעת האמנות במיטבה, והוא הבסיס ליצירת ההרמוניה של צורות וצבעים. באמצעות צורך זה נוצרת אינטראקציה יעילה ואפקטיבית בין הצורה ונפש האדם. לעדה, כמו לכל אמן היה "צורך פנימי" שכזה לחופש אמנותי, אמיתי ובלתי מזוייף. התהליך שבו נוצרו היצירות , הוא מסתורי ,לעיתים מיסטי, אולם מרגע שנולדה היצירה האמנותית היא זוכה בחיים עצמאיים והופכת לישות עצמאית בעלת נשימה עצמונית ובלתי תלויה, גם לאחר היעלמותו של האמן מחיינו. האמנית , עדה ויסברג, הותירה לעולם יצירות ועבודות ,שעבורנו, הצופים, המביטים בצבען מתירים להם לפעול עלינו ועל נשמותינו, הן מכיוון החום והקור של גווני- הצבע, והן ממידת הצלילות או העכירות שלהם. לעדה , היה צורך אמתי ובלתי מזויף לצייר ולהביע את עולמה המרובד והצבעוני, צורך, שגבר בנחיצותו ובאמתותו על הרבה צרכים אחרים בחייה.
עדה, הייתה אישה תמירה ותכולת עיניים, סממן משותף וסימבולי לכל בני משפחתה. כולם, -בכחול, כחול. קשה להתעלם מהשפעת הצבע המדובר, בתערוכה: הכחול . השפעת הגוון הזה על ראי הנפש המשתקפת מעיני היוצרת כמו גם מנגיעות המכחול שלה בירוקים, כתומים וב'כחולים' . לתכול שלה, עומק מיסטי ,מסתורי ושמימי , משהוא. האמנית, נגעה כמעט בצבעים, כמו היו מניפת צבעיו הנחקרים של קנדינסקי. בציוריה, היא ביטאה חמימות בשימוש הגוון הצהוב ,לצד קרירותו של הצבע הכחול .
הגוונים, משמשים בערבוביה. הצהוב והכחול יוצרים את הקונטרסט הגדול הראשון, שהוא בעל אופי דינמי. לצהוב ישנה תנועה אקסצנטרית חדה וזוויתית, ולכחול תנועה קונצנטרית מעגלית. משטח צהוב נראה כמתקרב אלינו (לצופה), ומשטח כחול כמתרחק מאתנו. ה"צהוב" הוא גשמי וארצי יותר וכוחו עשוי להיות מכאיב ואגרסיבי. ה''כחול'' הוא, באופן טיפוסי, צבע רקיעי המשרה עלינו, לרוב, שלווה עמוקה. צהוב וכחול ירוק והשפעתו עלינו היא שלווה, רוגע ושפיות. שימוש בבהירות היא הנטייה –יוצרים ללבן, ועכירות היא הנטייה לשחור. הלבן והשחור יוצרים את הקונטרסט הגדול השני , שהוא בעל אופי סטטי. הלבן מגלם "שקט" עמוק ומוחלט אך עתיר אפשרויות.
השחור מגלם "אין" וחידלון חסר אפשרויות, שהוא שקט נצחי חסר תקווה, ומדמה, לפיכך, את המוות. ה"אדום" הוא צבע חם, חי וסוער המבטא תנועה עצמית. הכתום ,יוצר תנועה הקורנת על סביבתו. כשאדום מעורבב עם כחול, נוצר הסגול, וזה מרחיק את עצמו מהאדם .האדום והירוק יוצרים את הקונטרסט הגדול השלישי, והכתום והסגול יוצרים את הקונטרסט הגדול הרביעי.''

אוסף עבודותיה של עדה ויסברג, הינו, עדות נצחית לחיים עתירי דמיון ,יצירתיות, שנות חייה. 65- צבעוניות, השראה ואסתטיקה, שחוותה אישה- אמנית זו, ב ציוריה, הרשומים בגיר, אקריליק ושמן, ספוגים, מחד, בדמיון ילדי מופלג ונאיבי ,המתבסס על ציורי וולט דיסני...ומאידך, גם על אמנותם האכספרסיוניסטית גרמנית של פיקאסו, בראק ,פול קליי, נולדה ומארק .ציוריה, קוראים לעוררות גופנית ויצרית המחדדת את מבט הצופה, מחד ואת החוויה הרגשית שלו בעצם ניסיונו לפענח את עולם הדמיונות, החלומות והפנטזיות שלה, מאידך. הציורים מלאים בקווים מתעגלים של נשיות וגופניות מעודנת מול יצריות חדה וצבעונית. הגופניות, בולטת באיפוק האסתטי והשלו שלה אל מול 'סערה' נפשית של הציירת. העבודות מפעילות במתבונן סוג של חוויה סובייקטיבית לצד קריאה ורצון לפיענוח של התכנים והסיפורים האישיים . עדה, בראה לעצמה עולם ישראלי ונשי משלה . ,12 מחיי נעורים, לא פשוטים, בן עלתה עם אמה וסבתא, מרומניה- לארץ, בגיל והתיישבה בדימונה הצחיחה והמדברית( דוגמת חיי העולים בסרטו של אבי נשר - "סוף העולם שמאלה") .אביה הצטרף אליהן, שנתיים אחר כך והוכר כ"אסיר- ציון" שנים ברומנייה, כיהודי וסיפור חייה של עדה, שזור ושלוב עמוק 14, שריצה ימיו בכלא בחיי הישרדותה של משפחתה לצד ניסיונותיה להיות כאחת הצבריות המלומדות, המתקיימות ומצליחות בזכות עצמן. סימון בירושלים וכבר שם בלטה במגמה – עדה, התחנכה בחוות הנוער הציוני, בן הריאלית, במדעים ובמתמטיקה. בצבא שרתה כמורה- חיילת וכל קיומה היה למען האחר ולמען הנזקק. בבגרותה, חייה 'נצבעו' בהצלחות הומאניות ,סוציאליות וריאליסטיות. יחד עם משפחתה המצומצמת, נדדה למרכז הארץ, לנווה -שרת, נדודים שהוסיפו לסקרנותה הבלתי נלאית שהלכה והתמקצעה בתחומי התכנות, המחשוב הפיננסי של בנק לאומי וכל ,זוגה– זאת לצד כינונה ומיסודה של זוגיות ובניית התא המשפחתי שלה לצד נעם, בן שלושת ילדיהם ונכדיהם.
בניו-יורק ובמונטריאול, בצבצה בכוח ה ''עוררות -האמנותית'' שלה ,שם חיפשה ומצאה ביטוי אישי בצבע, בקו ובכתמים והחלה לפתח את תאוותה בדמות הקלאסיקה האמנותית- והפלסטית. עדה, היתה דמות אוטודידקטית, שעיבתה את מעמקי סקרנותה והתנסויותיה, שעה שהייתה גומעת בצעידותיה ובטיוליה בין אולמות המוזיאונים, התערוכות והגלריות בעולם. האמנית, הותירה ,ביפו, ספרייה עשירה ומגוונת ,התנסויות אין קץ בסדנאות ובטכניקות שונות ומודרניות; רפרטואר עשיר וייחודי של ציורים המשקפים עושר ועומק הומני באדם לצד תמות ויצירתיות פנטסטית אותם בחרה לבטא ב'כחול' הקר-חם שלה. . עדה בנתה נרטיבים משלה ואף טרחה ל ''פרק'' אותם בצורה, בקומפוזיציה, בצבע ובאחדות ניגודם .האוסף שלה כולל עבודות כגון : ירוק וטבע /געגוע לירוק המחייה את שממת המידבר ; פנים ודיוקנאות /גילויי סקרנות בשרטוטי פנים, מבט ואופי; גוף ועירום / חבוי וגלוי ; סודות / מותר ואסור ; פנטזיה והגשמתה.../ פענוח של הצופה ; ריאליזם אבסורדי /בשחור לבן... ובדמות הליצן/נית.

עדה, עדות ניצחת לאינטראקציה כובשת בין צבע, קו, צורה ונפש האדם, על סיפוריה!
נעילה :22.3.2019

*