הודעה לעיתונות

"ציונות – סכנה לקיום היהודי" - מאת עמוס גבירץ

יונות – סכנה לקיום היהודי

מאת: עמוס גבירץ

לפני זמן מה שוב נשאלתי מדוע אני מגדיר עצמי כאנטי ציוני. הצעתי את הסיפור של אום אל חיראן כהסבר.

הנה בני שבט אבו אל קיעאן, שב-1949 נושלו מאדמותיהם בצפון הנגב, ולאחר שהועברו פעמיים ממקום למקום יושבו בידי המדינה (ב-1956) במקומם העכשווי, שבצפון-מזרח הנגב, אום אל חיראן ועתיר. עכשיו המדינה מפנה את תושבי אום אל חיראן הבדואים לחורה, ובמקומם מתכוונת ליישב יהודים. שם המקום יישונה ל`חירן`.

בביקוריי בכפר ראיתי את המרחבים הריקים הסובבים אותו. הרי ברור שאפשר היה להקים את הישוב היהודי ליד אום אל חיראן ולא במקומו.

לא חבורת פושעים מגרשת את הבדואים מאום אל חיראן כדי להתיישב במקומם. זאת ממשלת ישראל העושה זאת. היא לא עושה זאת בטעות. מתנהל מאבק של שנים נגד המעשה הנורא הזה. וממשלת ישראל, בגיבוי בג`ץ, מתעקשת לפנות את הבדואים וליישב במקומם יהודים. מדובר במדיניות המסמלת את מהותו של המפעל הציוני. לא להתיישב לצד המקומיים, אלא במקומם, תוך דחיקתם אל מחוץ לארץ ולצמצם את מרחב המחייה של הנותרים בתוכה ככל שניתן.

אם היו עושים לנו היהודים את הדבר הזה, הרי שהיינו נלחמים מלחמת חורמה בפושעים שהיו באים לדחוק אותנו מארצנו. לפי יחסה של ישראל לפליטי החרב שהגיעו אלינו מאפריקה, אני מסיק שגם אם היו באים להתיישב לצידנו – ולא במקומנו – לא היינו מסכימים ולא היינו מאפשרים זאת.

מקרה אום אל חיראן, כמו מקרים דומים רבים אחרים, שמים בסימן שאלה מוסרי קשה את המפעל הציוני. פיתרון בעיית היהודים על חורבותיו של העם שחי כאן לפני תחילת ההגירה הציונית לארץ. הנה יהודים שנרדפו במשך מאות ואולי אלפי שנים, לא מכיוון שעשו רע למישהו, אלא בגלל היותם יהודים, באים לארץ ודוחקים את יושביה מכיוון שאינם יהודים על מנת ליישב במקומם יהודים.

יש לזה עוד היבט חמור ביותר: עיקר הפגיעה במיעוט הערבי בישראל נעשה בידי ממשלת ישראל ולא בידי גזענים-לאומנים. כאשר הממשלה פוגעת באזרחים מכיוון שהם ערבים, במטרה לדחוק אותם ממקומותיהם, כדי לפנות מקום ליהודים, אנו עדים למדיניות לאומנית-גזענית, וזאת כאשר ממשלת ישראל מגנה ונאבקת נגד כל גילוי של גזענות-אנטישמית בעולם. יש לזכור שמעשי האנטישמיות בעולם בעיקרם אינם ממשלתיים, אלא של פרטים וארגוני ימין גזעניים.

לכל האמור יש היבט נוסף. כיום המקום בעולם בו נעשה המאמץ המשמעותי ביותר לפגוע בנו היהודים, בגלל היותנו יהודים, הוא כאן בישראל. המפעל הציוני הקים לו אויבים הרוצים בחיסולו-חיסולנו, בתגובה לאסון שגרם וגורם לפלסטינים ולסורים. הם לא נלחמים בנו מסיבות אנטישמיות. הם נלחמים בנו בגלל מעשינו כלפיהם בעבר ובהווה.

והנה הפתעה: מאז 2002 הליגה הערבית, בתמיכת מדינות העולם המוסלמי, מציעה לישראל, בתמורה להחזרת השטחים הכבושים ופיתרון מוסכם לבעיית הפליטים, הסכם שלום וקבלתה במזה`ת. לחרדתי, אנו רואים, שממשלות ישראל מעדיפות את מדיניות הרחבת הטריטוריה, על שלום וסיום האיום הקיומי עלינו מצד העולם הערבי. בבחירות האחרונות שוב הכריעו רוב אזרחי ישראל: חיים על החרב תוך הנצחת האיום הקיומי.