המשורר שמואל ירושלמי: גם בענייני ההגנה מפני הטילים - הבדואים סובלים אפלייה גזענית
המשורר והפעיל החברתי תושב באר שבע שמואל ירושלמי הוציא הודעה מיוחדת
מטעמו, בעקבות הדיווחים על אדם פצוע בכפר בדואי בלתי מוכר באיזור לקיה,
כתוצאה מירי הטילים מרצועת עזה לעבר באר שבע וסביבתה.
בהודעתו הנ"ל, ירושלמי אומר בין היתר, דברים הבאים: "אין ספק,
שהאוכלוסייה הערבית בכלל (והבדואית בפרט) בארץ, היא בין האוכלוסיות
המופלות לרעה והסובלות מאי-שוויון הכי משווע מכל קבוצות האוכלוסייה בארץ.
מקצועות רבים סגורים בפני ערבים; ערבי (ובאופן מיוחד, ערבי מוסלמי) אינו
יכול להתקבל (בנידון ישנה הנחייה מיוחדת של השב"כ) לעבודה לא בחברת
החשמל, לא במקורות, לא באל על ולא באף חברת הייטק שמבצעת עבודות בשביל
צה"ל או מוסדות ממשלתיים אסטרטגיים. כמו כן, ישנם לא מעט מקרים כאשר כל
מיני מקומות בילוי ופנאי (בלי שום הצדקה) מונעים מערבים - הן מוסלמים והן
נוצרים - כניסה אליהם. גם הדרוזים ששירתו בצבא וסיכנו את חייהם
במלחמות למען מדינת ישראל, ואפילו אלה שגם הגיעו לדרגת קצונה, זוכים לעתים קרובות לצורות כאלו או אחרות של יחס מפלה מצד רשויות המדינה. על כל זה כולנו יודעים ובאופן די שוטף
(כולל, על ידי כותב שורות אלו) מתנהל מאבק ציבורי נגד כל אותן צורות
האפלייה של האוכלוסייה הערבית החיה במדינת ישראל שמניתי לעיל".
שמואל ממשיך ואומר: "אולם, אפליית הערבים אזרחי ישראל אינה אך ורק בתחום
שוויון הזדמנויות בעבודה, זכות כניסה לפאב או ברכת שחיה, או האפשרות
לשכור דירה ביישוב יהודי... משנה לשנה, סבבי האלימות בין ישראל לרצועת
עזה, בהם נופלים ברחבי דרום הארץ טילי גראד הנורים מהרצועה לעבר שטח
ישראל, חושפים פעם נוספת את העובדה הכואבת, שהאוכלוסייה הערבית בדואית של
איזור באר שבע (ובייחוד בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים) מופלית לרעה גם
בנוגע לזכות לממ"דים או לפחות, מקלטים ציבוריים למקרה של מתקפת טילים
לעבר יישוביהם. אפילו בעיירות בדואיות מוכרות שהקימה המדינה (להוציא
מקרים בודדים) אין מקלטים ציבוריים ואילו בכפרים הבלתי מוכרים (מה
שבתקשורת הישראלית הרשמית נהוג לכנות כ"פזורה בדואית) בכלל אין ולו מקלט
או ממ"ד אחד. כאשר במקום כזה נופל טיל, לתושבים מקומיים בכלל אין איפה
להסתתר ולהתחבא. התוצאה, שבמקומות כאלה בדרך כלל יש יותר סיכוי לנפגעים
כתוצאה מנפילת הטילים. ראוי לציין שפיקוד העורף מנחה אזרחים ששומעים אזעקה לנסות לתפוס מחסה במבנה הקרוב ביותר, שכן הסיכוי להפגע בתוך מבנה נמוך יותר מאשר בשטח פתוח. אולם לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים גם האפשרות הזאת אינה קיימת, כי מדובר בכפרים אשר לרוב בנויים מבקתות רעועות שאינן נותנות שום מחסה מפגיעת טילים - שכן לתושבים שם אסור לבנות בתים מוצקים ואם הם מנסים לעשות זאת, הבתים נהרסים בידי רשויות המדינה.
ברצוני לקרוא לכלל הציבור בישראל (כולל ארגוני החברה האזרחית) להפעיל לחץ
כבד ככל שניתן על הממשלה (וזה לא משנה, האם מדובר בממשלת ימין, שמאל או
מרכז), על מנת לאלץ את השלטון הישראלי לבנות כמות דרושה של מקלטים
ציבוריים בקרבה מיידית לבתיהם של תושבי הכפרים הבדואים - הן בלתי מוכרים
והן מוכרים. לא ייתכן, שאפליית האוכלוסייה הערבית בדואית בארץ תגיע לרמות
כה ירודות, שלמדינת ישראל לא יהיה אכפת מזכותם של האנשים הללו להגן על
חייהם - זכות יסוד בסיסית ביותר לפי חוקיה של כל מדינה שרואה את עצמה
כדמוקרטית", מסכם את הודעתו שמואל ירושלמי.
