לידיעת ראש הממשלה: סודאן אמרה "כן לשלום וכן להכרה" כבר בשנת 2002

בימים האחרונים מרבה ראש הממשלה נתניהו להזכיר ולצטט את החלטות ועידת הפסגה הערבית שהתכנסה ב-1967 בחרטום בירת סודאן וקבעו "לא שלום, לא הכרה ולא משא ומתן עם ישראל". הדברים נכונים, אלא שראש הממשלה נמנע בעקביות מלהזכיר חלק אחר בהיסטוריה: כבר בשנת 2002 קיבלה סודאן, כמו יתר מדינות ערב, את יוזמת השלום הערבית שקבעה במפורש "כן לשלום, כן להכרה וכן למשא ומתן עם ישראל" ורק התנתה זאת בהסכם שלום בין ישראל לפלסטינים ויציאת ישראל מהשטחים שנכבשו בשנת 1967.

עכשיו, בעזרת לחץ כלכלי מסיבי שהפעיל טראמפ אשר מצבו בסקרים ממשיך להיות קשה שבוע וחצי לפני הבחירות בארה"ב, נאלצה סודאן לעשות שלום עם ישראל ולזנוח את הפלסטינים להמשיך לחיות תחת כיבוש ודיכוי והרחבת התנחלויות. את זאת מציג נתניהו כ"הישג מדיני". ההיפך הוא הנכון. ה"שלום" עם סודאן, כמו עם האמירויות ובחריין, מתמקד בתופעות לוואי חסרות חשיבות ומשאיר על כנו את הסכסוך המדמם בינינו לבין הפלסטינים, סכסוך שהחל לפני מאה שנה ותודות ל"הישג" של נתניהו הוא עלול להמשך ולדמם גם עוד מאה שנה נוספות.

כדאי לגזעני ישראל שלא להתחיל לחגוג את גירוש הפליטים הסודאנים מדרום תל אביב. כזכור, למדינת ישראל תמיד היו יחסים דיפלומטיים עם אריתריאה וזה לא אפשר את גירוש הפליטים האריתראים. במחוז דרפור, משם הגיעו מרבית הפליטים הסודאנים, עדיין נמשכים מעשי הרדיפות וההרג, ומנהגי המיליציות שביצעו שם מעשי טבח נוראים תופס גם היום עמדה בכירה בממשלת סודאן שחתמה על ההסכם עם נתניהו. גם לאחר הסכם שלום עם סודאן, יהיה קשה מאד לממשלת ישראל להחזיר לשם פליטים שברחו מפני רדיפות רצחניות ולטעון שלא יאונה להם כל רע.

גוש שלום - הודעה לעיתונות 24.10.2020

לפרטים:
אדם קלר, דובר גוש שלום טל. 054-2340749