השרה לימור לבנת בכנס מועצת הפיס לתרבות ואמנות: אבטל את הצנזורה על סרטים

שרת התרבות והספורט, ח"כ לימור לבנת, הופיעה הבוקר בפני באי כנס מועצת הפיס לתרבות ואמנות ופרשה את עיקרי תוכניתה ויעדיה במשרד התרבות, בין היתר:

• אימוץ מסקנות ועדה בראשה עמדה פרופ' גבריאלה שלו וביטול הצנזורה על סרטי קולנוע, תוך הסתפקות בסיווג סרטים עפ"י התאמתם לצפיית ילדים ונוער. בכוונת השרה להגיש לאישור הממשלה הצעת חוק בנושא.
• הגברת השקיפות ופרסום מידע לציבור בנוגע לקריטריונים וחלוקת התמיכות בתרבות.
• השקעת משאבים בהקמת ארכיון מסודר לזמר העברי וארכיון מרכזי לאמנויות הבמה.
• התאמת חוק זכויות יוצרים לשינויים הטכנולוגיים ומתן פיצוי ליוצרים בגין העתקות לשימוש פרטי.
• עידוד יוזמות לשמירה על השפה העברית והנחלת העושר הלשוני שלה לדור העתיד.

"אני רוצה לפתוח ולברך את מועצת הפיס לאמנויות על ההחלטה לחזור ולקיים כנס העוסק במדיניות תרבות.

בפורום הזה אין צורך להרבות מילים על חשיבות התרבות ועל השפעתה על דמות החברה שלנו. לצערנו, העיסוק הציבורי בתרבות אינו במידה הראויה. גם כשהתקשורת עוסקת בתרבות, לרוב זה נגרר למחוזות הרכילותיים של תרבות הסלבז-אינסטנט, שערוצי הטלוויזיה יצרו בשנים האחרונות עם סדרות הריאליטי שמציפות אותנו.

לכן יש צורך ממשי בדיון ציבורי בתרבות בכלל ובמדיניות תרבות בפרט. דיון שיפנה את תשומת הלב הציבורית לנושאים העומדים במרכז סדר היום התרבותי. זהו התפקיד המרכזי של הכנס הזה, ואני מקווה שהוא יהפוך למסורת שנתית.

אתמול והיום נדונו כאן נושאים מרכזיים בנושא מדיניות התרבות, ואני מבקשת להרחיב על מספר סוגיות שבכוונתי לעסוק בהן בשנים הקרובות.

תכנון תקציבי ארוך טווח
הנושא הראשון שתמיד חוזרים ועוסקים בו הוא כמובן התקציב המוקצה לתרבות. את הנאום הקבוע על כך שתקציב התרבות במדינת ישראל נמוך מדי אתם מכירים. אין צורך להרחיב גם על ההשוואה לאירופה ולאמנת אונסק"ו, או על התרומה של שוק התרבות לצמיחה הכלכלית.

בטרם כניסתי לתפקיד חתמו מוסדות התרבות על הסכם עם משרד האוצר בנוגע לתקציב התרבות עד שנת 2011. במסגרת דיוני התקציב בממשלה הצלחתי להשיג תוספות מעבר להסכם בהיקף של כ-15 מליון ₪ בשנה הזאת, ו-22 מליון לשנה הבאה.

ברור שהתקציב עדיין אינו מספק את כל הצרכים הבוערים של התרבות. אבל בתקופה של משבר כלכלי, כאשר תקציב התרבות הוא הגבוה ביותר שהיה אי פעם – זהו הישג חשוב.

אבל, אסור לנוח על זרי הדפנה. צריך לנצל את השנתיים הקרובות כדי לעשות עבודה יסודית של ניתוח הצרכים בתחום התרבות ואיתור בעיות מרכזיות שאינן מטופלות בתקציב הקיים. צריך להתחיל היום, כדי שבתום תקופת ההסכם נצליח לחולל שינוי משמעותי בתקציב התרבות.

לכן, בכוונתי להוביל הכנת תכנית עבודה ארוכת טווח, שתכלול גם את הנושאים שאינם מקבלים כיום מענה הולם ואת התקציב הדרוש כדי לטפל בהם. את התכנית המלאה אני מתכוונת להביא לדיון בממשלה. זאת תהיה הפעם הראשונה שבה הממשלה תדון לעומק בנושא של מדיניות תרבות, ואני מקווה שנצליח לגבש החלטת ממשלה שתיתן לתרבות את המקום הראוי לה בסדרי העדיפויות.

בנוסף, אני מבקשת לנצל את הבמה הזאת כדי לקרוא למארחים שלנו – למפעל הפיס – להגדיל את ההשקעה בתרבות ובאמנות. בין השנים 2002 ל-2008 גדלה ההכנסה נטו של מפעל הפיס ב-350 מליון ₪. תקציב המועצה לתרבות של הפיס ירד לעומת זאת ביותר משליש. הכנס הזה הוא הזדמנות מצויינת להנהלת הפיס להודיע על הגדלת ההשקעה בתרבות ב-10 מליון ₪ נוספים, ואני בטוחה שאם תעשו זאת תזכו לתרועות מהקהל.

השגת איזון אינטרסים
הנושא הבא הוא המתח בין הכוחות המנוגדים הפועלים בתחום התרבות. במתח הזה עסק חלק נרחב מהדיונים בכנס.

לדוגמה: המתח בין התפיסות האמנותיות של בעלי מקצוע בתחום התרבות לבין ההעדפות של הקהל הרחב. המתח הזה הוא הבסיס לדיונים הסוערים בנוגע ליחס בין קריטריונים כמותיים לקריטריונים איכותיים.

בדומה ניתן גם לציין את המתח בין מרכז לפריפריה; בין פרינג' למיינסטרים; בין תרבות סקטוריאלית לתרבות כללית.

אני מאמינה שקיומם של הכוחות המנוגדים הללו הוא חשוב והכרחי. לא רק שאין צורך להכריע ביניהם, אלא אסור לעשות זאת. הכוחות המנוגדים זקוקים האחד לשני.

אם נמשיך עם הדוגמה של כמות ואיכות: מצד אחד אנו רוצים לשאוף למצויינות; לעודד אמנות מאתגרת; לפרוץ גבולות. מצד שני האמנות זקוקה לקהל. היא זקוקה לדיאלוג עם החברה שבה היא פועלת. הדיאלוג הזה הוא גם מקור כוחה, ומקור יכולתה להשפיע ולעצב את עתיד החברה.

בדומה היחס בין מרכז לפריפריה: חובתה של המדינה לחזק את הפעילות התרבותית בפריפריה. מצד שני, גופי התרבות במרכז הם יצרנים משמעותיים של פעילות תרבותית הנצרכת בפריפריה. אם נחליש את המרכז, גם הפריפריה תיפגע.

כך גם ביחס לתרבות המגזרית שמאפשרת לכל אדם לבטא את עצמו בזיקה לקהילה שלו. מצד שני, התרבות הכללית היא המכנה המשותף שמגדיר את הזהות הישראלית ומאחד אותנו כחברה. חברה שאין לה תרבות כללית משותפת איתנה, תתפורר במהרה לאוסף של שבטים שאין ביניהם דבר וחצי דבר.

מדיניות תרבות נכונה איננה מכריעה בין הכוחות המנוגדים, אלא מוצאת את נקודת האיזון ביניהם. את אותה הנקודה שבה הכוחות המנוגדים משפיעים אחד על השני ומתקיימים ביציבות זה לצד זה, מבלי שהאחד יגבר על האחר.

איתור נקודת האיזון הוא מלאכה קשה שאינה נפסקת לעולם. השוק מתפתח ומשתנה והאיזון של היום איננו בהכרח האיזון של שנה הבאה. לכן, הרגולציה של תחום התרבות מחייבת אותנו להיות כל הזמן עם היד על הדופק, ולהגיב לשינויים המתחוללים בזמן אמת.

שקיפות
את הרגולציה עצמה צריך לבצע באופן שיבטיח שקיפות מירבית.

במקום שבו אין שקיפות – פורחת השחיתות.
דו"ח מבקר המדינה האחרון מהווה דוגמה טובה לתוצאות של העדר שקיפות.

שקיפות מושגת בראש ובראשונה באמצעות קריטריונים ברורים שנקבעו בהליך תקין ושפורסמו לציבור הרחב.

קריטריונים אינם תורה מסיני. הם כלי לביצוע מדיניות. כשם שמדיניות יכולה להשתנות, כך גם הקריטריונים ניתנים לשינוי, ובלבד שכל שינוי ייעשה בהליך תקין ולאחר דיון אמיתי.

שקיפות גם מושגת באמצעות פרסום מלא של כל המידע הרלבנטי לציבור. בכוונתי להנחות את המשרד לפרסם לציבור הרחב את כל ההחלטות הסופיות של ועדת התמיכות בנוגע לחלוקת התמיכות. בנוסף, בכל התחומים בהם יש מודלים כלכליים לחישוב גובה התמיכה – יקבלו כל הגופים הנתמכים את המודל הכלכלי עם כל הנתונים שהוזנו בו לצורך קביעת התמיכה. הכל יהיה פתוח וגלוי.

נכון, שקיפות פותחת פתח לביקורת ציבורית. אבל ביקורת איננה דבר שלילי. אנחנו נהיה קשובים לביקורת. לא תמיד נקבל אותה. לא תמיד נסכים איתה. אבל תמיד נבחן אותה באופן ענייני. ואם נפלה טעות – תימצא הדרך הראויה לתקן אותה.

שימור ותיעוד
נושא נוסף שבו יעסוק משרד התרבות בשנים הקרובות הוא נושא השימור והתיעוד.

במשך למעלה ממאה שנה של עשייה עברית נוצרו כאן יצירות מופת בכל תחומי התרבות. אבל יצירה לחוד, ותיעוד לחוד. חלק מהיצירות נשמר כיום בתנאים מחפירים, וחלקן אף נעלם ואינו ניתן לשיחזור.

תרבות שאין לה עבר, היא תרבות ללא עתיד. לכן חובה עלינו לעסוק בשימור יצירות העבר ובתיעוד ההווה. זוהי משימה לאומית !

בשנים הקרובות משרד התרבות ישקיע משאבים בהקמת ארכיון מסודר לזמר עברי. סלילי הַקְלטות מתגלגלים להם בארכיונים שונים, ואם לא נציל אותם עתה – יש סכנה שיאבדו לעד. הארכיון לזמר עברי יעסוק בתיעוד ובמחקר וייתן קורת גג למפעלי שימור נפלאים – כמו אלה של חתן פרס ישראל נחצ'ה הימן או הארכיונים של נעמי שמר ואהוד מנור.

במקביל נכין תכנית להקמת ארכיון מרכזי לאמנויות הבמה. ארכיון שירכז את התיעוד החלקי הקיים בארכיונים שונים, ויתחיל בתיעוד מקצועי ומסודר, כגון: הקלטת יצירות של מלחינים ישראליים, צילום הצגות ומופעי מחול, תיעוד עבודתם של יוצרים מרכזיים וכדומה. בשנה הקרובה התכנית להקמת הארכיון תהווה בסיס לגיוס המשאבים הדרושים לביצוע משימה לאומית זאת.

בשעתו, כשרת החינוך, התרבות והספורט, פעלתי לקידום הקמת ספריה לאומית חדשה ועצמאית. השילוב בין הספריה הלאומית לבין הארכיונים לאמנויות הבמה ולזמר עברי הינו אך טבעי – ובקדנציה הזאת אפעל כדי לחבר ביניהם, ולהבטיח שהספריה הלאומית החדשה תעסוק באופן רציני גם בתיעוד ובשימור של אמנויות הבמה והמוסיקה העברית.

סל תרבות
משימור העבר נעבור לדור העתיד.

כשם שילדים צריכים ללמוד עברית וחשבון כך עליהם ללמוד לצפות בתיאטרון, להקשיב למוסיקה ולבקר בתערוכות. הגישה לאמנות צריכה להיות חלק מארגז הכלים עימו יוצא כל תלמיד ממערכת החינוך.

כמו שכולכם יודעים – זה אינו המצב כיום. רק כמחצית מתלמידי ישראל נכללים בסל תרבות ארצי, המממן שליש מעלות השתתפות תלמידים בפעילויות תרבות. וגם בבתי ספר הנכללים בסל תרבות ארצי יש בשנים האחרונות ירידה ברמת הפעילות, כתוצאה מהירידה הנמשכת בגביית תשלומי הורים לסל תרבות.

תוסיפו לכך את הדיאטה התרבותית החריפה שזכייניות הטלוויזיה מגישות לצופיהן – דיאטה שמבוססת בעיקר על תכניות ריאליטי ועל גיבורי תרבות שנבחרים ב-SMS – ותקבלו סכנה ממשית שמרחפת מעל התרבות הישראלית.

בכנסת הקודמת הגשתי הצעת חוק פרטית שנועדה להכניס למסגרת סל תרבות ארצי את כל תלמידי ישראל, ולהגדיל את השתתפות המדינה משליש ל-50% מעלות הפעילות. עוד הצעתי להקים ועדת מקצועית שתקבע את הרפרטואר של סל תרבות, כדי להבטיח שהתלמידים ישתתפו בפעילויות איכותיות.

בתוספת תקציבית נמוכה יחסית, ניתן לחולל שינוי אדיר בגישה של הדור הצעיר לתרבות ואמנות, ולהשפיע על דמותה של החברה הישראלית בעתיד.

לצערי לא הספקנו להעביר את הצעת החוק שלי בכנסת הקודמת, וכשרה אינני יכולה היום להגיש הצעת חוק פרטית. הנושא הזה צריך לעמוד על סדר היום של לובי התרבות בכנסת הנוכחית, ואני כמובן אתמוך ואסייע ככל יכולתי.

פיצוי ליוצרים בגין העתקות לשימוש פרטי
כעת אני מבקשת לעבור לאחת הבעיות הקשות ביותר של היוצרים כיום – העתקות לא חוקיות שמבוצעות לשימוש פְרטי.

באמצע שנות ה-90 נחקק תיקון לפקודת זכות יוצרים שקבע כי בעלי זכויות יוצרים ומבצעים יקבלו פיצוי בגין העתקות לשימוש ביתי ופרטי של יצירות. הפיצוי נקבע בגובה 5% ממחזור המכירות של קלטות ריקות שנמכרו בישראל. ההגיון פשוט: מאחר שאי אפשר למנוע מאנשים להקליט שירים או סרטים על קלטות ביתיות, יקבלו היוצרים פיצוי שווה ערך לתמלוגים שהיו מקבלים אם ההקלטות היו נעשות באופן חוקי.

מאז שנות ה-90 הטכנולוגיה "קצת" השתנתה. קלטות כבר קשה למצוא. את מקומן תפסו דיסקים, כרטיסי זיכרון, דיסק און קי, נגני מוסיקה וכיוצא באלה. עם השינויים הטכנולוגיים גדל גם היקף ההעתקות הביתיות של יצירות מוגנות. אבל באופן אבסורדי – החוק נותר ללא שינוי. הפיצוי עדיין ניתן רק בגין קלטות מיושנות עם סלילים מגנטיים.

תעשיית המוסיקה בישראל נמצאת במאבק קיומי. יוצרים ומבצעים רבים אינם מצליחים עוד להתפרנס בכבוד, גם אם הם זוכים להצלחה בציבור הרחב.

לכן חייבים לשנות את החוק, ולהתאימו לשינויים הטכנולוגיים. יש לקבוע היטל מיוחד של 5% על כל המוצרים המשמשים לאכסון יצירות מועתקות, ולחלק את הכספים שייגבו בין ארגוני היוצרים והמבצעים. זוהי הדרך הטובה ביותר להציל את תעשיית המוסיקה ולהבטיח תמלוגים הוגנים ליוצרים ולמבצעים.

פקודת זכות יוצרים נמצאת באחריות משרד המשפטים, ולכן בכוונתי ליזום דיון בנושא הזה עם שר המשפטים. וגם כאן נדרש סיוע נמרץ של לובי התרבות כדי לקדם את תיקון החוק ולחזק את היוצרים והמבצעים של מוסיקה ישראלית.

שפה עברית
הנושא הבא צריך להעסיק את כל היושבים באולם.

זכות גדולה נפלה בחלקנו – שפתנו היא כיום השפה המדוברת העתיקה ביותר בעולם. בשפת היומיום שלנו מקופלות למעלה מ-3,000 שנות היסטוריה יהודית.
אבל לצד הזכות הזאת מונחת חובה – חובה לשמור על הנכס התרבותי העצום הזה ולהנחיל אותו לדורות הבאים.

בשנים האחרונות מרחפת סכנה מעל ראשה של השפה העברית. חוקי היסוד שלה נשכחים ואוצר המילים של דובריה הולך ומידלדל.

אינני מתכוונת לסלנג ולביטויים חדשים שנוצרים בעברית המדוברת. הסלנג הוא אחד האמצעים החשובים בפיתוחה של שפה. אבל אסור להתבלבל בין בניית קומות חדשות לבין הרס היסודות. גם כשהשפה מתפתחת צריך להבחין בין זכר לנקבה, בין גוף שלישי לגוף ראשון, בין אוׂתכם לאֶתכם.

בשנים האחרונות נשכחים כללי היסוד, ומהעושר הלשוני של העברית נותרות בעיקר מילים קצרות שקל לשלוח ב-SMS (מיסרונים בשפת האקדמיה), ושברי משפטים המתאימים לכתיבה בטוויטר (לזה האקדמיה עוד לא המציאה מונח).

הנסיגה המתחוללת בשפה העברית צריכה להטריד כל שוחר תרבות, שהרי השפה היא אבן היסוד של התרבות. אנו צריכים להיות נושאי הדגל של העברית.

משימת קידום העברית מוטלת על כתפי כל אחת ואחד מחברי קהילת התרבות: אנשי התיאטרון צריכים להקפיד על השפה הנשמעת על הבמה, עורכי המוסיקה יכולים להימנע מקידום שירים ששפתם משובשת, מוסדות תרבות יכולים לערוך השתלמויות בעברית ליוצרים ולאמנים, ויש עוד שפע של רעיונות.

האחריות על שימור הנכס התרבותי הזה מוטלת על כולנו. משרד התרבות יעודד יוזמות של מוסדות התרבות בתחום הזה ויסייע להן. אני מאמינה שביחד, בעבודה משותפת, נצליח לשמור על השפה העברית ולהנחיל את העושר הלשוני שלה לדור העתיד.

צנזורה על סרטים
את דבריי היום אני מבקשת לסיים בנושא קטן אך חשוב: הצנזורה על סרטי קולנוע - אותו מוסד מנדטורי, שעדיין פועל בישראל.

לפני כשש שנים הגישה ועדה בראשותה של פרופ' גבריאלה שלו דו"ח הממליץ לבטל את הסמכות לצנזר סרטים, ולהסתפק רק בסיווג סרטים לפי מידת התאמתם לצפיית ילדים. המלצות אלה לא יושמו עד כה.

סמכות הצנזורה צומצמה מאוד בשנים האחרונות בפסיקות בג"צ. גם השינויים הטכנולוגיים המאפשרים כיום צפייה בסרטים באינטרנט ללא כל הגבלה, הפכו את הצנזורה לבלתי רלוונטית. לאור זאת החלטתי לאמץ את המלצות ועדת שַלֵו: להשאיר את הסמכות לסווג סרטי קולנוע עבור ילדים ובני נוער, ולבטל את הצנזורה על סרטים.

החלטה זאת מחייבת שינוי חקיקה, ובכוונתי להגיש לאישור הממשלה והכנסת הצעת חוק בנושא זה.

סיכום

עוד נושאים רבים עומדים על סדר היום של התרבות הישראלית, אבל הזמן קצר, וכדאי להשאיר גם כמה עניינים לכנס הבא.

על רגל אחת אומר שבכל הסוגיות שיונחו לפתחו של משרד התרבות, תנחה את דרכנו כמגדלור זכות היסוד של כל אדם – הזכות לתרבות.

זכות זאת מגלמת בתוכה את הזכות ליצור תרבות, לצרוך תרבות וליטול חלק בעשייה התרבותית.

משרד התרבות בראשותי יפעל כמיטב יכולתו כדי להבטיח שכל אזרחי ישראל יוכלו לממש את זכות היסוד שלהם – את הזכות לתרבות – באופן הטוב ביותר."