תערוכת הצורפות בבית טיכו, ירושלים

הצורפוֹת: ביאנקה אשל-גרשוני, ורד קמינסקי,אסתר קנובל, דגנית שטרן שוקן

תערוכה חדשה מציגה את תרומתן המכרעת של האמניות לשדה הצורפות האמנותית בישראל
בית טיכו, ירושלים. הפתיחה: 25.4.2010

שנות ה-70 וה-80 היו הרקע לצמיחתה של תנועת "הצורפות החדשה" אשר זנחה את מוסכמות הצורפות המסורתית וערערה על האיסורים המקובלים בענידת תכשיטים או ייצורם. היא הוקמה על ידי דור חדש של מעצבי תכשיטים שפעלו בהולנד, בבריטניה, בגרמניה ובארצות-הברית וטענו כי "התכשיט החדש" לא נועד עוד להציג לראווה את עושרו או מעמדו החברתי של בעליו. תחת זאת בחנו מעצבים אלה את יחסי-הגומלין בין התכשיט לגוף, התעניינו ברעיונות שמעבר לקישוט ולהצגת עושר גרידא וראו בתכשיט ערוץ ביטוי חברתי, פוליטי ואישי.

ברוח זאת התנסו המעצבים החדשים באותן שנים במגוון חומרים לא-מסורתיים כגון אלומיניום, אקריליק, גומי, חוטי ניילון ואריגים. כמה מהם חקרו את היחסים בין 'צורות לבישות' לגוף האדם בעבודות שהתעלו למדרגת מיצגים ואפשרו ליוצריהן לחרוג מתחום הצורפות כדי להתבונן עליו מבחוץ ולהגיב.

תקופה זאת היתה פרק מכריע בתולדות הצורפות העכשווית והיא סללה את הדרך לעלייתם של צורפים שהקדישו את נתיבתם המקצועית ליצירת עבודות המבטאות את עולמם הפרטי והעדיפו אותן על פני ייצור תכשיטים ההולמים את צורכי השוק.

ארבע האמניות המשתתפות בתערוכה ביאנקה אשל-גרשוני, ורד קמינסקי, אסתר קנובל ודגנית שטרן-שוקן בחרו בצורפות ככלי הבעה לביטוי אישי. אף שאת השראתן שאבו גם מהמקומי וגם מהאישי, כל אחת מהן הגיעה לסגנון המיוחד לה. אשל-גרשוני וקנובל משתמשות בדימוי פיגורטיווי להעברת חוויותיהן וזיכרונותיהן, ואילו קמינסקי ושטרן שוקן עובדות עם צורות מופשטות יותר ואת הדגש שמות בתהליך היצירה. מסעות–גילוי–עצמי שעברו הובילו לתרומה עצומה בשלושת העשורים האחרונים לצורפות האוונגרד ולשדה הצורפות האמנותית בישראל. התערוכה המציגה מבחר מיצירתן (כ-30 יצירות של כל אחת מהן) היא פרויקט משותף של מוזיאון ישראל ושל מוזיאון ראסין לאמנות,RAM בוויסקונסין והיא מוצגת בארץ אחרי שנדדה ברחבי ארצות–הברית בשנים 2009-2006

אוצר התערוכה אלכס וורד.

לפרטים – מחלקת העיתונות, טל. 02-6708935