המלחין (חנוך לוין, יהושע סובול, "מיכאל שלי") והבמאי הבינלאומי אלכס כגן מגיש:

== "מאהלר +" – מופע מוזיקלי תיאטרלי בליווי וידאו
לא רק לאוהבי מוסיקה קלאסית
==

מופע רב תחומי (שירה, ריקוד, וידאו) המגיש את חייו הדרמטיים של גוסטב מאהלר
באמצעות שיריו – במלאת 100 שנה למותו ו- 151 שנים להולדתו

שירים- גוסטב מאהלר, בימוי- אלכס כגן, כוריאוגרפיה - עידן כהן
סופרן- עדית זמיר, ריקוד – שניר נקר, פסנתר- סוניה מזר

* אודיטוריום חיפה אולם "רפפורט" ב-25.7.2011 שעה 20:30 כרטיסים בקופת חיפה ברוולד 11 חיפה טל. 048662244 ובאתר: www.8662244.co.il

* בית ציוני אמריקה ת"א ב-27.7.2011 שעה 20:30 כרטיסים ב"קסטל" אבן גבירול 155 ת"א טל. 03-6045000 ובאתר: www.tkts.co.il

* תיאטרון ירושלים "רבקה קראון" ב-30.7.2011 שעה 21:00 כרטיסים ב"בימות כרטיסים" שמאי 8 ירושלים טל. 02-6237000 או *6226 ובאתר: www.bimot.co.il

חייו של גוסטב מאהלר ידעו הצלחה כבירה וטרגדיות גדולות. הוא זכה בתהילה כמנצח וכמלחין, באישה יפיפייה ובשתי בנות שאחת מהן, שאותה מאהלר מאד אהב, נפטרה בגיל צעיר. היא נפטרה לאחר שמאהלר כתב את "שירי מות ילדים" והוזהר ע"י אשתו אלמה מאפשרות שהדבר יתגשם ואכן הדבר התגשם. מאהלר ידע גם שנים קשות בתור ילד, כאשר כמה מאחיו אף הם נפטרו ממחלות. מות בתו גרם למשבר ביחסיהם של מאהלר ואשתו, והשפיע עליו קשות מבחינה נפשית עד מותו בגיל 51, בדיוק לפני מאה שנה. גם יופייה של אשתו אלמה, ששמה נקשר לכמה רומנים עם אנשים מפורסמים, לא תרמו לבריאותו הנפשית ובלטחונו העצמי. הדבר גרם לו בסוף חייו לנסוע עד אמטרדם לפגוש שם את פרויד.

הזדמנות להיוודע למספר סיטואציות בחייו של מאהלר, דרך 12 משיריו תהיה בשלושה מופעים מוזיקלים תיאטרליים, שיתקיימו בסוף חודש יולי בת"א, חיפה וירושלים. מופעים אותם יזם ומביים אלכס כגן, מלחין תיאטרון (חנוך לוין, יהושע סובול, נסים אלוני ועוד) קולנוע (מיכאל שלי, אבו אל-בנאת ועוד) וטלוויזיה (מישל, עזרא, ספרא ובניו, סיפורה של באשה, גימפלתם ועוד) ובעל קריירה עשירה כבמאי קברטים, אופרות קאמריות ותיאטרון בגרמניה, דנמרק וישראל.

כגן – שלימד כעשור שנים בבית-צבי, פיתח שיטה ייחודית להגשת שירים על במה תוך שימת דגש להתייחסות לטקסטים המושרים על הבמה. בערב זה יוקרן תרגום של כל השירים במהלך המופע כך, שהקהל יוכל להבין כל מילה ולהתרשם מאיכויות הטקסטים שבשירים. המופע אינו אופרה או מחזמר, ואף לא רסיטל של שירים, או מחזה עם שירים. במופע מושרים 12 שירים שהקשרים ביניהם מהווים רצף של אסוציאציות חופשיות ובעזרת הטקסטים שבשירים אנו מקבלים מספר סיטואציות חשובות מחייו של מאהלר.

בדצמבר 2007 העלה כגן אתהמופע "שוברט +" עם הזמרים: גבי שדה ואלמה מושונוב, הפסנתרן ברט ברמן ונגנית הקלרנית מור לוין. הערב פנה לאוהבי שוברט וגם לקהל חדש, שנהנה מהמסגרת התיאטרלית ומהתרגום הצמוד של השירים.

במופע זה על "מאהלר +" מגיש כגן את שיריו של המלחין גוסטב מאהלר לקהל של חובבי תרבות. תשיר זמרת הסופרן הדרמטית עדית זמיר, תוצג כוריאוגרפיה של עידן כהן (כוריאוגרף ישראלי העושה חייל בעולם) בביצועו של הרקדן שניר נקר. ברקע יוקרן וידאו של הרי הדולומיטים האיטלקיים, איזור בו חי מאהלר את הקיצים האחרונים בחייו, והשלים בו את היצירות, שהעבודה עליהן נקטעה באותה שנת 1907 אומללה כמו כן יוצג תרגום סימולטני של השירים על מסך, בתרגומה של רונית שגב.

"המוסיקה של מאהלר היא מוסיקה תוכניתית מאהלר מבטא בשירים את יחסיו לחיים ולמות, לטבע, לאהבה, הוא מדבר על בדידות ועל קץ החיים, כך ניתן לקשר בין חייו לבין השירים למעין מסכת אסוציאטיבית, המשאירה מרווח מספיק גדול לפרשנות של הקהל את אשר הוא רואה ושומע."
"המופע המוזיקלי תיאטרלי "מאהלר +" יכול לדבר לכל אוהב תרבות, גם למי שאינו אוהב במיוחד מוסיקה קלאסית או מכיר את מאהלר. זהו ערב דרמטי מאוד הפונה אל כל החושים בצבעוניותו, הוא מוסיף.

על חייו של גוסטב מאהלר

גוסטב מאהלר Gustav Mahler המוכר כמלחין חשוב של התקופה הפוסט-רומנטית נולד ב‏ 7 ביולי 1860 בקאלישט, בוהמיה למשפחה יהודית דוברת גרמנית, שהצליחה לטפס בסולם החברתי. הוא גדל והתחנך במורביה.
כשרונו המוזיקלי התגלה בגיל מוקדם וזכה לטיפוח. לאחר הכשרה מוזיקלית בקונסרבטוריון ובאוניברסיטה של וינה, בין השאר אצל אנטון ברוקנר, פתח מאהלר בקריירת ניצוח. לאחר שניצח על תזמורות חשובות בערים רבות, ביניהן קאסל, פראג, לייפציג, בודפשט והמבורג, מונה לבסוף, בשנת 1897, לתפקיד המשפיע והיוקרתי של ניהול האופרה המלכותית של וינה. לצורך המשרה המיר דתו לקתולי. הוא היה גם מנצח קבוע בתזמורת הפילהמונית של וינה. בשנת 1902 נישא לאלמה שינדלר,שילדה לו שתי בנות. שלושה אסונות ניחתו עליו בקיץ של שנת 1907. אשתו, אלמה, ראתה בשלוש מכות הפטיש שבסימפוניה השישית את מבשרות השילוש הזה. מות בתו הבכורה באסכרה, מחלת הלב שאיימה על חייו, והאילוץ לפרוש ממשרתו בווינה בגלל רדיפה ריאקציונית ואנטישמית שהתנהלה נגדו בעיתונות. אלו גם פגעו בנישואין. בארבע שנות חייו האחרונות ניצח על המטרופוליטן אופרה ועל התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק במשך החורף, ומדי קיץ חזר אל הרי הדולומיטים כדי להמשיך בכתיבת שלוש יצירותיו הגדולות האחרונות, השיר על הארץ, הסימפוניה התשיעית והסימפוניה העשירית, שאותה לא זכה לסיים. בשנת 1911 חלה מאוד בגלל זיהום ושב לווינה, שבה מת באותה שנה מהרעלת דם.

אלכס כגן- ביוגרפיה
אלכס כגן (נולד ב-1944 בברית המועצות- אוזבקיסטן), ועלה לישראל בגיל 6. הוא התחנך בקיבוצים כפר מנחם וגבעת-ברנר. בעת שירותו הצבאי הכיר לראשונה את חנוך לוין, ולאחר מלחמת ששת הימים העלו שניהם במשותף את הקברט "את ואני והמלחמה הבאה" שחולל שערורייה ציבורית. אחד משירי המחזה הוא השיר "שחמט" המוכר בביצועה של חוה אלברשטיין.
כגן כותב מוסיקה לתיאטרון, טלוויזיה וקולנוע משנת 1967. עבד עם מיטב המחזאים והבמאים בארץ ובחו"ל. בהמשך לעבודתו עם חנוך לוין: "יעקובי ולידנטל", "שיץ", "פופר" "נעורי ורדהל'ה" ועוד, הלחין גם לניסים אלוני: "שעיר אחד לעזאל", יהושע סובול, הלל מיטלפונקט ועוד. הוא כתב מוסיקה לסרטי הקולנוע: "מיכאל שלי "- דן וולמן, "אבו אל בנת" של משה מזרחי, "אשה זרה" של מיכל בת-אדם וכן לסרטים בינלאומיים כגון "ילדי השואה" עם ליב אולמן. כגן הלחין גם לטלוויזיה סרטים וסדרות כמו "מישל, עזרא ספרא ובניו" , "סיפורה של באשה" ועוד. סרט אנימציה שהלחין בשם "היער הקסום" (עיבודים לתזמורת – נעם שריף, סיפור- משה סוריאנו) הוצג בהצלחה במוזיאונים ברחבי העולם.
בסוף שנות ה-80 החל לעסוק בבימוי אופרות ואף היה ממקימי האופרה הקאמרית הישראלית, שהעלתה הפקה בודדת.
משנת 1985 עבד בגרמניה בתיאטראות: `נירנברג` `דיסלדורף` `שטוטגרט` `אולם`, 'קלן' ועוד.בהם ביים מחזות כמו "ביבר הזכוכית" מאת טנסי וילאמס", "האלפים הלוהטים" מאת טוריני, "מי מפחד מוירג`ניה וולף" מאת אלבי, ועוד. כגן ביים גם קברטים רבים ואופרות קאמריות כמו "הדב" מאת וולטון, "שאלה של אמון" מאת קרנק, "תמלן" מאת הנדל ועוד. חתן פרס מערב גרמניה לבימוי קברט שירי וייל. ביים גם בדנמרק, ובישראל. בתיאטרון באר שבע - "קברט שירי ברכט", בתיאטרון חיפה - "הערב לולה בלאו", "הפרדס" מאת יוסף בר יוסף בתיאטרון היידיש שפיל, האופרה "שושנה לבנה" ועוד.

בוגר המדרשה למוסיקה, תלמידם של יצחק סדאי ונעם שריף בתזמור וקומפוזיציה.
כגן לימד שחקנים בבית-צבי במשך עשור ובשנות השמונים ייסד פרוייקט חינוכי תרבותי בחצור הגלילית, אשר כלל פעילות של לימוד מוסיקה, תזמורת כלי נשיפה, חוגי בלט וחוג לקולנוע.

על הקשר עם חנוך לוין

אלכס כגן פגש את חנוך לוין בקורס בחיל הקשר. לכגן היה אקורדיאון, שהביא מהקיבוץ ולוין עמד מחוץ לחדר והאזין ל"הזמנה למחול מאת ובר" – מוסיקה שהסתמכה על סיפור, וכך התוודעו אחד לשני.
בסיום הקורס כגן ולוין הוצבו באותו בסיס ובו המשיכו לשרת יחדיו עד סוף השרות הצבאי. "הוא היה בחור מעניין, מתעניין, עדין ורגיש, היה כיף לבלות איתו במהלך השירות", מספר כגן ושם גם כתבו ביחד שירים וקטעים, שהראשון בהם "עמי ותמי הלכו לים הכחול" זכה לביצוע פומבי יחידי 1972.
במלחמת ששת הימים כבר היו השניים במילואים ולוין הוצב בחיל התותחנים. את חוויותיו ,מהשירות ובעיקר מהמלחמה שעבר, תיאר בקברט הסאטירי "את, אני והמלחמה הבאה" שכגן וחבר נוסף, בני נגרי ("אל תקרא לי שחור") הלחינו את השירים. ההצגה הועלתה לראשונה במועדון 'ברברים' בתל אביב באוגוסט 1968 בבימויה של עדנה שביט בהשתתפות: שפרה מילשטיין, בת-שבע צייזלר, רמי פלג, יאיר רובין/גד קינר. מיכאל הנדלזלץ היה שחקן מחליף. לאחר מכן העלו קברט נוסף בשם "קטשופ".

___________________________________
Otzar Tarbut
Culture, Education,Tourism
Sheinkin St. 30 Givatayim 53301 Israel
Tel: 972-3-7316561
Fax: 972-3-7608450
Mobile Hilla Komem: 972-52-3534666
__________________