ריח של כחול כביסה ושום - ספר חדש בכתב הוצאה לאור
ספרה החדש של יפה וגנר בהוצאת כתב "ריח של כחול כביסה ושום" חושף לצד סיפור אישי מרגש של ילדה, עולה חדשה ברמת גן של שנות ה-50, גם את הפולקלור של העולים החדשים, הגזענות, הקשיים הכלכליים, מוות במשפחה, בירוקרטיה, התנשאות ממסדית ועוד...
הספר מכיל 11 סיפורים קצרים ופורש לפנינו, דרך האישי והמינורי, את סיפורה של עליית יהודי עיראק בשנות ה-50, על הקשיים, השמחות, החיכוכים, החרטות, הצלחות, הדמויות והפולקלור.
וגנר מתבוננת על עברה ושואלת "האם אלה שאינם עוד, רוצים שאכתוב אותם? אולי הם מעדיפים להישכח, כמו שנשכחו בחייהם?"
היא יודעת למה היא מתכוונת, יש כאלו שאולי היו רוצים "להעלים" את התקופה הזאת, ו"לא לדבר על דברים שכבר עברו מזמן", למרות שיש להם עדיין השפעה.
בסיפור "עיניים כחולות" למשל מתוארת דמות דודתה, נעימה, שעלתה בגיל 17 עם תינוק ועם בעלה שגויס לצה"ל מיד עם עליתם. כאשר בנה חלה ואושפז בבית החולים, אמר הצוות לנעימה שבאה לבקרו שהוא מת וכבר נקבר. הסיפור משווה את המקרה לסיפור דומה בו התעקש הבעל לקבור את התינוקת שלו בעצמו ופתאום הסתבר שההודעה על המוות הייתה טעות.
בסיפור "אהבה ראשונה" מסופר על קשר כואב שלה כילדה עם ילד אשכנזי מגן הילדים ששואל את אימו "האם הם ערבים?" ומכה אותה כל יום בדרך כי אימה של יפה לא יכלה ללוות אותה. על הילדה מגן נגר פולני ניצול שואה שחוזר בסוף הסיפור לפולין כי בתו האבודה, שאולי ראה בילדה הקטנה והמוכה תזכורת חוצת גזעים ועדות אליה, נמצאה שם בבית יתומים.
הספר נשאר לכל אורכו אנושי ובעל יושר אינטלקטואלי, הסופרת לא מבקשת להשיג לה זכויות יתר בשם מה שעברה ומתארת גם את החסרונות והיתרונות של הלקוחות הרכלניות יוצאות עיראק במכולת השכונתית, על הרצון לדעת הכל על כולם כל הזמן, על קנאה, צרות עין ואף על אלימות.
למרות הכל היא מטפלת בנושאים הטעונים האלה בחמלה רבה, ברגישות ובישירות. גם את השכנה האלמנה שבסיפור "ימין ושמאל" שהופכת את יפה הילדה למעין שפחה שנאלצת לנקות את דירתה של האלמנה ולשרת את ילדיה.
כל הסיפורים יוצרים פסיפס אנושי ותיאור של דור שקיבל ביטוי מעט מדי בספרות הישראלית.
יפה וגנר באה מתחום אומנות הציור והחלה לכתוב בגיל 50. היא פרסמה שלושה ספרי שירה וזהו ספר הפרוזה הראשון שלה.
יפה וגנר, "ריח של כחול כביסה ושום", הוצאת כתב. 179 עמ'.
ציור הכריכה: יפה וגנר. עיצוב: מורן ברק.
