אי שקט: חדש באמנות עכשווית

חוסר הוודאות הקיומי בתערוכה חדשה:
מוזיאון ישראל ירושלים | אוצרת: ריטה קרסטינג
7.6.14 – 1.11.14

הרס שגרמה סערה לספינת תענוגות בלב ים- כפי שהופיע בקטע וידאו ביו טיוב – משוחזר בקפדנות באמצעות נייר וקרטון; צילום שנלקח מתוך תא הזכוכית שבו ישב אדולף אייכמן במשפטו – מנקודת המבט של הפושע הנאצי; עבודה מונומנטלית המורכבת מקטעי סרטים המתעדים ניסוי בנשק גרעיני שערכה ארצות-הברית; ציור המבוסס על תצלום מטושטש של הכור הגרעיני בדימונה ומציג דימוי רפאים של מקום מסתורי. עבודות מרתקות אלה - ועוד רבות אחרות - יוצגו בתערוכה החדשה "אי שקט" במוזיאון ישראל ירושלים, העוסקת במצבים של אי-יציבות: פיזית, פוליטית, גיאוגרפית ופסיכולוגית; יצירות המשקפות את חוסר הוודאות הקיומי, ואת החוויות המעצבות והמטלטלות את החברה ואת עולמו של היחיד.

בין העבודות המוצגות בתערוכה: עבודת הווידאו "Pacific Sun" של תומס דמנד מ-2012, המשחזרת מראות דרמטיים שהתחוללו בספינת תענוגות בעת סערה בלב ים, נקלטו במצלמת מעקב והועלו לסרטון ביו טיוב. דמנד שיחזר בדקדקנות, בנייר ובקרטון, את כל רכיבי הסצנה - מלבד בני-האדם שהיו בה - וצילם 2,000 תצלומים המשחזרים במדויק את תנועתם הכאוטית של החפצים הנזרקים מצד אל צד בחלל האנייה. עבודתו, המוקרנת על מסך ענק, נעה על התפר המטושטש שבין אימה לבידור, בין סדר לתוהו ובוהו.

יצירת המופת "הצטלבות" של האמן הבין-תחומי הנודע ברוס קונר היא סרט שחור-לבן (1976), ששמו וחומריו לקוחים מתיעוד ארכיוני של "מבצע הצטלבות" - ניסוי הנשק הגרעיני שערכה ארצות-הברית באי ביקיני שבאוקיינוס השקט ב-1946. קונר צירף זה לזה קטעי סרטים של הפיצוץ, והוסיף להם פסקול מוסיקלי מהפנט שחיברו מלחיני האוונגרד פטריק גליסון וטרי ריילי. . הדימויים המרתיעים והמרהיבים כאחד מעוררים מחשבה על מה שמכונה "הנשגב האטומי".

"אברהם אברהם" ו"שרה שרה" של נירה פרג, הן עבודות ווידאו בהן מוצג תהליך פינוי מערת המכפלה ליהודים בלבד ולמוסלמים בלבד - דבר הקורה מספר פעמים בשנה. בעבודה אחת מתועדים פינוי מתחם בית-הכנסת והקמתו של מסגד במקום, ובעבודה השנייה - פינוי המסגד והקמת בית-הכנסת. העבודות, בעלות המבנה הסימטרי, יוצרות תנועה מרתקת ועוסקות בקיום המקביל של מוסלמים ויהודים - בעימות, בהפרדה, בפינוי - ובמכנה המשותף ביניהם.

עומר פסט לוקח את הצופה לאפגניסטן ב- "5,000 רגל זה הכי טוב" - עבודת וידאו נוקבת (?) המשלבת בין בדיון למציאות. העבודה מתבססת על עדותו של מפעיל מטוס ללא טייס, המבצע משימות מעקב וירי בשטחי אפגניסטן ופקיסטן בעודו יושב במשרדו בארה"ב. בעבודה מושמעת העדות האמיתית על ידי שחקן המגלם את המפעיל, כשהמראות המופיעים על המסך על פי רוב אינם תואמים למקומות אותם הוא מזכיר בדבריו – אלא ממציגים אתרים שונים ברחבי ארה"ב. בתפר זה שבין מציאות ובדיה, אידאולוגיות, גופים, כלי נשק ונופים כמו חורגים אל מחוץ לגבולותיהם ומעלים שאלות הנוגעות בהיבטים האתיים והאסתטיים של טכנולוגיות מלחמה עכשוויות

עיסוק בפרספקטיבה – פוליטית, היסטורית, מוסרית (?) – מאפיין גם את "גלאס III" שיצר משה ניניו ואשר מציג מבט מבפנים של תא הזכוכית בו ישב אדולף אייכמן בעת משפטו בירושלים ב-1961. התא בודד וכלא את אייכמן אך גם הגן עליו מפני התקפה פוטנציאלית. נקודת המבט הלא-שגרתית יחד עם הגוונים המרכיבים את הדימוי – שחור, לבן ואפורים – מרמזים לרעיון תיעוד האמת, בעוד מסגרת העץ וחיפוי הזכוכית משכפלים את נושא הצילום ומדגישים את המתח בין תוקף למותקף (?) המגולם בתא הזכוכית עצמו.

עוד מוצגות בתערוכה יצירות של קלרה לידן, לוק טויימנס, פרנסיס אליס, ג'ייסון דודג', וולפגנג טילמנס וקטינקה בוק.