חבר מועצת העיר עפולה ותת אלוף (במיל) דוד סויסה על יום הזכרון לחללי מערכות ישראל-סבבה בצפון

תת אלוף במיל' דוד סויסה, תושב עפולה וחבר מועצת העיר, אשר התגייס לצה"ל לפני כשלושה עשורים והחל את דרכו כלוחם וכקצין בחיל התותחנים מדבר על יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

בדף הפייסבוק שלו מעלה סויסה סטטוס ליום הזכרון אשר בו הוא מדבר על התמונות החולפות לנגד עיניו שנה אחר שנה, תמונות של חברים ופקודים, רעים לנשק שאינם, חברים שעצרו מלכת באמצע החיים. תמונות של צעירים לנצח, יפי הבלורית והטוהר כל אלה חקוקים בזיכרונו, צעירים וטהורים לנצח.

סויסה מוסיף:" אני זוכר אותם אחד אחד, מההפגזה בלבנון, מהמארב בטול כרם, מהמבצעים הרבים בעזה, מהתהפכות הנגמ"ש בחברון, מהמעצר בג'נין, מהקטיושה ברכס רמים בצפון ומאירועים נוספים, שמתערבבים עם השנים, המקומות והזמן.

ביום זה עושה כל מפקד בצבא ההגנה לישראל חשבון נפש. שואל עצמו את השאלות הקשות, האם גורל הנופלים היה יכול להיות אחרת, מה היינו יכולים לעשות אחרת, לא כדי לשנות את העבר, הלוואי ויכולנו, אלא להשפיע על העתיד.

הקושי הגדול ביותר של כל מפקד הוא לא הלחימה, לא הפעילות המבצעית, לא הקושי הפיזי, גם לא העייפות ואף לא הימים והלילות ללא שינה.

הקושי הגדול ביותר הוא העמידה מול משפחה שבנה נפל! אתה עומד מולה והמילים נעתקות מפיך, אתה מבין כי ברגע זה השתנו חייהם. השכול, הזיכרונות והגעגועים ילוו אותם ואותנו כל החיים.

אתה מחפש מילים לנחם והם אינם בנמצא, זה הקושי האמיתי והוא מלווה אותך כל חייך, ואתה עובר כל השנה מאזכרה לאזכרה וזה חלק בלתי נפרד מחייך.

ביום זה אני מהרהר במשפט הבלתי נתפש "במותם ציוו לנו את החיים". אני מחפש את המשמעות, ואז אני מבין לעומק כי הנופלים היו הטובים ביותר, זה תמיד ככה, כי הם היו בקו הראשון תמיד, נתנו את חייהם להגנת המולדת. הם אלה שיצקו את התשתית הערכית של צה"ל ומדינת ישראל. הורישו לנו את הערכים של לשרת את המדינה, להוביל, להתנדב.

ערכים של מסירות, הקרבה והצטיינות. זאת המורשת האמיתית אותה ירשנו מהם ואנו מצווים להנחיל אותה לדורות הבאים.

מדינת ישראל לא יכולה, פיזית ומוסרית, לחגוג את עצמאותה מידי שנה בלי לזכור יום קודם את המחיר העצום והבלתי נתפש של תקומת ישראל בארצו. ובטרם נחגוג את יום העצמאות ה- 68 , נזכור היטב את אלה שהמדינה הצעירה הזו חייבת להם, בראש והראשונה להם, את זכות קיומה - הנופלים.

אנו חיים בתקופה שהעורף הפך לחזית והחזית הפכה לעורף. על מדינה קטנה שלנו מאיימים בגרעין מאיראן, בטילים בטנקים ובתותחים מהגבולות ובטרור בתוכנו, שגבה מאיתנו קורבנות יקרים, גם בעפולה.

ולכן, גם כשפעמי השלום נושבים לעיתים, החרב צריכה להמשיך ולהיות איתנה, כי היא הערובה בעיתות מלחמה, אך גם ובעיקר בעיתות שלום.
זיכרון הנופלים ימשיך להיות חקוק בליבנו לעד". דברי תת אלוף (במיל) דוד סויסה