פרופ' ישראל גוטמן מעודד את עפר אלוני, ע"ש שרנקה - מעוררת מרד גטו וורשה (המצונזרת) לכתוב את ספרו "צופן התקווה"

פרופ' גוטמן: הלו
עפר: שלום פרופ' גוטמן, שנה טובה
פרופ' גוטמן: שנה טובה
עפר: זה עפר
פרופ' גוטמן: כן, אני מכיר את קולך
עפר: אוקי, יופי, מה נשמע
פרופ' גוטמן: אה, בסדר, ואיך אתה מתקדם עם הכתיבה (של הספר)
עפר: מאד, אתה מלמד אותי בלי שאתה יודע שאתה מלמד אותי
פרופ' גוטמן: אתה יודע, אני לא צריך ללמד אותך
עפר: אותי, אמרתי לך, מעניינת הנקודה של החיבור החברתי, זה מה שמעניין אותי
פרופ' גוטמן: החיבור הוא בלתי רגיל, כן, והחיבור הוא גם כזה שהוא מיועד לא להם כחיבור, אלא לחברה
עפר: נכון, נכון, נכון, זה מה שמרתק אותי, שהיה פעם דבר כזה, היום לא רואים את זה
פרופ' גוטמן: נכון, נכון