מביקור זיכרון משפחתי באושוויץ ועד הליכות בוקר בתקופת הקורונה

ספר שיריה הראשון של שרה ה"ל כהן חושף את המקומות הכאובים ביותר הקשורים לסיפור משפחתה של המשוררת ועד להתאלמנותה וחייה בצל הקורונה והזמן ההולך ואוזל.

יושבת על המחוג, ספר שיריה של שרה כהן כתוב באומץ, ברגישות ובכנות ביד אומן בוטחת בנגיעה בכאב וביופי .

על אהבה אין קץ היא כותבת: "האהבה נותרה עמוק בתוכה נלכדה ולא הייתה עוד. על צללי ילדות: "רציתי לומר לך, ילדתי הקטנה, שהכול בסדר כמעט מה שהיה זה לא היש." כותבת על תהום "רחבה, חשוכה ומאיימת" ועל הבדידות. כותבת על הבית: "יש בית ויש משפחה. בית מלא אור ואהבה, תמונות ופרחים." כותבת על מיתוסים מקראיים כמו העקדה ועל שירי אלכסנדר פן. כהן נעה בין העבר המשפחתי: "נסיעה לאושוויץ, הפרדה בין נשים לגברים", דרך הולדת שמה:" זו את קרויה על שם סבתך" ועד להליכות בוקר יום-יומיות בתקופת הקורונה.

שרה כהן ילידת 1950, היא בת לניצולי שואה. כשהייתה בת שנתיים וחצי נפטר אביה וכשהייתה בת חמש נישאה אימה בשנית, גם הפעם לניצול שואה. היא בת יחידה, גדלה בתל אביב, למדה באוניברסיטה העברית. בעלת תואר שני באוניברסיטת בהוראת היסטוריה. במשך 36 שנה עסקה בהגשת תלמידים לבגרות בהיסטוריה ואזרחות. הכתיבה התפרצה אצלה לאחר שאימה נפטרה בגיל 100 והיא בת 61. לדבריה: ואז השתחרר סוג של פקק והתחלתי לכתוב, הבנתי שיש הרבה סודות שאסור היה לי לדבר עליהם ולספר אותם וברגע שהתחלתי לכתוב הכל נבע ממני.

הכתיבה עבורה היא תרפויטית, והמניע הוא סיפור השואה. משם התגללה לאושר גדול בנישואיה וחמישה ילדים. לאחר שהתאלמנה הכתיבה קשתה עליה. שירי הספר כבדים ועצובים ויש גם הרבה שירי אהבה ואושר וצורך להוכיח לעצמה ולעולם שהיא קיימת. מבחינתה הספר זה מעין הדלקת משואה.

שרה ה"ל כהן "יושבת על המחוג". העורכת חגית חוף. צבעונים הוצאה לאור. 99 עמודים.

המחיר 64 ₪ להשיג באתר הוצאת צבעונים.