הסופרת והעיתונאית שולמית קופף מוציאה כספר מרתק את יומניו של דוד רבה שלה ד"ר ברש (מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914-1918)!

שולמית קופף, תושבת תל אביב , נשואה ואם לשניים. לאורך השנים עבדה כעיתונאית ולפני 17 שנים החלה לצייר. ובשנים האחרונות היא גם סופרת וחוקרת תהליכים הסטוריים דרך סיפורי חיים.

היום היא מפרסמת ספר שהוא פרי מחקר מקיף ובלשי שלה (ניתן לרכישה באמזון), ספר העוסק במשפחתה, בדוד רבה שלה ד"ר ברש שיומניו נמצאו והם מהווים פיסת היסטוריה . וחושף עולם שלם של חיים אינטלקטואליים ורבי חמלה עוצמה.
אומרת קופף: "למרות שדוד רבא שלי נפטר לפני 104 שנים, אני מרגישה שאני מכירה אותו יותר לעומק מאשר שאני מכירה את רוב קרובי המשפחה שלי החיים.
עם גישה ישירה למחשבותיו הפנימיות הלא מצונזרות שהוא כתב בלילות לאור מנורת נפט בין ההפצצות, למדתי להכיר אותו מקרוב ולכבד אותו.
מסמכים היסטוריים יקרי ערך רבים מתפוררים לעפר, מה שיכול היה בקלות להיות גורלם של היומנים שכתב ד"ר יצחק אהרון ברש במהלך מלחמת העולם הראשונה בחזית האיטלקית בעת שירותו בצבא האוסטרו-הונגרי.
הוא לא שרד את המלחמה, אחד הקורבנות הראשונים של מגפת השפעת הספרדית חודשים ספורים לפני סיום המלחמה. נדרשה מגיפה חובקת עולם נוספת כדי לחלץ את מילותיו הרהוטות והצורבות מהשכחה, כדי לשמר אותן בארכיון האנושי."
במהלך הסגר הראשון בישראל לפני כמעט שנתיים החליטה שולמית שהגיע הזמן להתמודד עם הפרויקט ולפרסם את יומניו כספר.והיא אומרת:
"עוד בתור ילדה ידעתי על קיומם של היומנים. לאחר מותו ב-12 בספטמבר 1918, אחותו המבוגרת לקחה אותם כשעזבה את פולין לניו יורק, וזה מה שהציל אותם. אילו היה אחד מאחים האחרים המתגוררים בפולין לוקח אחריות על היומנים, הם היו עולים באש במלחמת העולם הבאה."
לאורך כל המלחמה ד"ר ברש מעולם לא איבד את אנושיותו, את האמפתיה שלו לסבלם של החיילים והאוכלוסייה האזרחית הנצורה, את חוש ההומור שלו, את מבטו הצורב על קצינים שאכפת להם יותר ממדליות מאשר חיי החיילים.
"שלחתי את היומנים ", היא מוסיפה, "לאחד מההיסטוריונים המובילים בעולם של מלחמת העולם הראשונה, סר יו סטראכ'ן Sir Hew Strachan, מאוניברסיטת אוקספורד, והוא נפעם מדבריו של ד"ר ברש ושלח את היומנים להוצא לאור Pen Books & Sword בבריטניה. הוא כתב מבוא של רקע היסטורי לאירועים ולמקומות שבהם שירת ד"ר ברש."

״זהו ספר על עיסוקו של אדם אחד באירועים מכריעים והמאבק שלו לשמור על האנושיות שלו בתוכם״ הוא כתב.
הדוד רבא שלי ננזף לעתים קרובות על כך שהוא רך מדי עם הפצועים, מקפיד מדי בביקורי בוקר, ושולח יותר מדי חיילים לבית החולים. בקיצור, על היותו יותר מדי רופא ולא מספיק רופא צבאי.
אחת השורות האהובות עליי ביומנים היא כאשר דר ברש ננזף על ידי קצין בכיר שנובח עליו שהוא חייב מיד לרכוש קשיחות צבאית:
"...מבלי לחשוד שהדאגה הכי גדולה שלי כל הזמן הייתה איך להישאר ללא נגיעה ממנה, ואת המטרה הזאת השגתי לשביעות רצוני המלאה."

ד"ר ברש הזכיר כמה פעמים שיש לו מצלמה. בזמן עריכת הספר תהתה קופף לאן נעלמו הצילומים שהוא תיאר. התשובה הגיע אליה ימים ספורים אחרי הגעת הספר:
בת דודה שניקתה את בית הוריה אחרי מותם מצאה מזוודה מלאה מסמכים ותמונות ושלחה אליה אותם. בקופסה היו הצילומים שהוא תיאר, צילומים בני 105 שנה.
מה הסיכויים?
את ספרה של קופף ניתן לרכוש באמזון:
https://www.amazon.com/Mountain-War-Doctors-Campaign-1914-1918-ebook/dp/B09LMNXVGH
שולמית קופף בפייסבוק:
Shula Kopf

.”