הצטרפו למיזם "דרכון השלום" / ענת סרגוסטי: סיפורו של פלסטיני עזתי אחד
הצטרפו למיזם "דרכון השלום" / ענת סרגוסטי: סיפורו של פלסטיני עזתי אחד
Peace Activist Passport מאפשר אמצעי זיהוי רעיוני וביטוי ציבורי לפעילי שלום ומייצג קהילה אנושית רחבה, ישראלית פלסטינית ובינלאומית, הפועלת לקידום פתרון מדיני מוסכם בין מדינת ישראל למדינת פלסטין.
Peace Activist Passport מהווה אמצעי זיהוי רעיוני לפעילי שלום, מטרתו להנכיח ולהדגיש את קיומם של יחידים וקבוצות המבקשים פתרון מדיני בדרכי שלום.
Peace Activist Passport עשוי לשמש לאמצעי מתן הטבות שונות וככרטיס כניסה למסגרות שיתופיות, כנסים ותכניות לקידום השלום. מומלץ להחזיק דרכון זה בצמידות למסמך מזהה ראשי.
Peace Activist Passport מאפשר לאוחז/ת בו להזדהות כחבר/ה בארגון שלום ספציפי או כפעיל/ת שלום עצמאי/ת.
Peace Activist Passport מונפק ע"י 2027 וארגונים נוספים מפורום ארגוני השלום הישראלי. אנו מזמינים בברכה כל ארגון שלום נוסף להצטרף למיזם.
Peace Activist Passport יונפק בשפה האנגלית וישלח באמצעות הדואר.
תנאי הבסיס להנפקת Peace Activist Passport:
תנאי הבסיס להנפקת הדרכון הינו מחויבות לערכי השלום והשוויון בין כול בני האדם.
להזמנת
Peace Activist Passport
https://peaceactivistpassport.com/peace-activist-passport-he/
ענת סרגוסטי: סיפורו של פלסטיני עזתי אחד
ענת סרסגוסטי מספרת:
כשהייתי כתבת של החדשות (היום חדשות 12) בעזה, לפני המון שנים, השתמשנו לעיתים קרובות בשירותים של מאהר כדי לנסוע בתוך הרצועה.
הוא היה ממתין לנו בתחנת הדלק בצפון הרצועה (עוד לפני בניית מחסום ארז), והיה איתנו כל יום העבודה והצילומים.
למאהר הייתה מכונית פיג׳ו 404 שהייתה אז מאוד פופולארית. הוא צבע אותה בצבע זהב.
המכונית הייתה מצוחצחת, מטופחת, מריחה טוב, נקייה מאוד. ומאהר היה איש חייכן, מצחיק ומאוד אחראי.
הוא גר אז עם משפחתו בסג׳אעייה במזרח העיר עזה.
מאוד התיידדנו. גם כשכבר עברתי לתפקידים אחרים, המשכנו לשמור על קשר. וגם כשעזבתי את חברת החדשות, המשכנו לשמור על קשר. הוא סיפר לי מה עם הילדים שלו, ועם המשפחה.
הוא המשיך לעבוד עם צוותי טלוויזיה של כלי תקשורת זרים שיכלו להמשיך להיכנס לרצועה עד ה-6 באוקטובר.
היה שמח בחלקו.
היה לו אפילו אישור כניסה לישראל מעת לעת.
לא איש חמאס, לא פת״ח, לא שום ארגון פוליטי כזה או אחר.
איש עבודה חרוץ שהצליח לפרנס את משפחתו בכבוד. בנה את עצמו במו ידיו. בצניעות.
הצליח לבנות לעצמו שם של איש מקצוע בקרב הקהילה הקטנה של התקשורת הזרה שעוד התעניינה בעזה.
בכל מבצע צבאי, או מתקפה על עזה - הוא היה מתקשר לשאול מה נשמע. בכל פעם שהייתה מתיחות ביטחונית, התקשרתי לברר מה שלומו ומה עם המשפחה שלו.
מדי פעם ביקש עזרה קטנה, חיבור, טלפון. תמיד בעדינות.
כך במשך שנים.
לימים הצליח לשדרג את עצמו ועבר עם משפחתו בעיר עזה מערבה, לא רחוק ממלון פלסטין, על שפת הים. איש שמח בחלקו בסך הכול.
אנחנו בקשר גם במלחמה הזאת. בתחילתה, בפעם הראשונה שצה״ל ״השתלט״ או ״כבש״ את עזה, הוא נאלץ לברוח ביחד עם משפחתו. הם עברו למחנה הפליטים נוסייראת במרכז הרצועה. שם גרה בתו.
שתיים מהבנות שלו הצליחו להגר לקנדה וחילצו את עצמן מהתופת. כל השאר נותרו ברצועה.
הוא מספר לי מעת לעת על המצב. על מחירי המזון.
הבוקר דיברנו שוב. הוא בעזה. בבית.
דאגתי.
הוא שמח לשיחת הטלפון. מדבר עברית.
הבנות שלו מקנדה רוצות שיבוא. אבל הוא לא רוצה להשאיר את המשפחה מאחור.
הכול יקר. הוא רזה 15 ק״ג.
כבר שנה שלא אכלו בשר, עוף או דגים. אפילו שהם גרים על שפת הים, לא רחוק מנמל עזה.
אותו נמל שממנו היו יוצאות ספינות הדייגים הקטנות בכל לילה ופורסות את השלל על משטחים בנמל בכל בוקר.
זה כבר לא אפשרי.
הדייגים מנועים לצאת לים.
התושבים מנועים מלהגיע לחוף.
הם חזרו לבית שלהם. הבית עדיין עומד. הוא ושני הבנים שלו, עם נשותיהם והנכדים שבינתיים נולדו לו.
הוא מנסה לשרוד.
״מכרתי את הזהב של אשתי,״ הוא סיפר, ״וגם את הזהב של הכלות שלנו״.
בעזה לא נותר כלום, רק כנופיות פשע. כל הסוחרים הגדולים כבר עזבו, ומאחור נותרו הגנבים. אנשים שמצליחים לשים יד על מזון ולמכור אותו במחירים מופקעים.
קשה לו.
אבל הוא נשמע אופטימי. לפחות הם בחיים.
גז לבישול עולה מאות שקלים.
אז משתמשים בעצים להבעיר אש לבישול. קילו עץ עולה 10 ש״ח וצריך לפחות 10 ק״ג כדי לבשל ארוחה.
אין חשמל.
אין מים
הכול גונבים.
״הכול הרוס מסביב,״ הוא אומר. ״אין ג׳בלייה - לא מחנה הפליטים ולא העיירה. אין בית להיא. כשמסתכלים צפונה אפשר לראות את הגבול עם ישראל.
״אין רפיח, אין חאן יונס. אם עומדים בראש המגדל של המסגד ברפיח, אפשר לראות את הגבול עם מצרים.״
הוא בינתיים נשאר בעזה.
לא יודע עד מתי
לא יודע מתי יצטרכו שוב לנדוד.
לא סיפור של גבורה.
לא סיפור של אובדן.
לא סיפור של הרס.
לא סיפור של שכול.
סיפור קטן, על אדם אחד, תושב העיר עזה, במלחמה איומה.
מלחמה שהגיע הזמן שתיגמר.
