שר החינוך, גדעון סער, הודיע היום על זכייתו של חתן פרס ישראל בתחום הפסיכולוגיה

חתן פרס ישראל בתחום הפסיכולוגיה - פרופ' שלמה בנטין

שר החינוך, גדעון סער, הודיע היום על זכייתו של חתן פרס ישראל בתחום הפסיכולוגיה לשנת תשע"ב, פרופ' שלמה בנטין וברך אותו על זכייתו.

נימוקי הועדה:
פרס ישראל בחקר הפסיכולוגיה מוענק לפרופ' שלמה בנטין על תרומתו המדעית העצומה למדע הפסיכולוגיה בכלל ולמדעי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והנוירופסיכולוגיה בפרט.

אחד המאפיינים המדהימים בעבודתו הוא תרומתו המשמעותית לכמה תחומים בלתי תלויים שבכל אחד מהם הטביע את חותמו.

פרופ' בנטין הוא בעל שם עולמי בתחומו ועבודותיו התפרסמו בכתבי עת חשובים ויוקרתיים. הוא העמיד דורות של תלמידים המחזיקים בעמדות בכירות באקדמיה בארץ ובחו"ל.

פרופ' שלום שוורץ שימש כיו"ר ועדת הפרס, כאשר לצדו חברי הועדה - פרופ' מרים פאוסט, פרופ' ביאטריס פריאל.

פרופ' שלמה בנטין – קורות חיים

פרופ' שלמה בנטין נולד באוגוסט 1946 בבוקרסט, רומניה ועלה ארצה בשנת 1958. הוא נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לשבעה נכדים. הוא מתגורר כיום במבשרת ציון וחבר סגל של האוניברסיטה העברית במחלקה לפסיכולוגיה.

לאחר עלייתו ארצה התחנך פרופ' בנטין בקיבוץ גן שמואל ובפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. הוא שירת שרות חובה בחטיבת הצנחנים ולאחר מלחמת ששת הימים הוא נכנס לשירות קבע, עבר לחיל השריון, והקים את פלוגת הסיור של חטיבה 14. בשנת 1971 הוא השתחרר מהצבא (בדרגת סרן) והחל את לימודיו בחוג לפסיכולוגיה של באוניברסיטת ת"א. פרופ' בנטין סיים את למודי התואר הראשון בפסיכולוגיה (עם חטיבה במתמטיקה וחטיבה בחינוך) בשנת 1974 בהצטיינות.

בין השנים 1974 ו-1976 למד פרופ' בנטין בבית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה, במחלקה לביולוגיה של ההתנהגות, ובשנת 1977 זכה לתואר MSc במדעי הרפואה. נושא עבודת הגמר שלו היה "השפעת זיהום אוויר על ידי גזי הרדמה בחדרי ניתוח על נכונות נטילת סיכון בקבלת החלטות וקיבעון מחשבתי" עבודה זו זכתה להתפרסם בשני מאמרים בעיתון British Journal of Anesthesiology. בשנת 1976 הוא עבר לירושלים והתחיל לעבוד במחלקה הנוירולוגית בבית חולים הדסה עין כרם, כמנהל המעבדה לפסיכופיזיולוגיה של האדם ע"ש זלמן ארן. על אף גילו הצעיר, בתפקידו זה ניהל פרופ' בנטין מחקר עצמאי בתחום הנוירופסיכולוגיה הקוגניטיבת.

בעבודתו באותה תקופה הוא התמקד בהבדלים התפקודיים בין ההמיספרות הצרברליות במוח. במקביל, הוא החל את עבודת הדוקטורט שלו לנוירוביולוגיה, במסגרת בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. פרופ' בנטין סיים את עבודת הדוקטורט וזכה לתואר PhD בשנת 1982.

בעבודת הדוקטורט בדק פרופ' בנטין את תבנית הפעילות החשמלית והפעילות ההמודינמית של המוח בעת זיהוי מלים כתובות. במקביל למחקר התנהגותי מסורתי, הוא השתמש גם במדדי EEG ובמדיי התפלגות זרימת הדם במוח כדי ללמוד כיצד המוח מתפקד בעת קריאה, ובכך היה בין פורצי הדרך בתחום חדש בארץ ובעולם, נוירופסיכולוגיה קוגניטיבית, נושא שארחיב עליו את הדיבור בשלב הנימוקים.

בתום למודי הדוקטורט, נסע פרופ' בנטין לארה"ב לתקופת השתלמות בתר-דוקטורט באוניברסיטת ייל בניו האבן שבמדינת קונקטיקוט. שם הוא עבד במעבדה לנוירופסיכולוגיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה ובמקביל במעבדות הסקינס (Haskins Laboratories), שם הוא ביסס את ידיעותיו בתחום זיהוי מלים כתובות, קריאה, רכישתה והפרעותיה, וגם רכש ידע נוסף בתחום הפונטיקה הניסויית. פרופ' בנטין נשאר חבר בסגל המחקר של מעבדות הסקינס עד שנת 2005. עבודתו במחיצת מדענים מובילים בעולם באותו הזמן כגון פרופ' Alvin Liberman נשיא מעבדות הסקינס ופרופ'Bill Goff, ו- CC Wood מהמחלקה הנוירולוגית בבית החולים האוניברסיטאי של ייל, חשפה את פרופ' בנטין לחזית המדע האמריקאי (והעולמי) בתחום הפסיכו-בלשנות מחד, וחקר הביטויים האלקטרו-פיזיולוגיים המשקפים את פעילות המוח בעת תפקוד קוגניטיבי, מאדך.

חלק מהפרסומים של פרופ' בנטין מאותה תקופה היוו סימני דרך בתחומם ומצוטטים על ידי חוקרים בעולם עד היום הזה. על בסיס מחקריו אלו קיבל פרופ' בנטין עוד בהיותו בארה"ב (ב-1983) מינוי מרצה לפסיכולוגיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.

עם חזרתו לבית חולים הדסה, ב-1984, המשיך פרופ' בנטין את עבודת המחקר במסגרת המחלקה הנוירולוגית, ובמקביל הקים את השירות הנוירופסיכולוגי הקליני/אבחוני בבית החולים. בנוסף לכך הוא פיתח שיטה לניתור תקינות הולכה עצבית לאורך חוט השדרה בעת ניתוחי עקמת. שיטה חדישה זו, אשר התבססה על גירוי עצב ברגל ומדידת התגובה בצוואר, פתרה את המנתחים מהצורך להעיר את החולה תוך כדי ניתוח ולבדוק את יכולתו להזיז את הרגלים, במקרה של חשש לפגיעה עצבית בעת אישור עמוד השדרה. בתקופה שבין 1984 ל-1990 המשיך והרחיב פרופ' בנטין את מחקריו בתחום האסימטריה המוחית, ופיתח מוקד חדש סביב תפקיד הפונולוגיה בזיהוי מלים כתובות וקריאה בשפה העברית. בסדרת מחקרים אשר פורסמו בטובי העיתונים הפסיכולוגים והנוירופסיכולוגים בעולם הוא הראה כי גם בעברית, על אף כי הכתב הלא מנוקד איננו מוסר מידע פונולוגי מלא לקורא, תהליך הקריאה מערב את המבנים הפונולוגיים המתאימים בלקסיקון (ובשפה יותר פופולארית, צליל המילה מעובד במוח גם בעת קריאה של מילה ללא כל דיבור). יתר על כן, הוא הוכיח כי גם בעברית, כמו בשפות מערביות אחרות, מודעות פונולוגית מפותחת היא תנאי קדם לרכישת הקריאה ביעילות, בעוד שהעדר מודעות פונולוגית בעת רכישת הקריאה היא בין הגורמים העיקריים הגורמים לנכשלות בקריאה. ניתן לומר כי מחקריו של פרופ' בנטין בתחום הקריאה והפרעותיה היו בין הגורמים החשובים אשר הביאו בסופו של דבר לשינוי מערכתי של שיטת הוראת הקריאה בבתי הספר בישראל משיטות המבוססות על "ניחוש" המשמעות ישירות מתוך הצורה הגרפית של המלים, לשיטות המלמדות את הילד את כללי המיפוי בין אורתוגרפיה לפונולוגיה. בכך תרמו מחקריו של פרופ' בנטין תרומה משמעותית להורדת אחוז הנכשלות בקריאה בישראל.

המוניטין הבינלאומי שפרופ' בנטין צבר כבר בתקופה זאת הביא להזמנתו להשתתף בשנת 1987 בקבוצת מחקר בינלאומית אשר עסקה בשאלות של מודלוריות תפקודית במוח במסגרת קבוצת עניין במכון ללמודים ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית. בקבוצה זו אשר כללה מדענים בכירים מאירופה, ארה"ב ומישראל, היה פרופ' בנטין המשתתף הצעיר ביותר. באותה שנה הוא קיבל מינוי של מרצה בכיר לפסיכולוגיה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.

בסוף שנת 1989 יצא פרופ' בנטין לשנת שבתון באוניברסיטה של קליפורניה בסאן דיאגו (UCSD), ועבד שם בשיתוף פעולה עם פרופ' Steven Hillyard ופרופ' Marta Kutas, מחלוצי המחקר הנוירופסיכולוגי קוגניטיבי ומהמובילים מחקר זה בעולם. עם חזרתו, בשנת 1990 הוא עזב את בית חולים הדסה והצטרף לסגל המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. הוא שימש כראש המגמה לחינוך מיוחד עד 1994, והיה בין מקימי המרכז לחישוביות עצבית ומסלול הלמודים במדעי המוח.

בשנת 1991 הוא הועלה לדרגת פרופסור חבר ובשנת 1994 לדרגת פרופסור מהמניין. בין השנים 1994 ל-1998 הוא שימש כראש המגמה לנוירופסיכולוגיה והקים מחדש את תוכנית הלמודים במגמה זו.

עם הגיעו לאוניברסיטה העברית הקים פרופ' בנטין את מעבדת ה-EEG הראשונה באוניברסיטה ובכך יסד את המחקר האלקטרו-פיזיולוגי קוגניטיבי במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה. במקביל להמשך עבודתו בתחום תהליכי זיהוי מלים כתובות, קריאה ודיסלקציה, הוא החל לחקור גם תהליכי זיכרון תוך התמקדות במאפיינים השונים של זיכרון סמוי וזיכרון גלוי. בעבודה זו הוא החל לשתף פעולה עם פרופ' מוריס מוסקוביץ' מהאוניברסיטה של טורונטו, אחד המדענים הבולטים והמובילים בעולם בתחום חקר תהליכי זיכרון ואמנזיה. כהמשך לשיתוף פעולה זה יצא פרופ' בנטין ב-1985 לשנת שבתון נוספת ובמשך 6 חודשים ראשונים של שנה זו הוא עבד במחיצתו של פרופ' מוסקוביץ במכון למדע ע"ש רוטמן בטורונטו. בהמשך שנה זו הוא קיבל מילגה ממשרד המדע הצרפתי ועבר לליון שבצרפת, שם עבד ביחידת מחקר של המכון הצרפתי למדעי הרפואה (INSERM). הוא חזר למחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בתום תקופת השבתון, ב-1996.

בתקופה שבין 1996 ועד 2002 עבד פרופ' בנטין ברציפות במחלקה לפסיכולוגיה וביסס את מעמדו בין החוקרים במובילים בארץ ובעולם בתחום הנוירופסיכולוגיה הקוגניטיבית. בתקופה זו הוא גם העביר את מוקד התעניינותו המדעית מתחום הקריאה לתחום תפיסת, עיבוד וזיהוי פני אנוש, תחום אשר הפך להיות התחום המדעי המרכזי בעבודתו ובו, כדרכו, הוא תרם תרומה משמעותית ביותר. במסגרת מחקרו זה גילה פרופ' בנטין מנגנון תפיסתי ייחודי אשר מופעל על ידי איתור פנים בשדה הראיה ומתבטא באמצעות תגובה חשמלית ספציפית של המוח, הניתנת למדידה על ידי אלקטרודות חיצוניות המוצמדות לגולגולת. תגלית זו פתחה נתיב חדש בחקר זיהוי פנים ומאמרו של פרופסור בנטין בנושא צוטט עד עתה קרוב ל-1000 פעם בספרות המדעית. כפועל יוצא של המוניטין הבינלאומי שלו, הוזמן פרופ' בנטין לעבוד ולהרצות במכוני מחקר ואוניברסיטאות שונות מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כדוגמה לפעילות זו, פרופ' בנטין עבד במשך שלושה חודשים בקיץ של 1998 במכון מקס פלנק לנוירופסיכולוגיה בליפציג, גרמניה והוזמן על ידי המרכז הלאומי למדע בצרפת (CNRS) לעבוד במשך שנה (2002-2003) במכון למחקר קוגניטיבי בליון. כמו כן, הוא הוזמן ב-2003 להעביר סמינר מתקדם של שלושה שבועות על אגנוזיה חזותית לסגל המורים ודוקטורנטים בפקולטה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת פדובה, באיטליה. בין השנים 2000-2005 הוא שימש במועצה המדעית של החברה הבינלאומית לקשב ופעולה (Attention and Performance Society) אחת האגודות היוקרתיות ביותר בעולם בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית.

בתקופה זו חל גם שילוב מעניין בין תרומה ציבורית ותרומה מדעית. פרופסור בנטין נתן מספר הרצאות לציבור הרחב בנושא עבודתו על עיבוד פנים. מספר אנשים ששמעו את ההרצאה פנו לעזרתו של פרופ' בנטין בשל העדר קיצוני של יכולת זיהוי פנים וללא ירידה קוגניטיבית או פגיעה פיזיולוגית/נוירולוגית אחרת. כתוצאה מפניות כאלו הרחיב פרופ' בנטין את מחקריו לכיוון הקליני, במטרה ללמוד יותר ולהבין את המאפיינים של תופעה זו, המכונה בספרות פרוסופאגנוזיה התפתחותית. ב-1999 פרסם פרופ' בנטין את המקרה השלישי אי פעם של אדם הסובל מתסמונת התפתחותית זו, ובהמשך הפך להיות לאחד המומחים המוכרים ביותר בתחום זה. על בסיס עבודתו זו בשנת 2004 הוא זכה יחד עם שותפה למחקר מהאוניברסיטה של קליפורניה – ברקלי (Prof. Lynn C Robertson) לקרן מחקר מכובדת מהמכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), במטרה להעמיק ולהבין את מהות התופעה הזו, אשר לאחר שהפכה להיות ידועה ברבים, התבררה כהרבה פחות נדירה מאשר חשבו תחילה. על בסיס קרן מחקר זה עבד פרופ' בנטין בברקלי במשך שנה אחת 2004-2005 שם הקים מעבדת EEG במעבדה בה הוא שהה. בתום השנה, חזר פרופ' בנטין לאוניברסיטה העברית והמשיך את שרותו במחלקה לפסיכולוגיה, במחקר והוראה. עבודותיו הרבות בתחום מנגנוני תפיסת פנים והפרוסופאגנוזיה ההתפתחותית פורסמו במיטב העיתונים המקצועיים והפכו לנכסי צאן ברזל בתחום. כסימן מובהק להכרתו הבינלאומית הוא נבחר לשמש כעורך ראשי של Neuropsychologia - אחד העיתונים החשובים ביותר עולם בתחום הנוירופסיכולוגיה. הוא שימש בתפקיד זה בין השנים 2004-2008.

בהמשך לעבודתו בתחום חקר תהליכי תפיסת פנים הרחיב פרופ' בנטין את מחקריו לכיוון של ניסיון להבין את הגורמים המשפיעים על הבנת הרגשות המבוטאות ע"י פנים. כנקודת מוצא למחקרים אלו הבין פרופ' בנטין כי בחיים האמיתיים אין אנו רואים פנים בנפרד מהגוף ולכן חקר כיצד מבעי גוף שונים משפיעים על הבנת הרגש המבוטא על ידי הבעות פנים. מחקרים אלו הראו כי המיפוי בין הבעות פנים לרגשות המבוטאות על ידם איננו קבוע אלא תוצר של אינטגרציה ברמות שונות בין הרגשות המובעות על ידי הגוף ואלו המובעות בפנים. בניגוד לחוקרים רבים לפניו אשר חקרו את הבנת הרגש תוך הצגת פנים נייחות, פרופ' בנטין חוקר את השינויים הדינמיים בפנים המאפיינים הבעת רגשות שונים ובהרחבה את מעורבות המערכת המוטורית בהבנת הזולת.

מרבית מחקריו של פרופ' בנטין מתבצעים יחד עם תלמידיו. במשך תקופת עבודתו עד עתה חינך פרופ' בנטין 3 תלמידי בתר-דוקטורט, 27 תלמידי דוקטורט ואינספור תלמידים לתואר שני. מבין 21 התלמידים אשר כבר סיימו דוקטורט בהנחייתו רבים חבקו קריירה אקדמית ועובדים כחברי סגל באוניברסיטאות שונות בארץ ובעולם. מבין תלמידיו אשר נמצאים בסגל אוניברסיטאות בארץ יש 2 פרופסורים מהמניין, פרופ' חבר, 3 מרצים בכירים ומרצה בתחילת דרכו האקדמית.