מפרסם: משרד החינוך
תאריך: 07/05/2014 07:39
נושא: חינוך, תרבות
שר החינוך הרב שי פירון עם זוכי פרס ישראל לפני תחילת הטקס.  צילום: ששון תירם
שר החינוך הרב שי פירון עם זוכי פרס ישראל לפני תחילת הטקס. צילום: ששון תירם
הודעה לעיתונות

פרס ישראל: נאום שר החינוך

דברי שר החינוך, הרב שי פירון
במעמד הענקת פרסי ישראל
יום העצמאות השישים ושישה למדינת ישראל
ירושלים, ו' באייר תשע"ד 6/5/2014

מכובדי נשיא המדינה, מר שמעון פרס
ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו
יו"ר הכנסת, מר יולי אדלשטיין
נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס
המנהלת הכללית של משרד החינוך, הגב' מיכל כהן
ראש עיריית ירושלים, מר ניר ברקת
חתנים וכלות יקרים
מכובדי כולם

את האקורד המסיים של אירועי חג עצמאותנו אנו מקדישים לכבודם של חכמי רוח ומעש, אלה שתרמו מעוז רוחם לפריחתה של החברה בישראל.

רגעים אלה מאפשרים לבוא חשבון עם החברה הישראלית על מכלול הישגיה וקשייה, שהרי שעות הסיום של יום החג משולות ל"תפילת נעילה" הנועלת את היום הקדוש בשנה.
בין ימים של צפירה לימים של תרועה אנו נקראים להתבונן פנימה, לנצל את הרגעים הקסומים לאיזון בין ביקורת עצמית לשמחה גדולה על נס תקומת ישראל. ישראלים רבים סבורים שטרם הגענו, שלא זו המדינה שהורינו חלמו עליה. האם זהו גורלו של העם וזהו גורלה של הארץ?!
האם נהיה תמיד "בדרך", נבקש גאולה עתידית ונלמד שלא לבקש אותה בהווה? אחרי אלפיים שנות גלות ושישים ושש שנות עצמאות והורגלנו לחוות את החָסר, את הציפייה לגאולה כמעט משיחית, אף שהגענו לארץ של חלום וייעוד.
אולי יש לה למחשבה זו על מה לחול. לצד תופעות חברתיות ותרבותיות פסולות וכואבות מתגלות תופעות מפעימות של ערבות ומעורבות ועזרה הדדית; אל מול הפערים החברתיים הקיצוניים ניצבת קריאה נוקבת לצדק.
אל מול קלקול מוסרי צומחות כפטריות מסגרות התרות אחר משמעות ערכית ומוסרית לקיומנו; אל מול אדישות וניכור ניצבים בני נוער ובוגרים התרים אחר דרכי פעולה ותיקון חברתי וערכי. אך בה בעת משהו בעומק החיים קורא לתיקון.
אנו חווים קלקול תרבותי ומוסרי, המבקשת להעדיף את הריאליטי על פני החזון, המייצרת שיח תוקפני, כמעט אלים, המעודד ביזוי ושיסוי.

התופעות החיוביות והפסולות הללו מבטאות במידה רבה קריאה חברתית להתחדשות. מעגל אחד בא לידי מיצויו: הקמנו מדינה שאיתנותה הכלכלית והביטחונית אינה מוטלת בספק; יש לנו מערכות מפוארות בתחומי החינוך והרווחה; הוגי רוח ישראלים וסופרים תופסים מקום של כבוד בחלון הראווה של אנשי הרוח בעולם.
בנינו את הכלים. אבל עתה באה השעה להעמיק בעולם התוכן. הגיעה העת להתחדשות תרבותית ומוסרית עמוקה, התחדשות שתשליך על אופייה של המדינה בהווה ובעתיד.
הַתַרבות הישראלית והשיח הציבורי העכשווי אינם ממלאים צמא של צעירים שיש בהם סקרנות עמוקה. הם מבקשים להבין את הפֶשר של החברה הישראלית. הם אינם מוכנים להסתפק בשפה הישרדותית, גלותית ואינם מרגישים שאיומים כאלה ואחרים צריכים ויכולים להיות הבסיס לַיַחַד הלאומי שלנו.

ריבוי הקולות והקהילות אינו מקור לחולשה אלא להתפתחות עמוקה ולבניינה של זהות ישראלית עמוקה המבטאת את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

עלינו להשקיע עמל רב כדי לבנות משמעות השואבת את כוחה מערכיה היהודיים של הנבואה, מעולמות הרוח של חוזיה והוגיה של המדינה ומאימוץ של הטוב והראוי בדברי ימי העולם.

לפנינו עשרת זוכי הפרס. מה משותף להם? החתנים והכלות הם עדות למקומה של האחריות בחיינו. לצד היצירה, היזמות והחדשנות המאפיינת את פעילותם, הם ביקשו לתרום את תרומתם: להעמיד תלמידים הרבה, להשמיע קול ולא לוותר על האיזון שבין מחקר לעשייה מקיפה.

פרופ' שמא פרידמן, חתן פרס ישראל לחקר התלמוד, העמיד תלמידים הרבה, שהם הבסיס למחקר התלמוד בארץ.

לפרופ' מרדכי שגב, חתן פרס ישראל לחקר הפיזיקה, שזכה בשלושת הפרסים היוקרתיים בעולם בתחום האופטיקה והלייזרים, 16 בוגרים המשמשים חברי סגל באוניברסיטאות שונות בארץ ובעולם. פרופ' יעקב קטן, חתן פרס ישראל לחקר החקלאות וחקר מדעי הסביבה, הנחה למעלה מ–70 תלמידי מוסמך ודוקטורנטים. הוא זכה בפרסים רבים בארץ ובעולם והפך למומחה בעל שם.

פרופ' מרתה ויינשטוק רוזין, כלת פרס ישראל לחקר הרפואה, החליטה, על אף משרה רמה שהוצעה לה באנגליה, שאין מקומה אלא בישראל. היא הנחתה 59 תלמידי מחקר שרבים מהם הגיעו לעמדות משפיעות באקדמיה ובתעשייה. פרופ' חיים לוי, חתן פרס ישראל לניהול, העמיד תלמידים רבים המשמשים בתפקידים בכירים בסקטור הפרטי והציבורי.

פרופ' מיכל נאמן, אמנית בעלת שם, מלמדת למעלה מ–30 שנה. לצד יצירת שפה אמנותית היא מחנכת תלמידים המשמשים שגריריה לפיתוח היצירה והחשיבה ולטיפוחן. פרופ' עירד מלכין, חתן הפרס לחקר ההיסטוריה הכללית, עורך את אחד מכתבי העת ההיסטוריים המשפיעים בעולם, והעמיד למעלה מ-13 תלמידי מחקר וקבוצות למידה רבות בכל העולם.

הרב אהרון ליכטנשטיין, חתן פרס ישראל לספרות תורנית, העמיד אלפים רבים של תלמידים הרואים בו מקור להשראה. הרב ליכטנשטיין הוא מגדלור של רבנות המאגדת חכמת תורה ומדע, הלכה ומוסר, קודש וחול, רבנות שאינה מהססת להשמיע קול מוסרי. הגב' עדינה בר שלום היא כלת פרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. עדינה מעמידה תלמידות הרבה. היא מבקשת לנתץ את החומה שבין הקהילה החרדית לכלל החברה הישראלית, והיא מעניקה תקווה לבוגרותיה ולחברה כולה.

מר אבי נאור, הפילנטרופ הנדיב בישראל, הוא חתן פרס ישראל על מפעל חיים – תרמה מיוחדת לחברה ולמדינה. הוא פורץ דרך בכל מה שנוגע לאחריות קהילתית ולאומית במגוון תחומים תוך התמסרות לביעור תאונות הדרכים, לקידום תלמידים מוחלשים ולביסוס מקומם של מנהיגי העתיד בקהילות הצעירים.

כולם לוקחים אחריות על עתידה של החברה.

אסור לנו להתחמק משיח ערכי המבקש לעורר שאלות מוסריות עמוקות על היחס שבין היחיד ליחד, על האיזון הראוי שבין כלכלה חופשית לסולידריות חברתית עמוקה המביטה אל צדי הדרך ומבקשת לאסוף את אלה שכשל כוחם ונותרו עזובים בשבילי החיים, על היחס לאחר, לזר, לבעל המוגבלות, לבעל השקפה אחרת.
לפעמים אנו פוחדים להלך בגדולות. הציניות מאיימת על הציונות, היא מרעילה כל חלקה טובה בשטף של בוז המערער על אמיתות גבוהות ונאצלות ומטיל ספק בעֶקרון תום הלב של אוהבי העם והארץ.
אני חש בצימאון לשיח חדש, שיח רם ונישא, כזה הדורש ומצפה, שיח של תקווה ואמונה שישראל היא חברת מופת, שיש לה וּבָה אישים רבים המבקשים להעמיק ולהעניק לה משמעות, לעסוק בתכנים ולמלא את הכלים בצרור ערכים שייטיבו עמנו ועם הדורות הבאים. שם המשחק הוא "אחריות", חומרי הבעירה הם האמונה בצדקת הדרך, האמונה באדם ובעם והרגישות לפרט ולכלל.
הצו האישי נוסח בלשונות הרבה: "לך לך", קרא האל לאברהם; "כל אחד יכול להיות גדול כי כל אחד יכול לשרת", אמר מרטין לותר קינג. אבל אין תחליף לתיאורו של הנביא ישעיהו: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ." את הפסוקים הללו היהודים קוראים בשבת הראשונה שאחרי תשעה באב. אחרי האבל על החורבן באה הקריאה להתחיל לרוץ. התחדשות, בניין וגאולה תלויים במחויבות, באחריות, בהתגייסות. המשימה הגדולה של האדם היא להיות סוכן של תקווה לאדם אחד, לקהילה אחת או לעם.

דברי השבח וההודאה, לצד ביקורת עמוקה, שוזרים להם יחד, במעשה שתי וערב, בגד אביבי של התחדשות ופריחה. בתפילת ה"הלל" אנו מדגישים את המילים: "זה היום"; "זה"! לא "ביום ההוא"! לא מחר! היום, כאן ועכשיו! מדינת ישראל הזו היא תמצית חלומותינו.
כמה כוח יש בעם שההמנון הלאומי שלו נקרא "התקווה"?! איזו הזמנה למימוש חלום ולתיקון עולם יש בפנייה אל מה שמתרחש בלבב פנימה?!
לעולם לא נאבד תקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי החי את ערכיו ומגשים את חלומותיו. אומץ תוך נטילת אחריות, להאמין ולבנות את מדינת ישראל שכולנו חולמים עליה. היא הבסיס, היא החזון, ויחד כולנו נגשים אותו ביום הזה.

חג שמח לכולנו!

לפרטים נוספים ניתן לפנות ל- משרד החינוך.