המשורר שמואל ירושלמי מוחה על מדיניות הדיור של חברת "עמי לא דר", ושל משרד הבינוי וחוסר השיכון
שמואל ירושלמי, משורר ופעיל החברתי תושב באר שבע, שיגר לשר הבינוי והשיכון יואב גלנט
מכתב מחאה על בעיית הדיור הציבורי (והדיור בכלל) במדינת ישראל:
אין שמץ ספק שהיום בעיית הדיור במדינת ישראל הנה אחת הבעיות החברתיות
הקשות ביותר שהחברה הישראלית מתמודדת איתן. מאז אמצע שנות ה-80 של המאה
הקודמת במדינת ישראל לא נבנתה אף דירה ציבורית חדשה (להוציא אולי
בתי-אבות ממשלתיים (שגם בהם המחירים לא הכי זולים בלשון המעטה). מחאת
קיץ 2011, שכותב שורות אלו היה בין מוביליה באיזור הדרום, הוכיחה בצורה
נחרצת ביותר כמה בעיית הדיור היא באמת קשה. לא בונים דיור ציבורי. מחירי
הדירות ממשיכים לעלות כל הזמן. לאנשים קשה לא רק לקנות, אלא אפילו לשכור
דירה הכי פשוטה. הרבה אנשים לא מסוגלים לעמוד בהחזרי המשכנתא ומוכנסים
לחובות וחלקם אף נזרק לרחוב בדרישה של הבנק ממנו הם לקחו משכנתא.
כל זה תוצאה של הפרטה כמעט טוטלית של מדינת-ישראל והחברה הישראלית
ב-25-30 השנים האחרונות. גם חברת עמידר הממשלתית עברה הפרטה והיום היא
מתנהלת כמו חברת-נדל"ן קפיטליסטית לכל דבר.
היום לא רק שלא בונים דירות ציבוריות חדשות, אלא שהיו מספר מקרים שהממשלה
מכרה חלק מהדירות הציבוריות הקיימות מהתקופה כשעדיין בנו דיור ציבורי.
חלק אחר מדירות ציבוריות במקום להינתן לנזקקים לדיור הציבורי נמסרות לכל
מיני עמותות ואירגונים של מקורבי השלטון. גם כדי לקבל דירה ציבורית אתה
צריך להתאים לקריטריונים מסויימים.
היום לדירה ציבורית יכול להיות זכאי רק אדם שתואם קריטריונים נוקשים
ביותר של משרד הבינוי. כל שאר הציבור אינו יכול אפילו לחלום על דירה
ציבורית.
המצב הזה בלתי-נורמלי. עצם משמעותו של המונח "דיור ציבורי" פירושו שהדיור הזה אמור להיות שייך לכל הציבור, מה שאומר על כן שצריכה להיות לכל אדם לדירה ציבורית. על הממשלה להתחיל באופן מיידי לבנות באופן מסיבי דירות חדשות במסגרת הדיור הציבורי.
על הממשלה להלאים חברות-בניה פרטיות גדולות (או לחלופין להקים חברות-בנייה ממשלתיות חדשות בנות-תחרות) שתעסוקנה בבניית כמויות אדירות של דיור ציבורי לרווחת כלל הציבור במדינת ישראל."
