מחקר חדש מצא כי אימון במציאות מדומה גורם לשינוי ספציפי בפעילות המוחית המביא לירידה גדולה יותר במספר הנפילות בקרב חולי פר
אימון המשלב היבטים מוטורים וקוגניטיביים באמצעות שימוש במציאות מדומה הביא להפחתה בשימוש מנגנוני פיצוי מוחיים בזמן הליכה אצל חולי פרקינסון, ולכן אפשר הפעלה טובה ויעילה יותר של אזורים מוחיים בזמן הליכה בסביבה היומיומית, דבר שיכול להסביר את הירידה הגדולה יותר במספר נפילות בקרב קבוצה זו.
אימון המשלב היבטים מוטורים וקוגניטיביים באמצעות שימוש במציאות מדומה הביא להפחתה בשימוש מנגנוני פיצוי מוחיים בזמן הליכה אצל חולי פרקינסון, ולכן אפשר הפעלה טובה ויעילה יותר של אזורים מוחיים בזמן הליכה בסביבה היומיומית, דבר שיכול להסביר את הירידה הגדולה יותר במספר נפילות בקרב קבוצה זו.
מחקרים שבוצעו במסגרת המערך הנוירולוגי של המרכז הרפואי איכילוב מצאו כי חולי פרקינסון שמשתתפים בפעילות של אימון הליכה על מסוע בסביבת מציאות מדומה חווים ירידה גדולה יותר במספר הנפילות לעומת אימון הליכה על מסוע ללא מציאות מדומה. כעת, ממצאים נוספים שנמצאו במעבדה לחקר הליכה וקונגציה באיכילוב ופורסמו החודש בעיתון המדעי היוקרתי Neurology מוכיחים לראשונה את ההסבר לירידה הדרמטית בנפילות בקרב חולים שמשתמשים בפעילות של מציאות מדומה. ממצאים אלו מדגימים בעזרת בדיקת הדמיה תפקודית (functional MRI), כי לאחר האימון היה שינוי בתבנית הפעולה המוחית אצל חולים שקיבלו אימון הליכה על מסוע בסביבת מציאות מדומה, על פני השינוי בתבנית הפעולה המוחית שנראתה אצל חולים שקיבלו אימון הליכה על מסוע בלבד.
חוקרי המכון, ד"ר ענת מירלמן, ד"ר ענבל מידן ופרופ' ג'ף האוסדורף מצביעים כעת לראשונה על שינויים ספציפיים בפעילות המוחית בעקבות אימון מוטורי-קוגניטיבי לעומת אימון מוטורי בלבד, שיכולים להסביר את הירידה הגדולה יותר במספר הנפילות בקרב חולי פרקינסון.
במסגרת המחקר, חולי הפרקינסון שהשתתפו באימון הליכה על מסוע בסביבה וירטואלית הראו שיפור גדול יותר במהירות ההליכה תוך כדי מעבר מכשולים ובציון המשקף יכולת קשב, בהשוואה לחולים שהשתתפו באימון הליכה על מסוע בלבד. השיפור ביכולות אלו תאם את השינויים בתבנית הפעולה המוחית שכללו ירידה בפעילות באזורי מוח קדמיים האחראיים על תהליכי חשיבה , תכנון ותפקודים ניהוליים. מנגד החולים שהשתתפו באימון מוטורי בלבד על מסוע הראו שינוי בתבנית הפעולה המוחית באזור האחורי של המוח האחראי על שיווי משקל וקואורדינציה. תוצאות אלו הובילו את החוקרים למסקנה כי סוג האימון הביא לשינויים ספציפיים בתבנית הפעולה המוחית של חולי פרקינסון.
נקודות המפתח שמחקר זה מעלה הן שלתהליכי חשיבה וקוגניציה קשר הדוק עם נפילות אצל חולי פרקינסון ושיקום קוגניטיבי משפר את יעילות השיקום המוטורי בהפחתת מספר הנפילות. "ממצאי מחקר זה מחזקים את ההשערה כי אימון מוטורי-קוגניטיבי יוצר שינויים פלסטיים ברשתות מוחיות ספציפיות, ובכך מקטין את הצורך בהפעלת מנגנוני פיצוי ומאפשר תפקוד יעיל יותר. לממצאים אלו השלכות חשובות בבחירת סוג האימון שנתאים למטופלים שונים במטרה לשפר הליכה ולהפחית נפילות. בנוסף, ממצאים אלה מראים כי גם בנוכחות מחלות נוירודגנרטיביות, פעילות גופנית יכולה לשנות את המוח בצורה חיובית וכי שינויים אלה יכולים לשפר את תפקודם היומיומי" מדגישה ד"ר מירלמן.
כאמור, במאמר שפורסם לפני כשנה בעיתון Lancet הראו ד"ר מירלמן ושותפיה כי אימון מוטורי-קוגניטיבי הכולל הליכה על מסוע במציאות מדומה הכוללת מעבר מכשולים בסביבה טירטואלית הביא לירידה ניכרת במספר הנפילות, שהייתה גדולה יותר מאשר אימון הליכה על מסוע ללא עומס קוגנטיבי.
