המשורר שמואל ירושלמי: "חיסולים" זאת הוצאה להורג ללא משפט, לכל דבר
המשורר והפעיל החברתי תושב באר שבע שמואל ירושלמי אומר: "בימים האחרונים עולה לכותרות פרשת ההתנקשות במהנדס הפלסטיני פאדי אל-בטאש בבירת מלזיה קואלה לומפור, ולפי הפרסומים בכלי התקשורת הוא היה איש אירגון החמאס. כמובן, כפי שמקובל במקרים כאלה, מדינת ישראל אינה לוקחת אחריות רשמית ואינה מאשרת שאכן המוסד הוא ששלח את שני רוכבי האופנוע שארבו לאל-בטאש בפתח המסגד וירו בו עשרה כדורים שגרמו למותו בו במקום. כפי שמקובל אצלנו יש צביעות מאורגנת, מצד אחד לא מקבלים אחריות ומצד שני פוליטיקאים בכירים וכלי תקשורת רבי תפוצה מביעים שמחה וששון על הצלחת ה'חיסול'. אישור רשמי נקבל אך ורק אם למבצעי ההתנקשות תקרה איזו 'תקלה' והם ילכדו בידי משטרת מלזיה, או כאשר יפתחו ארכיונים חשאיים של מדינת ישראל בעוד מאה שנה.
אינני יודע מי באמת היה האיש הזה ומה מעשיו האמיתיים. יכול להיות שהוא באמת היה 'מסוכן' ויכול להיות שרק מישהו חשד שהוא עשוי להיות 'מסוכן' והחליט לשלוח אליו מתנקשים עם יד קלה על ההדק. הייתי רוצה להזכיר את המקרה שקרה לפני הרבה שנים בעיר לילהמר בנורבגיה, כאשר מתנקשים של המוסד הרגו בטעות מלצר נורבגי ממוצא מרוקאי בגלל 'טעות בזיהוי'. במקרה ההוא הסיפור נחשף בגלל שמשטרת נורבגיה עשתה את תפקידה ולכדה את המתנקשים בטרם הצליחו לעזוב את שטח מדינתה. מי יודע כמה מקרים אחרים של 'חיסול בטעות' התרחשו במשך השנים מבלי שנחשפו וה'טעות' תועדה בתיק 'סודי ביותר' הקבור אי שם בארכיוני המוסד?
אני איני מוכן לקבל כתורה מסיני את ההדלפות המגמתיות לאמצעי התקשורת, מכל מיני מקורות 'בטחוניים' עלומי שם, לפיו המהנדס פאדי אל-בטאש עסק בכל כל מיני תכניות ומזימות מסוכנות ומי יודע מה. מאד לא רצוי להאמין ללא ביקורת אפילו לדברים שאומרים לנו פוליטיקאים ואנשי צבא וביטחון שמדברים בשמם ובקולם - ועל אחת וכמה לכל מיני מקורות מפוקפקים ועלומי שם שאין שום אפשרות שהיא לבדוק את אמינותם.
מה שבטוח ולא מוטל בשום ספק, הוא שגם כאשר חושדים בהיותו של אדם כלשהו 'מסוכן לביטחון', עדיין זה לא מהווה ולא נותן זכות להתנקש באדם ו'לחסל' אותו אך ורק על סמך חשדות. וראוי גם להצביע על הסטנדרטים הכפולים שבהם מדינת ישראל מצד אחד מציבה צלפים להרוג מפגינים בלתי חמושים שאך מתקרבים לגבול רצועת עזה מתוך טענה שהם עלולים היו לעבור את הגבול ו'להפר את הריבונות הישראלית' - ומצד שני בו בזמן מדינת ישראל מרשה לעצמה לשלוח מתנקשים חמושים למרחק אלפי קילומטרים ולרמוס ברגל גסה את ריבונותן של מדינות אחרות ולבצע בשטחן פעולות אשר ללא ספק נחשבות כרצח בכוונה תחילה לפי חוקי אותן מדינות.
בביטחון מלא וללא שמץ ספק אפשר לומר, כי ההתנקשות ('חיסול') של פאדי אל-בטאש בבירת
מלזיה אינו, אלא הוצאה להורג ללא משפט לכל דבר. בלי כל קשר ליחסו של כל
אחד ואחת מאיתנו לפעילותו של החמאס, החיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי או כל
ארגון צבאי-פוליטי אחר כאן באיזור יש להבין מה המשמעות של פעולות כמו 'סיכולים ממוקדים' ו,חיסולים' של פלסטינים (ולעיתים לבנונים ובני עמים אחרים) בגלל שהם 'נחשדו בטרור'. במקום בית משפט שבו הנאשם יודע במה הוא מואשם ויכול לענות לטענות - ואשר בו, במשפט הישראלי, לא נהוג עונש מוות - יושבים להם כמה סוכני מוסד בחדר סודי וסגור וגוזרים עונש מוות על אדם אשר אינו יודע שגורלו נחרץ, וזה נודע לו רק ברגע שבו הכדורים פוגעים בגופו. חשוב לציין ולהדגיש כי פעולות כאלו לא רק שאינן תורמות להפסקת הטרור והמתיחות באיזור, אלא רק מגבירות את השנאה והאלימות בין מדינת ישראל ואזרחיה לבין הפלסטינים וכלל עמי האיזור".
