המשורר שמואל ירושלמי: רק כשהציבור יהיה מודע לכוחו האמיתי - תפתרנה כל בעיות החברה האנושית

המשורר והפעיל החברתי תושב באר שבע שמואל ירושלמי הוציא הודעה מיוחדת, בה הוא מנתח מה היה קורה אילו הציבור הרחב (ולא רק בישראל) היה מודע לכוחו האמיתי וליכולתו לשנות דברים.

בהודעתו הנ"ל, ירושלמי אומר את הדברים הבאים: "כולנו נוהגים לקבול ולהתבכיין על כך שהמצב 'רע', 'אי אפשר לחיות כך', 'כולם גנבים ומושחתים' וכהנה וכהנה אמירות. אבל בפועל, רובם המכריע של אותם אנשים מסרבים לצאת למאבקים חברתיים אמיתיים וממוקדי מטרה בטענה ש'אין מה לעשות' ו'הם (השלטון, בעלי ההון) חזקים'.

לצערנו, השיטה הקפיטליסטית (ובמידה מסויימת גם הביורוקרטיה המפלגתית במדינות שהגדירו את עצמן כסוציאליסטיות) הצליחה להחדיר בתוך המוני העם תחושת הנחיתות וחוסר אונים אל מול המערכת 'הכל יכולה' וה'בלתי מנוצחת'. גם הכניסו לאנשים בראש את החלוקה המטופשת
ל'קובעי מדיניות' לעומת 'האזרח הקטן'.

אילו רק יכלו ההמונים להתגבר על השיעבוד התודעתי הזה והיו מקבלים פתאום, תודעה לגבי כוחו האמיתי של כל אדם ואדם בחברה אזרחית מתוקנת ודמוקרטית, מחירי הדירות היו יורדים, הבנקים היו חושבים פעמיים לפני שהיו מכניסים מישהו לחובות, המדינה הייתה בונה דיור ציבורי ומקימה מקומות עבודה,המחסומים הביורוקרטיים הרבים שקיימים במדינות המודרניות היו נעלמים כלעומת שלא היו. והעיקר, המדינות היו מתנהלות לפי האינטרסים האמיתיים והממשיים של האזרחים שלהן".

שמואל ירושלמי ממשיך את קו מחשבתו ואומר: "לאורך ההיסטוריה היו לא מעט מקרים של
מאבקים חברתיים שהובלו מלמטה בידי האזרחים, אשר הוכתרו בהצלחה חלקית או מלאה. אחד המקרים הבולטים ביותר מהשנים האחרונות, זה התקוממותם לפני מספר שנים של תושבי איסטנבול - העיר הגדולה בטורקיה, נגד כוונות העירייה להרוס פארק ציבורי במרכז העיר לצורך פינוי שטח להקמת מרכז קניות חדש. ההפגנות נגד הריסת הפארק, התפשטו בכל רחבי טורקיה והפכו להפגנות חברתיות נגד המדיניות האנטי חברתית הכללית של השלטון הטורקי. התוצאה של המאבק הייתה, שעיריית איסטנבול יחד עם ממשלת טורקיה הגיעו להחלטה לבטל את התוכנית המקורית לבניית הקניון במקומו של הפארק.

מקרה נוסף. המאבק נגד תוכנית פראוור בסוף 2013, כאן באיזור הנגב. תוכנית פראוור, שנועדה לעקור אלפי משפחות ערביות בדואיות באיזור דרום הארץ מאדמותיהן ולרכזן בעיירות שהמדינה התכוונה להקים עבורן, נתקלה בהתנגדות חסרת תקדים של האוכלוסייה הערבית בארץ. בשלב מסויים, בדצמבר 2013 אלפי בדואים יצאו להפגנות ברחבי הנגב. אליהם הצטרפו מפגינים ערביים בצפון הארץ. האירועים המרכזיים היו באיזור צומת חורה (כביש צומת שוקת-ערד). ההפגנות, שחלקן כללו עימותים עם כוחות המשטרה (נפצעו מספר מפגינים ושוטרים) הובילו בסוף לכך, שח"כ דאז בני בגין שהיה ממונה על תוכנית פראוור מטעם הממשלה, הודיע על ביטול התוכנית, כי לדבריו הוא לא יכול לבצע את התוכנית בניגוד לרצונם של רוב האנשים להם היא נוגעת.

בשמי ברצוני להוסיף, כי אפשר להיות בעד תוכנית פראוור או להתנגד לה; אפשר לתמוך או לא לתמוך במאבק הבדואים נגד התוכנית; אך אי-אפשר, שלא להתפעל מהנחישות והעקביות בהן האוכלוסייה הבדואית של הנגב נאבקה בתוכנית ובסוף השיגה את מבוקשה. אומנם, נמשכות הריסות הבתים, אומנם, נמשכות פגיעות מפגיעות שונות באוכלוסייה הבדואית באיזור הדרום, אך התוכנית הגדולה נועדה לסלק מאדמתן אלפי משפחות בדואיות ולרכזן בעיירות שהמדינה תקים עבורן - אולי עם תנאי מגורים יותר נוחים, עם כבישים סלולים ומים זורמים - אך ללא מקורות פרנסה ועם שירותי רווחה קורסים כמו שזה כבר קורה ברהט, כסייפה ועוד כמה עיירות 'מוכרות' - התוכנית הזו נגוזה ולא קיימת עוד.

מקרה נוסף של יכולת המודעות הציבורית לשנות דברים לטובת האינטרס הציבורי. בקיץ 2016 רשות העתיקות בשיתוף עם צה"ל הקימו בשטח בסיס הקריה בתל אביב פארק ארכיאולוגי חדש תחת השם 'ארץ הומייה', אשר נחשב מאז לגן ארכיאולוגי הכי גדול במדינת ישראל. אלא מה? מכיוון שהגן הארכיאולוגי הזה הוקם בשטח בסיס צבאי (ועוד בסיס שבשטחו ממוקם המטה הכללי של צה"ל), שמן הסתם (כמו כל בסיס צבאי בעולם) נחשב לשטח צבאי סגור, בהתחלה שלטונות הצבא החליטו שהכניסה לשטח הפארק הארכיאולוגי 'ארץ הומייה' תהיה פתוחה אך ורק לחיילי וקציני צה"ל.

הדבר עורר זעם ציבורי לא קטן בקרב אוהבי ארכיאולוגיה ובקרב סתם חלקים בתוך הציבור שלא היו מוכנים להשלים עם העובדה שגן ארכיאולוגי הכי גדול במדינה יהיה סגור בפני הקהל הרחב, אפילו אם הוא ממוקם בשטח בסיס צבאי. אנשים רבים התחילו להתלונן ולשלוח מכתבים לגורמים הרלוונטיים בדרישה לבטל את ההחלטה על סגירת הכניסה לשטח הפארק הארכיאולוגי של בסיס הקריה בפני הקהל הרחב.

תוך מספר שבועות מפקדי בסיס הקריה קיבלו החלטה על פתיחת הפארק בפני הקהל הרחב ובסוף דצמבר 2016 ההחלטה הנ"ל יושמה בפועל ומאז הפארק הארכיאולוגי 'ארץ הומייה' בשטח בסיס הקריה על שם יצחק רבין בתל אביב פתוח גם לקהל הרחב בימים ושעות מסויימים עם הדרכה מקצועית מטעם הבסיס. ויש עוד המון מקרים של מאבקים מוצלחים שהצליחו אך ורק בזכות עקביות ונחישות של משתתפי המאבק, והעיקר, בזכות התודעה בקרב הנאבקים שאין אנשים יותר חשובים ופחות חשובים".

לסיכום, שמואל ירושלמי אומר דברים הבאים: "הציבור צריך להפסיק להרגיש את עצמו מתחת לאיזה בעל שררה או תקיף ממון. הציבור צריך להפסיק לחוש את עצמו כ'האזרח הקטן' מול 'האזרחים הגדולים' הכל יכולים. כל אדם ואדם יש בידו כוח להיאבק ולשנות דברים. לשם כך דרוש אך ורק דבר אחד קטן ו(להפתעת רוב בני אדם) קל לביצוע - תודעה עצמית חזקה של מעמד וכוח שווים לגמרי לבני אדם אחרים.

רק אם רוב רובם של בני האדם יפסיקו לראות במנהל במפעל, זמר מפורסם, שר או פקיד ממשלתי, בעל הון או כל אדם 'מיוחס' אחר סמכות עליונה; רק כאשר רוב רובה של החברה האנושית יפסיק לסגוד לגנרל רק משום היותו גנרל, לבעל נכסים רק משום היותו בעל נכסים; לראש מדינה או ראש העיר רק משום תפקידם ה'רם'. כאשר בני האדם ילמדו שכל 'בעל שררה' הוא בסך הכל אדם בשר ודם בדיוק כמו כל שאר בני האדם ולמרות מעמדו ה'רם' מותר לבקרו, להמרות את פיו ולא להסכים עם החלטתו זו או אחרת; כאשר רוב בני האדם ילמדו להתארגן, להיאבק ולא ליפול אפיים ארצה למראה איזה 'תקיף' או בעל 'שררה' - אז תוך כמה חודשים כל הממשלות השולטות בעולם יתחילו לטפל בבעיות ולנקוט מדיניות שבאמת ובתמים תשרת את האינטרסים של רוב החברה האנושית". אלו דבריו של שמואל ירושלמי.