הודעה לעיתונות

המשורר שמואל ירושלמי: מה גורם לפלסטיני "להרגיש ברע" בזמן חקירת השב"כ ולהיות מורדם ומונשם בבי"ח?

המשורר והפעיל החברתי תושב באר שבע שמואל ירושלמי תובע לקיים חקירה מקיפה ובלתי תלויה על הנסיבות שגרמו לכך שלאחר כמה שעות חקירה בשב"כ הובא העציר הפלסטיני סאמר ערביד במצב קשה מאוד לבית החולים הדסה הר הצופים.

"אין ספק כי המעשה שבו חשוד סאמר ערביד הוא פיגוי חמור הראוי לכל גינוי - ועם זאת, אין שום הצדקה לאלימות ושימוש בכוח בידי השב"כ בעת חקירותיהם של האנשים שמעורבים או
נחשדים בביצוע פיגועים. השב"כ טוען כי ערביד 'חש ברע והועבר לבית החולים לקבלת טיפולים בהתאם לנוהלים'. אינני מטיל ספק בכך שאכן כדברי השב"כ, סאמר ערביד חש ברע ועל כן היה הכרח להעבירו בדחיפות לטיפול נמרץ בבית החולים כשהוא מורדם ומונשם. אבל השאלה שנשארת כאן פתוחה, מה בדיוק גרם לפלסטיני שנמצא בחקירת השב"כ לחוש עד כדי כך ברע? ברור שהוא לא חש ברע בגלל עישון יתר של סיגריות או מפני שהשב"כ הגיש לו ארוחות גורמה במתכונת השולחן השוודי...

בחדרי החקירות של השב"כ מופעלים מדי יום ביומו עינויים כלפי עשרות ומאות פלסטינים
(לעיתים רחוקות, גם יהודים). חלק משמעותי ביותר מהפלסטינים הנחשדים ב'טרור'
(חלקם בחשדות שווא) נחקרים באכזריות ובעקבות זה הרבה פלסטינים שעוברים
חקירות השב"כ סובלים מבעיות קשות בגב, ברגליים, בעיות ראייה ועוד בעיות
רפואיות רציניות - כתוצאה ישירה ממכות קשות ומעשי התעללות נוספים שהם עברו במהלך
החקירות.

נכון לעכשיו אין הוכחות חד משמעיות ומתועדות שערביד אכן, עבר עינויים ושזאת בדיוק הסיבה למצבו הקשה בעטיו האיש הועבר לבית החולים. בכדי שיופיעו הוכחות כאלה נדרשת חקירה יסודית, מעמיקה ובלתי תלויה - ולגמרי לא בטוח שחקירה כזאת תתנהל אי פעם. אך גם ללא הוכחות קונקרטיות כאלה, לי אין שמץ של ספק שאכן מה שקרה זה שסאמר ערביד עבר עינויים קשים ביותר ושזאת בדיוק הסיבה לכך מדוע הוא הובהל לבית החולים במצב קשה מאוד.

לציבור הישראלי אומרים ש'הוא עמד בראש החוליה שרצחה את רנה שנרב' - ולגבי אזרחים רבים זה כבר מצדיק כל מה שיעשו לו. רק שכבר ראינו שעינויים שבשב"כ מפעיל כלפי פלסטינים בהחלט יכולים גם להגיע אל עצורים יהודים.

שמואל ירושלמי מסכם את הודעתו הנ"ל ואומר לסיכם: אני קורא לשירות הביטחון הכללי
ולמשטרת ישראל באופן מיידי לפרסם את כל פרטי השתלשלות האירועים מהרגע
הראשון של החקירה שהובילו להחמרה דרסטית במצבו הבריאותי של סאמר ערביד.
על השב"כ לפרסם באופן גלוי לגמרי את את כל הפרטים הנוגעים לחקירה עצמה
ולאמצעי הוצאת ההודאות מהאיש בהן נעשה שימוש. בין היתר, החובה לחשיפת
פרטים מהסוג הזה מעוגנת בשני חוקים - חוק חופש המידה וחוק זכות הציבור
לדעת. לכלל הציבור בישראל ובשטחי 1967 כאחת יש זכות מלאה לדעת מה הסיבה
האמיתית להידרדרות כה חמורה במצבו הבריאותי של אסיר במהלך חקירה בשב"כ,
מה גם שאנו יודעים עד כמה 'הומניות' באמת שיטות החקירה בהן הארגון הזה
נוהג להשתמש לצורך הוצאת הודאות מהנחקרים".