הרחובות שלנו - למה רחובות מצליחים ואיך זה שיש ערים בישראל ללא רחוב ראשי ומה צופן העתיד לרחובות שלנו?

הכותב: יהודה עירוני, מתכנן ויועץ עסקי, חידוש מתחמי מסחר, פיתוח כלכלות
מקומיות ואזוריות. ינואר 2020 . [email protected]

"הסיפור הרחובי" בישראל
בישראל ישנם כמה רחובות שתמיד הצליחו, לעתים רחובות אלו קיבלו "מכה קלה בכנף" לתקופה מסוימת אבל תמיד נשארו איכשהו חיים ונושמים. כך למשל הרצל בנתניה, רבי עקיבא בבני ברק, ביאליק ברמת גן, אלנבי ואבן גבירול, קינג ג'ורג' ודיזנגוף בתל אביב, בלפור בבת ים, אוסישקין ברמת השרון, הרצל בחיפה, כצנלסון (מערב) בגבעתיים, הגעתון בנהרייה, אחוזה ברעננה, רוטשילד בראשל"צ, פאולוס השישי בנצרת ו..כמעט זה הכל, מעט מדי רחובות טובים עבור 257 רשויות מוניציפליות בישראל.
לעומתם, קיימים רחובות שדעכו ונעלמו כרחובות ראשיים ומשמעותיים לעיר ( העצמאות חיפה, סוקולוב הרצלייה, סוקולוב רמת השרון, חיים עוזר- פ"ת, הנשיא בחדרה ועוד). ויש כמה ערים כמו באר שבע או ערד או כפר יונה או כרמיאל שאין להן כלל רחוב מרכזי מסחרי וראשי.
לצד כל אלה יש גם רשויות אשר מבקשות להפוך "דרך" ל"רחוב" כדי להשלים את החסר...באר שבע מתכננת להפוך את שד' רגר לרחוב, כפר יונה רוצה להפוך את כביש 57 לרחוב הראשי של העיר ותל אביב מבקשת גם היא משום מה להפוך את ארלוזרוב לרחוב מסחרי. לשכת התכנון המחוזית (!) במחוז מרכז דרשה בעבר מעיריית גבעתיים להפוך את רחוב המאבק לרחוב מסחרי. למה? ככה. בהצלחה באתגר התכנוני, הביצועי והתפעולי לכל הניסיונות הנ"ל.
ע"פ נתונים שפורסמו ע"י בן שחר - צ'מנסקי % 58 מהמסחר בישראל מצוי ברחובות מ ו- % 16 ברחובות הראשיים. רחוב ראשי בעיר אמור להיות "הלב הפועם" של העיר. מדובר ברחוב מרכזי שאורכו לפחות 300 מטר, פועלים בו לפחות 100 עסקים ומתקיימת בו פעילות של מסחר, פנאי , בילוי, תרבות, מגוון שירותים לתושבים ומפגשים אקראיים של כל המשתמשים במרחב הציבורי אשר יוצר "רחוב". כאמור, רחובות ראשיים במרכזי הערים מרכזים אצלם את השירותים העיקריים לאזרח ואת פעילות המסחר והעסקים העיקרית של העיר. אגב, ישנם רחובות קטנים מוצלחים, נחמדים ומעניינים אבל אינם בחזקת "ראשיים". כך למשל לוינסקי בתל אביב, המייסדים בפרדס חנה, יעקב ברחובות ועוד.
ישנן ערים רבות בישראל שלא השכילו להבין את חשיבות קיומו לאורך זמן של רחוב מרכזי ראשי ומצליח בעיר. בשנים האחרונות רשויות רבות הזניחו את הרחובות הראשיים שלהן מכל מיני סיבות. חלקן לא ראו כי מתפקידן לחדש את הרחובות, לא רק בהיבט הפיסי, ולדאוג, כן לדאוג ולאפשר, שהעסקים ברחובות הללו יוכלו להצליח.
כבר ידוע שהקמתם של קניונים ומרכזי מסחר מאורגנים בשולי הערים לצד התחזקותו של המסחר המקוון, דרדרו את המסחר ברחובות המסחריים הראשיים בערי ישראל. שהרי כ- 6 מיליארד ₪ בשנה, למשל, בתחום האופנה וההלבשה המגיעים לישראל בתוך כ- 70 מיליון חבילות אישיות ועסקיות בדואר, ברור שישפיעו לרעה על כל שוק האופנה בישראל בכלל ועל חנויות אופנה והלבשה בפרט. וכן, ברור ש כ - 400 קניונים ומרכזים מסחריים מאורגנים שנבנו בישראל בשלושת העשורים האחרונים יטלטלו את המסחר ברחוב הבלתי מאורגן אשר מופקד לניהול ותחזוקה של העירייה, אשר ניהול מקצועי של מתחם עסקים ומסחר אינו מתחומי פעילותה והתמחותה העיקריים, לשון המעטה.

על מנת להשלים את תמונת הרקע , הקריטריונים וההגדרות לרחוב מוצלח, נאמר כי רחוב ראשי מצליח בעיר הוא כזה שלאורך שנים מושך אליו אנשים ברוב שעות היום, יוצר עניין ותנועה ו"תחושת מקום" טובה לכל המשתמשים בו, ולצורכי כימות לפחות 450-500 איש בשעה, בשעות השיא, מצויים בכל נקודה לאורכו. נאמר גם שרחוב מוצלח הוא גם כזה שפועלים בו כמות ומגוון גדול של עסקים מוצלחים.
נשאלת השאלה, איך יוצרים או משמרים רחובות מצליחים?

כישלון הרחוב מתחיל כבר בתכנון
העיריות ורשויות המדינה המסייעות בידן, כנראה אינן יודעות לתכנן רחובות מסחריים מוצלחים וכנראה שגם מתכננים אשר נשכרים לתכנן את המרחב הציבורי העסקי ברחובותינו לא תמיד יודעים לעשות זאת נכון. מדוע? כי לא לומדים את רזי התכנון של רחוב מוצלח כמעט בשום מקום וכי בשביל לתכנן רחוב מסחרי ראשי מוצלח כדאי לדעת גם את מרכיבי ההצלחה של עסק באשר
הוא, וידע כזה נמצא בעולמות תוכן אחרים, אולי בקמעונות, מדעי ההתנהגות
האנושית והצרכנית, כלכלה מקומית ועולמות נוספים שלא תמיד מוכרים די
הצורך למתכנן. גם המחשבה שאדריכל נוף הוא המתאים לתכנן רחוב מסחרי
נכונה חלקית, לשון המעטה, נוכח האמור לעיל.
סיפור קטן. פעם, בהרצאת אורח לשנה ד' אדריכלות בטכניון בנושא תכנון וחידוש מתחמי מסחר בישראל, שררה דממה בסוף ההרצאה שלי. המתנתי לשאלות מצד 20 הסטודנטים ו 12 אנשי הסגל, לשווא. לאחר שניות ארוכות של שתיקה שאלה אותי אחת הסטודנטיות מדוע לא מלמדים אותם את כל מה שדיברתי עליו בהרצאתי.
לרשויות המקומיות אחריות רבה לתהליך השלילי שעבר על רחובותינו בשני העשורים האחרונים.
חלק מהרשויות שמו יהבן ואת תפיסת עולמן על קניונים ו"פאואר סנטרים" בד"כ בשולי העיר בעבור הארנונה שתיגבה מהם והיוקרה העירונית שמביאה את יזמי הקניונים המפורסמים לעירם. עיריות אחרות, עם גידול העיר והרחבת השירותים העירוניים, העתיקו את מבני ושירותי העירייה שלהם לשולי העיר או למקומות שלא במרכז העיר ורחובה הראשי ( נתניה, כרמיאל). רשויות אחרות ראו בתהליכי התחזקות הקניונים והיחלשות הרחובות תהליך עולמי טבעי ולא מצאו לנכון להתערב ב "שוק החופשי", ויש כמה רשויות "צדיקות" שמצאו לנכון לבצע שיפוץ פיזי בעיקרו בהשקעה של מיליוני ש"ח ( כרמיאל, קריית שמונה, חדרה, ועוד) ממקורות שונים אך כמעט תמיד ללא תועלת ממשית נראית לעין, מאחר ומדרכה יפה וצמחיה ירוקה לא יצרו את הפלטפורמה להצלחה של עסקים וכפועל יוצא הצלחה של הרחוב המסחרי הראשי. אגב, אם בצמחיה ופיתוח נוף ברחוב עסקינן, אזי לעתים יש ודווקא העץ הלא נכון, המדרגות והאדניות אשר נועדו ליפות את הרחוב והגינון והירוק דווקא הם שיוצרים הפרעה לעסקים ולרחוב ומהווים עכבה להצלחה.
יש לזכור גם שרוב מוחלט של הרחובות המסחריים הראשיים בערים אינם פועלים בשבתות לעומת המרכזים בשולי העיר אשר פועלים בד"כ 7 ימים בשבוע. הא, היו גם ראשי ערים שנימקו את אי העשייה שלהם בכך שבעלי עסקים "אינם באים אליהם כשטוב להם" אלא רק "כאשר רע להם", אחרים לא רצו מסיבות פוליטיות את התארגנות בעלי העסקים בכמה מקומות.
רק רחובות בודדים בישראל הצליחו לשרוד לעומת רחובות רבים ראשיים שעדיין מדשדשים.

מה הם הפרמטרים העיקריים להצלחת רחוב ראשי מסחרי?
הטבלה להלן מתארת את הפרמטרים העיקריים להצלחה של רחוב. מפרמטרים אלו ניתן לגזור את התכנון "הנכון" ואת הניהול הרצוי ליצירת רחוב הראשי מסחרי מצליח לאורך זמן.

טבלת פרמטרים

מה צופן העתיד לרחובותינו?
בארץ כמעט ולא נבנו בשנים האחרונות רחובות מסחריים ראשיים חדשים. בעיר מודיעין נשלמת תחילת בנייתו של רחוב כזה, גם בחריש מנסים, בכרמיאל נבנה קטע רחוב חדש לפני כמה שנים ו..זהו. במקום חידוש וניהול רחובות, נבנו קניונים ומתחמי מסחר מאורגנים בשולי הערים, כביכול כתחליף לרחובות.
בעתיד הקרוב והרחוק כנראה שלא תהיה לנו ברירה, נצטרך לחזור לרחוב. הרעיון של צריכת שירותים, בילוי ופנאי ומקומות עבודה במרחקי הליכה ממקום המגורים וכתחליף הכרחי לשימוש ברכב פרטי ובעתיד היותר הרחוק כתחליף לתנועה ממונעת בכלל וליצירת ניידות ונגישות אופטימלית, יוביל אותנו חזרה לרחובות ראשיים בהם ירוכזו מרב השירותים לתושבים במרחקי הליכה שלא יעלו על 15-20 דקות מבתי המגורים.
מאחר וחלקו של המסחר המקוון צפוי להמשיך ולגדול בשנים הקרובות, בעיקר במוצרי צריכה, נראה יותר ויותר עסקים ברחובות אשר אינם מתחרים במסחר המקוון...כלומר, פחות אופנה, יותר שירותים, יותר בילוי ופנאי. שהרי..עדיין לא אפשרי לשתות קפה באתר אינטרנט, או להתאמן במכון כושר או "לעשות כביסה" ולקצר מכנסיים, או לאכול גלידה.
כבר עכשיו ברוב המרכזים המסחריים הפתוחים בארה"ב כ % 60 מהעסקים הם עסקי שירותים שאינם מתחרים במסחר המקוון. גם אצלנו , בלית ברירה ייסגרו עסקים אשר אין בכוחם להתמודד עם התחרות מצד המסחר המקוון ומצד הרשתות הגדולות ומתחמי המסחר המאורגנים בשולי הערים ולפיכך נראה יותר ויותר ברחובות שלנו עסקים עצמאיים, קטנים, משפחתיים ובעלי ייחודיות ויתרון יחסי בפרמטר כלשהו וכך בעצם אולי תחזור ההיסטוריה על עצמה לעידן שלפני הקניונים והמסחר המקוון.
מזה כשנתיים כבר חווים חלק מהקניונים בארץ ירידה בהכנסות. כבר עכשיו התחיל תהליך של צמצום שטחים והתכנסות לחנויות קטנות בקניונים והסטה של חנויות גדולות BIG BOX למתחמי מסחר בשולי העיר. הרשתות הגדולות בעיקר בתחום האופנה, מפעילות לחץ על הנהלות הקניונים להורדת דמי השכירות ומגמה זו תימשך. התפתחותה של היזמות והתעסוקה העצמאית בישראל כברירת מחדל לעבודה שכירה מייצרת תהליך של הקמת עסקים עצמאיים קטנים אשר לפחות חלק מהם יתמקמו ברחובות המסחריים. די אם אציין בהקשר זה כי כ% 50 מהעסקים בישראל ( סה"כ כ- 600 אלף עסקים) הם עסק של אדם אחד וכי מדי שנה קמים בישראל כ 50-55 אלף עסקים חדשים.
נראה כי ערים בישראל שלא ישכילו לחזק ולחדש את רחובותיהם הראשיים, לא רק בהיבט הפיסי, יוותרו כערים "ללא לב" ואלו שיוותרו על עוד קניון ויעדיפו את הרחוב, יזכו לעדנה ויהיו אטרקטיביות לתושבים בעתיד.

ניהול הרחוב
דוגמה טובה למשמעותה וחשיבותה של מסגרת ניהולית לרחוב היא דרך היין בזיכרון יעקב. רחוב אשר תוכנן ושודרג פיסית כראוי ונחשב למוצלח ובצדק רב, עד שהפך לתיירותי "מדי" כלומר מבקרים המגיעים לזמן קצוב וקצר להתרשמות ו"תצפית" של 10-20 דקות וממשיכים הלאה בדרכם מבלי "להשאיר כסף" בעסקים אשר ברחוב וסביבתו. הדעיכה בהצלחת הרחוב והעסקים הפועלים בו וסמוך אליו התחילה לאחר הפסקת הניהול הפעיל והממוקד של החברה הכלכלית. רשויות בישראל לא כל כך אוהבות את המסגרות הניהוליות ("מנהלות") לרחוב. עצמאות יתר של המנהלות הללו כאילו מפקיעה מידי העירייה ומחלקותיה השונות אחריות וסמכות על הרחוב הראשי ומרכז העיר. הטמעת מודלים מחו"ל כמו BID (Business Improvement Districts) , או TCM (Town centre management) אינם מתאימים במהותם לישראל ולא כל כך הצליחה אצלנו, על אף שיש המשתמשים במונח BID כדי לתאר מסגרת ניהולית ארגונית כלשהי לרחוב. גם ניסיונות של משרד השיכון ומשרד המשפטים, "מלמעלה", לחקיקה להקמת מסגרות משפטיות ארגוניות למתחמי מסחר ועסקים במרחב הציבורי לא צלחה.
ובכל זאת, חלק מהשינויים המתבקשים בתפיסת העולם וההתנהלות של הרשויות בישראל , יחייבו הקמת מסגרות ניהוליות מקצועיות, ממוקדות ועצמאיות למרכזי עיר והרחובות הראשיים הגדולים, אחרת לא יוכלו הרחובות והעסקים הפועלים בהם להתמודד בהצלחה ולאורך זמן עם המסחר המקוון והתחרות מצד המותגים והרשתות הגדולות הפועלים מתוך מתחמי מסחר מאורגנים ומנוהלים.

ללמוד, לנתח, להבין, להתאים
מנהלת מרכז העיר בנתניה זו הדוגמה הטובה בישראל למעורבות והתערבות העירייה בשמירה ושדרוג רחובה הראשי של העיר. הקמת מנהלת המתפקדת כרשות מקומית קטנה מטעם העירייה: סיוע של כל אגפי העירייה, אתר אינטרנט, שדרוג פיזי חכם, שת"פ עם העסקים, מפרט חזיתות מחייב ומאפשר ועוד.
יוון ואירופה - בכמה ערים ועיירות סוגרים את הרחובות המסחריים הראשיים לקראת ערב והופכים אותם לרחובות פעילים ושמחים לאנשים ללא כלי רכב לבילוי, פנאי וקניות. גם אצלנו אפשרי.
ו... הגיעה גם העת להעז ולהכריז על רחובה הראשי של עיר ללא כלי רכב פרטיים בכל ימות השבוע. בלית ברירה זה יקרה בסוף נוכח הגודש במרכזי הערים והעובדה שאין בנמצא פתרונות חלופיים זמינים ויעילים. עירייה ראשונה אשר תעמוד באתגר זה תשמש מודל ודוגמה גם לערים אחרות. זה אפשרי בנתניה, צפת, אילת, רחובות מסוימים בתל אביב ובעוד מספר ערים.
לסיכום, אביא כמה "סיפורי רחוב" מישראל. לכל רחוב יש הסיפור שלו להצלחה, הצלחה חלקית או דעיכה. מבט קצר ומעמיק אל כמה רחובות נבחרים בישראל יכול ללמד משהו.
רבי עקיבא, בני ברק - אולי הרחוב הטוב בישראל. תנועת אנשים ערה מאוד משעות הבוקר ועד שעות הלילה, כ- 1,650 מטר אורך, רחוב ראשי של עיר בכל מובן ונגיש רגלית לחלק גדול מאוכלוסיית העיר ( כ 170,000 נפש). בכל רגע נתון שוהים בבני ברק כ 20 אלף מבקרים, תיירים ואחרים שאינם מתגוררים דרך קבע בעיר. מחיר נדל"ן מסחרי בקומת הקרקע גבוהים מאוד ומגיעים לכדי 12-15 אלפי ₪ ויותר לחודש לחנות קטנה. ופועלים ברחוב מאות עסקים וחנויות בגיוון גדול. ברחוב צמתים רבים, כל 60 מטר בממוצע יש צומת רחובות. עסקים ותיקים ואותנטיים לצד רשתות ומותגים ארציים וכולם מותאמי לקוחות, צורכיהם ומאפייניהם. אל רבי עקיבא מגיעים גם מבקרים וקונים רבים לעיר בד"כ בגלל הייחודיות, האותנטיות והמחירים הזולים יחסית. ברחוב פועלים גם כמה עוגנים ומותגים מקומיים- ארציים מחוללי קהל כמו מאפיית ויז'ניץ, מאפיית הצבי או המסעדה היהודית או בית הכנסת איצקוביץ' שבו מתפללים מדי יום למעלה מ 20 אלף איש במחזוריות בלתי נגמרת.
ביאליק רמת גן - אל תיגע במשהו שעובד. פקוק ברוב שעות היום ( לוקח 6 -15 דקות לעבור את 1,000 המטרים של הרחוב) , ממותן תנועה, מוצל, נותרו מעט חנויות פרטיות וותיקות ( פורת ספרים, מרתון,דנה, רומן ועוד...)לצד רשתות שנכנסו בהדרגה לרחוב , וגם מספר קטן וקצת מפתיע של חנויות ריקות ופנויות להשכרה ו"קניון ביאליק" שעבר לאחרונה מתיחת פנים והולך וגדל מספרם של בתי הקפה לסוגיהם. עוד תופעה מעניינת של העת האחרונה..התחדשות עירונית , חידוש מבנים ותוספת יח"ד על הרחוב ואפילו מגדל מגורים. שאפו.
רחוב ביאליק היה בעיקר שילוב מעניין ומנצח של אוכלוסייה ותיקה, מבוגרת יש לומר, שאט אט לצערנו עוברת מן העולם, זו אוכלוסייה אמידה עם צבר הכנסות וחסכונות כספי אשר מתגוררת במרחקי הליכה מהרחוב עם תוחלת החיים הגבוהה בישראל. אין לה לאוכלוסייה זו רכב פרטי והיא נוהגת ללכת הרבה ברגל מדי יום. אורך הרחוב בקטע המסחרי מצומת ז'בוטינסקי עד קריניצי כ- 1,000 מטר ויש בו צומת כל כ- 77 מטר בממוצע.
הרצלים: נתניה, חיפה, רחובות.. פחות או יותר כולם סבלו מהקמתם של קניונים בתוך מרחב ההשפעה עליהם, וממעבר של עסקים חזקים מהרחוב לקניונים בתחילת הדרך ורק בחלוף הזמן וגם עם התערבות מוניציפאלית, הרחובות התחזקו שוב. הרצל בנתניה חידש את פניו בשלוש השנים האחרונות...מפרט חזיתות מחייב, שיפוץ המדרכות, הצללות, תאורה נהדרת וחזות חדשה ויפה לרחוב אשר גררה את בעלי העסקים גם להשקעות בעסק הפרטי פנימה. מינהלת כבר אמרנו.
רחוב יפו בירושלים הוא רחוב מצליח שנראה עכשיו נהדר בעיני המבקרים בו. תנועת אנשים גדולה לרבות תיירות מקומית ונכנסת, ללא כלי רכב פרטיים. העוגן הנפלא של שוק מחנה יהודה המוצלח, משרדים, רצף ומגוון חנויות מקומיות ורשתות ארציות מוצלחות, ללא גדרות חוצצות, שירותי העירייה על הציר, רכבת קלה והולכי רגל ברחוב שהוא מרחב משותף ורחוב משולב, ועוד. אך אל נשכח את העבר הלא רחוק ... זמן ביצוע העבודות וההתאוששות לאחריהן נמשך כ- 11 שנה. הרחוב עדיין אינו חסין מפעולותיה של העירייה לתכנון והקמה של מיליוני שטחי "תעסוקה" (מסחר, משרדים, שירותים) בשנים הקרובות ברחבי ירושלים ובמיוחד בפרויקט "שער העיר" ובאזור מלחה. לעומת זאת במרכז העיר אושרו רק כ 60,000 מ"ר חדשים שהרוב המוחלט שלהם הוא מגורים. צפו להתפתחויות. לא לעולם חוסן.
כביש 805 סח'נין - רחוב נהדר שהוא גם דרך באורך של כ- 3 ק"מ, כ- 400 עסקי מסחר בקומת הקרקע ושימושים מעורבים לכל אורכו. חבל שרשויות התכנון והרשות המקומית עוד לא החליטו לגמרי אם מדובר ברחוב או בדרך וכבר הן מתכננות בעבור "עתידו"... כביש עוקף שיחסוך את הצורך לעבור את "עומס התנועה" שבו...בתקווה שהדבר לא ייעשה.
כביש 40 בואכה מצפה רמון כבר שנים רבות שהישוב הזה מדשדש בין 5000 ל 6000 נפש. האפשרות היחידה לגדול טמונה כנראה בכביש 40 אשר בשנה עוברים בו כ 2.5 מיליון איש. רשויות התכנון חייבות להפוך קטע של 500 עד 1000 מטר מהכביש לרחובה הראשי של העיירה כדי להציל אותה מפני עצמה.
קינג ג'ורג' - תל אביב - אולי הרחוב המוצלח ביותר בתל אביב בעת הזו, למרות שלא חודש פיסית וחלק מהעסקים שבו , אלו שלא נסגרו עדיין, שייכים לתקופות קודמות. ברחוב יש צל, חזיתות מסחריות רבות, עירוב שימושים ובעיקר הוא משמש הולכי רגל רבים בתנועה רגלית מ"צפון תל אביב" ואזורי אבן גבירול ודיזנגוף אל עבר "דרום תל אביב" אלנבי , שוק הכרמל ושנקין. ההליכתיות המתאפשרת ברחוב היא מחולל ההצלחה העיקרי של הרחוב למרות היעדר רציפות חזיתות מסחריות בכל קטעי הרחוב ולמרות שטרם שופץ וחודש.
רחוב בן עמי , עכו - 220 עסקים לאורכו, ציר מזרח מערב עד לים. לכאורה רחוב ראשי קלסי עד ש..בנו את קניון עזריאלי בקצה הרחוב ושנים התלבטו איך לחדש את הרחוב. כיום שהבנקים סוגרים את סניפיהם במעבר לשירותים מקוונים ( 100 סניפי בנקים כבר נסגרו בשנתיים האחרונות), הרחוב יחווה שוב התדרדרות שכן חמישה בנקים פעלו בו וחלקם סוגרים. הבנקים היו מחוללי הקהל העיקריים לרחוב.
כצנלסון מערב - גבעתיים: רחוב עירוני ראשי עם מאפיינים שכונתיים. מצליח יותר ( ערכי נדל"ן, תנועה) בחלק המערבי. צל, רצף חזיתות, חניות בעורף ואוכלוסייה צעירה גדולה המתגוררת בסביבתו בשכירות...קירבה לתל אביב. כצנלסון מזרח חלש יותר בהיותו נתפס, אולי, כרחוק יותר מתל אביב אבל להערכתי אט אט גם הוא ייהנה מפיתוח והצלחה.
אוסישקין - רמת השרון - "לקח" את הבכורה בעיר מרחוב סוקולוב שהיה רחובה הראשי והעיקרי של רמת השרון לאורך שנים רבות. סוקולוב מאופיין יותר כדרך למעבר להרצליה ותל אביב. לאוסישקין מאפיינים עירוניים ושכונתיים ואוכלוסייה מתגוררת גדולה במרחקי הליכה.
אבן גבירול, תל אביב - רחוב ארוך, 2700 מטר אשר משנה את אופיו מקטע לקטע. 607 עסקים פועלים בו לכל אורכו. החלק הצפוני בעל מאפיינים יותר שכונתיים והקטע המערבי מחולל אליו קהל מקרב עובדי הקריה , מתחם שרונה, קניון עזריאלי, דיזנגוף סנטר ועוד. כ- 16 אחוז מהתנועה ברחוב נובעת מקיומן של תחנות תחבורה ציבורית לכל אורכו. שביל אופניים כמעט לכל אורך הרחוב. רצף חזיתות מסחריות כמעט לכל אורכו, ריבוי בתי אוכל ומעט אופנה עושים אותו מתאים לתקופה. והעיקר: הרחוב שימש כמודל לבניית מדיניות עירונית בקשר לבינוי והעסקים לאורכו. מדיניות זו נבנתה ונבחנה במשך כשנתיים , עוגנה בתב"ע ומתחילה לשמש את צוותי התכנון של העירייה כהלכה לגבי כל העיר.
בלפור בת ים - נתפס בעיני כרחוב הראשי של בת ים. 2480 מטר אורכו, כמעט כל קווי התחבורה עוברים בו, מגוון גדול של עסקים, הצללה ( עצים) וקולונדה ברוב החלקים המסחריים.
מדרחוב רוטשילד ראשל"צ - נחשב למרכז העיר ושוקם פיסית בעבר. השיקום הפיסי לא הפך את הרחוב למחולל קהל מבקרים וקונים גדול יותר ואף הסתמנה דעיכה של הרחוב. בעירייה החליטו על תוכנית לחיזוק מרכז העיר ומינו "מחזיק תיק רוטשילד" בעירייה. העירייה יוזמת כבר כמה שנים פעילויות ברחוב על מנת למשוך צעירים ומבלים בעיקר בשעות הערב. כבר אמרנו. שיקום וחידוש פיסי נחוץ לרחובות ראשיים אבל מהווה רק כ 50 אחוז מהדרך להצלחת הרחוב.
תודות

1. מחקר במסגרת תנועת מרחב - רחובות מצליחים, ד"ר יואב לרמן, יהודה עירוני, דרור גרשון, מורין דוידזון, אלון כהני, שרה למברט
2. מיפוי רחובות: אבן גבירול, אלנבי, הרצל נתניה, אחוזה רעננה, הרצל אופקים, פאולוס השישי ועוד
3. הלל שוקן - מרחק בין יעדים