הודעה לעיתונות

אז מה עושים בכל זאת לחיזוק הפריפריות?

הגיע הזמן וצריך לחשוב ולעשות אחרת במיוחד נוכח פני העתיד
במקום אמצעי תחבורה להגעה למתחמי השירותים והצריכה במרכז הארץ, להביא את מרב ומגוון השירותים אל סמוך למגורי התושבים

הכותב: יהודה עירוני, מתכנן ויועץ עסקי, חידוש מתחמי מסחר, פיתוח כלכלות מקומיות
ואזוריות. ינואר 2020 . [email protected]

אנחנו לא בכוון

לפני הרעיונות, המילים והתוכניות וקודם לכל מתבקש להודות ולהסכים, לפחות חלקית, על כמה נושאים:

  • הפריפריה נשארה פריפריה. עד כה לא הצליחה המדינה באמת לחזק את הפריפריות כמעט בכל פעולותיה בעשרות השנים האחרונות. נתוני ההגירה הפנימית מהצפון והדרום למרכז לא משתנים. בצפון רק הערים צפת ונהריה עם הגירה פנימית חיובית בשנים האחרונות ובדרום רק נתיבות ורהט. ההגירה החיובית היחידה מהמרכז לפריפריה הגאוגרפית מתקיימת בעשור האחרון אל כמה ישובים במועצות האזוריות ע"י אלו המעדיפים בשלב כלשהו של חייהם לגור בבית צמוד קרקע במחיר דומה לדירה בתל אביב.
  • הגיעה העת לשנות את ההגדרה לגבי פריפריה בישראל. אומנם המושג "פריפריה" מקורו עוד ביוון העתיקה ומשמש אותנו לציון אזורים מרוחקים גאוגרפית מהמרכז וגם לעניין "פריפריה חברתית". זמן נסיעה ומרחק כבר אינם מגדירים נכון את הפריפריה בישראל. נסיעה מחדרה לתל אביב אורכת בשעות מסוימות יותר זמן מאשר נסיעה מבאר שבע לתל אביב שהמרחק ממנה לתל אביב הוא פי 3 מאשר מחדרה. מתבקשת הגדרה חדשה שתאפשר "לעשות אתה משהו".

• על פי כל ההערכות ותוכניות הממשלה, עד 2050 תוכפל האוכלוסייה בישראל ויוכפל היקף הבינוי הקיים היום בישראל. אזור המרכז הידוע יותר בהגדרתו העממית "חדרה- גדרה" יוכל להכיל עוד כ 900 אלף יח"ד. זה לא מספיק. לא כולם יוכלו לגור במרכז. חלק ניכר מהאוכלוסייה יהיה חייב לגור במה שמוגדר היום "פריפריות גאוגרפיות" או לחלופין, ועלינו לתת את הדעת גם על אפשרות מפתיעה זו, לקבוע את מגוריו באוהל או בצריף לא חוקי ומאות אלפי כאלה יקומו סביב אזור המרכז ומקומות העבודה והשירותים ההכרחיים לקיום חיים סבירים. תהליך כזה קרה כבר בכמה מקומות בעולם. כבר היום, למשל, יש הרבה יחידות דיור קטנות להשכרה בחצרות המושבים ובקיבוצים באזור השרון. תהליך העיור במופע הקיצוני שלו יוצר לחץ בלתי סביר מבחינה כלכלית, דמוגרפית ואנושית על המשאבים הקיימים בעיר. חלק גדול ממהגרי הפנים הנוהרים לערים, לא מסוגלים לרכוש או לשכור דיור בר קיימא ומקימים "שכונות" של בתים ארעיים (מפח, עץ, וכל הבא ליד) ללא תשתיות בסיסיות. שכונות העוני הללו קיבלו מספר כינויים שהידוע ביותר מביניהם הוא הפבלות בברזיל . הסיבות להגירה לעיר הן רבות ומגוונות אך בראש ובראשונה מדובר בהיעדר היכולת למצוא פרנסה בערי וישובי הפריפריות הגאוגרפיות והחברתיות, היעדר גיוון תעסוקתי והיעדר נגישות למקומות עבודה מחוץ לאזור. בישראל, % 93 מהאוכלוסייה מתגוררת בערים ובעולם כולו כבר חצו המתגוררים בערים את קו חמישים האחוזים. גם הפקקים ההולכים וגדלים בכניסות לגוש דן הם סימפטום לתופעה הנ"ל.

התפנית בעלילה

משהו מאוד מהותי חייב לקרות בנושאי התכנון ובתפיסת הפריפריה על מנת שאזרחי ישראל בהמוניהם יבחרו מרצון לגור שם בהווה ובעתיד. הדבר הזה טרם קרה וטרם הוגדר. בהיעדר הגדרה חדשה, ברורה ומוסכמת לבעיה, כנראה שלא יתכן לה פתרון מעשי מוסכם, ברור וישים.

ישראל, גם באמצעות הותמ"ל (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור) עוסקת בתכנון מואץ של יח"ד ושטחי תעסוקה נוכח הגידול הצפוי באוכלוסייה. הכוונה שיהיה מלאי גדול מתוכנן של יח"ד ושטחי תעסוקה ומהם "ישלפו" בעתיד ובהתאם לצורך תוכניות לביצוע . זה לא באמת "תכנון", זה "ייצור" של מלאי תוכניות לביצוע איפשהו, באופן כלשהו, מתישהו ע"י משהם. המלאי התכנוני של דירות, למשל, אם אוספים יחד את כל התכנונים לבניית יח"ד של כל הישובים בישראל מגיעים ל כ- 60 מיליון תושבים ב 2040 ( ולא 16.5 מיליון ע"פ התחזיות). זה כאוס תכנוני. תכנון חייב להתייחס לכלל מרכיבי החיים, למיקום בהם יבנו הדירות, לאוכלוסייה אשר תתגורר בדירות הללו, ללוח הזמנים וסדר העדיפות ולאופן וקצב השיווק והביצוע. ושלא לדבר על תנאי החיים להם יהיו זקוקים הדיירים נשוא הדירות המתוכננות.

ההגדרה בויקפדיה למילה "תכנון" אינה מותירה מקום לפרשנויות והסברים:
תכנון הוא פעולה קוגניטיבית מודעת שהאדם מבצע כדי להתכונן לקראת אירועים עתידיים או לצורך השגת מטרה. תכנון יעיל יכול לסייע לאדם להימנע משגיאות, או לצמצם את הסבירות להן.
תהליך התכנון מערב קבלת החלטות בין אפשרויות הפעולה העומדות לרשות האדם וארגון של סדר הפעולות הנבחר. התוצר של פעולת התכנון הוא גיבוש של תוכנית, אשר תנחה את ההתנהגות של האדם ואת האופן שבו הוא פועל בסביבה.
מה לא ברור?

הבעיה המרכזית

אני מבקש לייצר "סדר יום חדש" ושיח חדש לגבי הפריפריות הגאוגרפיות בישראל. אני מבקש לקבוע כי הבעיה המרכזית במחוז הדרום ובמחוז הצפון בישראל היא היעדר מערכת שירותים לתושבים בהיקף ובגיוון הדומה לזו הקיימת במרכז הארץ, בכל תחומי החיים. אני מבקש גם לקבוע שהדבר אפשרי לביצוע ע"י שינוי תפיסה ומדיניות ממשלתית וע"י הבנה של הרשויות והתושבים בישובים ואזורים אלו כי ניתן לייצר ולקיים לאורך זמן מערכת שירותים כזו מבלי להיאחז בתירוץ של גודל האוכלוסייה או הריחוק ממרכז הארץ או היעדר "כדאיות כלכלית".
מדינת ישראל כבר ניסתה בעבר ומנסה מעת לעת לפעול "בקטנה" בכוון זה ע"י מתן הנחות במס, סבסוד שכרם של רופאים ומורים ועוד. זה לא צלח לאורך זמן מאחר וזו טיפה בים, שירות אחד, בנקודת זמן אחת, חשוב ככל שיהיה, מתוך מגוון גדול של שירותים זמינים, נגישים ומגוונים שאזרח צריך על מנת לקיים נוחות חיים טובה לאורך זמן. זה אומר מסחר בהיקף ראוי, עסקים בכמות נאותה ( במחוז הדרום חסרים 25,000 עסקים ובמחוז הצפון 13,000 ביחס לממוצע הארצי של 15.7 תושבים לעסק), זה אומר גם בתי קפה, גני ילדים, מוסדות חינוך, פאבים, סרטים, הצגות, כנסים, העשרות והכשרות מקצועיות, שירותי כבאות והצלה, שירותים רפואיים ( במחוז הדרום יש 2.1 רופאים לכל 1,000 תושבים ואילו במוחז המרכז 3.4 רופאים לכל אלף תושבים) ופרה רפואיים ועוד ועוד, הכל בהיקף ובאיכות בדומה לזה הקיים במרכז הארץ. לא פחות.

איך עושים זאת?

השאלה הזו לא נשאלה עד כה משום שבעיית חוסר השירותים בפריפריה והאטרקטיביות למגורים ולחיים בפריפריה לא הוגדרה ככזו ובוודאי לא במשמעות המרכזית והחשיבות שלה.
יאמרו מיד המסבירים המקצועיים והכלכלנים כי במחוזות הצפון והדרום ובערים באזורים אלו אין די אוכלוסייה כדי לקיים מערכת שירותים כזו. טענה זו נופלת, למשל, אל מול העיר באר שבע, שדומה באוכלוסייתה לאשדוד או לנתניה. תשאלו את הבאר שבעים ואת המפעלים באזור כמה שירותים חסרים להם גם כצרכנים פרטיים וגם B2B ( עסק לעסק) . יחס תושבים לעסק בבאר שבע 1:20 בתל אביב 1:6.
אגב, כהערת שוליים הנוגעת לתכנון הבלתי הגיוני, אומר שבבאר שבע יחס שטחי המסחר שנבנו לתושב עומד על 2.8 מ"ר , הגבוה בישראל ( בישראל הממוצע הוא 1.2 מ"ר מסחר לתושב). את תוצאת הכאוס התכנוני בעניין זה ניתן לראות בעין באלפי מ"ר של שטחי מסחר ריקים או שהוסבו לשימושים אחרים. זו גם דוגמא לא טובה למה קורה כאשר מייצרים " מלאי תכנוני" של תוכניות המגדירות רק היקף שטחים במ"ר ולא גם במשמעות של כמות עסקים, מאפייניהם, מיקומם, גודלם ועוד.
יתרה מזאת, היום רוב השירותים המוניציפאלים וגם הפרטיים ניתנים ומוגדרים על בסיס הגבולות המוניציפאלים של הישובים. סופר פארם, למשל, תפתח סניף רק בישוב מעל 16,000 תושבים וכו'. כך לגבי עסקים ושירותים אחרים, ממשלתיים ומסחריים. אבל, אם נטשטש את הגבולות הנ"ל נגלה , למשל, אזור בשטח 25X25 ק"מ באזור הצפון מסח'נין בדרום ועד מעלות בצפון, מע'ר במזרח וכפר יסיף במערב שמתגוררת בו אוכלוסייה של כ- 450,000 נפש. אוכלוסייה בסד"ג דומה לעיר תל אביב. בתוך האזור הזה לוקח כ- 20 דקות זמן נסיעה ברכב פרטי על מנת להגיע מכל מקום לכל מקום, דומה לתל אביב. אז מדוע מערכת השירותים, כמות ומגוון העסקים המשקפים שירותים לתושבים המתגוררים באזור הנ"ל לא יכולים להיות בדומה לתל אביב? יאמרו אחרים "כוח קניה" נמוך של התושבים, סוציו אקונומי. שאלתם את עצמכם למה הסניפים של שופרסל במצפה רמון וירוחם הם היקרים בארץ? איזה סוציו אקונומי קונה בהם? 3? 5?. ומה היה קורה אם "רמי לוי" או "ויקטורי" היו פותחים סניף במקומות אלו? והאם ידעתם שגם "סוציו אקונומי" נמוך צורך גם הוא סל תצרוכת, אמנם קטן יותר בחלק מהמרכיבים, אבל צורך.
כוח הקניה קיים, אנשים ומשפחות צורכים במונחי סל התצרוכת מיליוני ₪ בחודש. בעכו 130 מליון ₪ לחודש, בכרמיאל 169 מיליון, מעלות תרשיחא 67 מיליון ₪ , בירוחם 25 מיליון ₪, אופקים 74 מיליון. מדובר בצריכה של מוצרים ושירותים לחינוך, תרבות, אחזקת בית, רפואה וכו'...חלק ניכר מהמיליונים, בממוצע כ- 50 אחוז בפריפריות, נצרך מחוץ לישובים ובעיקר באזור המרכז, למה? כי במרכז מרוכזים יותר שירותים ויותר עסקים וכפועל יוצא קיימות יותר הזדמנויות ואפשרויות להוציא את הכסף של סל התצרוכת המשפחתי. חייבת להיבנות מערכת שירותים אשר תשאיר את ההוצאה הכספית, רובה ככולה, של סל התצרוכת המשפחתי של התושבים בפריפריות.

אז בכל זאת, איך עושים זאת?

נניח שיסכימו להסכים עם הרעיון המרכזי המובא כאן ועיקר המשאבים והתוכניות יופנו לבנייה של מערכת שירותים מגוונת ודומה לזו שבמרכז ( כיעד לאומי) גם במחוזות הצפון והדרום של ישראל. נניח.
או אז תישאל בצדק "שאלת מיליון הדולר" איך יוצרים תהליך כזה? כמה משאבי מדינה יש להקצות וכמה זמן עד שנראה תוצאות? ...והתשובה: תוך שנתיים ניתן לייצר תהליך ומנגנונים ותוך 5 שנים לראות תוצאות. הזוי? יומרני? תלוש ממציאות? לא, אולי רק בעיני אלה שחושבים, עשו ועושים גם היום עוד מאותו דבר.
העקרונות על קצה המזלג ( אבל ממש ממש קצה המזלג...)
1. יצירת תוכנית עבודה הנגזרת מהרעיונות המובאים בכתבה זו. תוכנית ל- 10 שנים אשר תכלול "פילוט" בכמה ישובים, אשכולות מוניציפאלים ואזורים.

2. קביעת יעדים ומדדי הצלחה לתוכנית, תכולתה ותכליתה. המדדים יהיו על בסיס השוואתי לממוצע הארצי ולישובים במרכז הארץ ויכללו פרמטרים כגון נתוני הגירה פנימית, יחס תושבים לעסק, היקף שטחי התעסוקה לתושב, היקף שטחי המסחר לתושב, שיעור המועסקים בתוך האזור, שיעור המשתמשים ברכב פרטי להגיע לעבודה, גיוון תעסוקתי, שיעור העצמאים ועוד ועוד...

3. מיפוי השירותים הקיימים והחסרים בישובים ו/או באשכולות המוניציפאלים והאזורים במחוז הדרום והצפון. המיפוי ייעשה באמצעות חברות להן הכלים לבצע זאת, ע"י מכרז. באמירה "חסרים" המשמעות היא בהשוואה לישובים ואזורים אחרים במרכז הארץ. במקביל, מיפוי הנכסים הפנויים, פרטיים ומוסדיים, ומיפוי קרקעות זמינות לבינוי באזורים המיועדים.

4. בניית מנגנוני סיוע והטבות ליזמים פרטיים אשר יקימו עסקים ויפתחו שירותים באזורים וביישובים בהם יוגדר החוסר, במהות העיסוק ובכמות. יוגדר תאריך קובע למתן ההטבות ויוגדרו הקריטריונים לקבלת מעמד של "עסק מאושר" לזכאות לקבלת ההטבות לרבות מועד סיום הקמת העסק והפעלתו, התחיבות הפעלת לפרק זמן קבוע מראש, מועד פקיעת ההטבות, דיווח ובקרה וכיוצ"ב..

5. הפניית משאבים ממשלתיים להשלמת השירותים על פי ממצאי המיפוי...לדוגמה אם יסתבר שחסרים סניפי/סוכנויות דואר באזור הממופה...המדינה באמצעות משרדיה תתחייב להשלים את החסר בתוך 24 חודשים, כך למשל, לגבי מוסדות ושירותי חינוך, שירותי כבאות והצלה, שירותי שיקום ורפואה ועוד. לדוגמא: המדינה תיטיב עם קופת החולים או עם יזם פרטי אשר יקים מכון אולטראסאונד במג'ד אל כרום. יאמר כי "המדינה" במסגרת "פרוגרמות" בתוכניות מתאר ישוביות יודעת להגדיר היטב כמה גנים וכיתות בי"ס צריך לכל ישוב ושכונה. תתכבד "המדינה" לדעת גם להגדיר את השירותים האחרים שלא בתחום החינוך, שירותי רפואה, שירותי תחבורה, משטרה, שירותי משרדים כמו משרד רישוי, משרד פנים, בתי כנסת ועוד.

6. "עסק מאושר" - מערכת ההטבות למעסיקים ולמועסקים בעסקים ע"פ ממצאי המיפוי: כמה כוונים אפשריים, להמחשה בלבד: פטור מארנונה ל-3 שנים ( ...ואולי במקביל לעבור לשיטת חישוב ארנונה חדשה לעסקים תוך איזון עם ארנונה למגורים...) , פטור מאגרות שילוט, פטור ממע"מ לשנה על הכנסות, מענק הקמה של 50,000 ₪ לעסק חדש ( על מנת לסבר את האוזן, אם יקומו במחוז דרום במשך שנתיים-שלוש כל העסקים החסרים, 13,000, סכום המענק הזה לכל העסקים החסרים יהיה 650 מיליון ₪) , פטור מאגרה שנתית לרשם החברות ל- 3 שנים ( כסף "קטן" אבל סמלי), סבסוד שכר עבודה בעסקים המועדפים ( מתקיים כמודל גם כיום), הנחה במס הכנסה לעובדים בעסקים המועדפים, הלוואות ללא ריבית, זכות הצבעה בבחירות המוניציפאליות לבעלי עסקים שאינם מתגוררים ביישוב .. ועוד ועוד אפשרויות.... ההטבות יינתנו לתקופה של 5 שנים בהיקף מדורג ההולך ופוחת עם השנים.

7. פעולות תומכות ומשלימות - על מנת, למשל, שימצאו יזמים ו/או מבנים שיאפשרו הקמת העסקים למתן השירותים יש לתת את הדעת לתמריצים מקבילים ליזמים אשר יבנו מבנים לצורך הקמת השירותים החסרים. פטור מאגרות בניה, קרקע ללא מכרז, סיוע מימוני ומענקים לרשות המוניציפאלית לרכישת מבנים לצורך הפעלת נכסים מניבים ( מתקיים כבר חלקית במסגרת תוכנית ההמראה של משרד הפנים מדובר על תכנית התערבות של משרד הפנים שמטרתה לסייע לרשויות המקומיות לקדם שיפורים משמעותיים בארגון הרשות המקומית, באופן התנהלותה וביכולתה לייצר מקורות הכנסה נוספים שיאפשרו שיפור של רמת השירותים המוניציפאלים לתושבים באותה רשות מקומית.) ועוד..

8. שינוי פקודת העיריות - הפקודה מפרטת את התחומים שהעירייה חייבת לדאוג להם. בין היתר, מדובר ב "תחזוקת רחובות, ביוב, הסדרת שווקים, תברואה, פיקוח על כלבים, הכנת המשק לשעת חירום" ועוד. ( ויקיפדיה) כמו כן מפורטות סמכויותיה של העירייה. בסמכותה של העירייה, בין היתר, להקים מבני ציבור וגנים ציבוריים, לנטוע עצים, לדרוש מבתי עסק לנקות את המדרכות הסמוכות אליהם, להסדיר שעות פתיחה של בתי עסק, להסדיר את השיט בנהרות (חשוב מאוד !!!), להסדיר בתי עלמין, לייסד חברות ועוד. לשם ביצוע חובותיה וסמכויותיה, רשאית מועצת העיר להתקין חוקי עזר.
ומה חסר בפקודת העיריות? אין למשל "עידוד עסקים" או עידוד יזמות, אין למשל " לסייע ככל שניתן לעסקים הפועלים בתחום הרשות על מנת שאלו יוכלו להצליח".
כן, סעיף הטבות זה יחשב בוודאי טעון מאחר ועוסק במשאבים וכסף. יהיו רבים בוודאי שיסבירו מדוע לא. קיימות שאלות רבות בקשר עם היישום, הבקרה ועוד, אבל, הבה נתרכז בכוון, במהות. משאבים קיימים והמדינה השקיעה לא מעט בפריפריות ב 40 השנים האחרונות, חלק מההשקעות לא נשאו פרי, לשון המעטה, וירדו לטמיון.

הגיעה העת להתוות דרך אחרת. זה אפשרי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות ל- יען פרוייקטים בע"מ.