הודעה לעיתונות

שיעור קצר בכלכלה

שיעור קצר בכלכלה

למה עסקים זה בעצם הכל? ומי זה לעזאזל "העצמאי" הזה? במה הוא עובד?

הכותב: יהודה עירוני, מתכנן ויועץ עסקי, יען פרוייקטים מסחריים ותיירותיים בע"מ [email protected]
ביג דיל. אז יש קוסמטיקאית, היא מתפרנסת מזה, היא? היא משפיעה על המשק? יציאה מהקורונה זו היא? אז מה אם כמה מן המטופלות שלה ילכו קצת עם שפם ובלי פדיקור, בלי לק ובלי הורדת שערות מהרגליים, העולם ימות? הכלכלה תיפגע?... נו באמת.
התשובה היא כן. במשק בו יש יותר מ 600,000 עסקים כמו של הקוסמטיקאיות, כן, הכלכלה לא רק שתיפגע היא תקרוס, כן, בגלל הקוסמטיקאיות ושכמותן.
יש בשוק כ 8,000 קוסמטיקאיות פעילות. הן קונות ציוד, הן קונות חומרים, הן צורכות חשמל, לפעמים משלמות שכירות או מעסיקים איזו עוזרת, יש גם כמה עסקים קצת יותר גדולים ( עדיין מכונים "קטנים" או "בינוניים") של כמה רשתות עם קוסמטיקאיות שכירות. יש גם כמה ספקים ויבואנים שחיים מכל ענף הקוסמטיקה הזה. כאשר הקוסמטיקאיות לא עובדות ספק החומרים לא עובד, לא מתקיימות הדרכות והשתלמויות מקצועיות (כן, יש דבר כזה) יבואן הציוד מושבת, המפיץ ואיש המכירות מושבתים ולילדים של כל הענף יהיה כנראה פחות אוכל בבית ופחות כסף כדי לצרוך מוצרים ושירותים. הלקוחות שלהן לא ילכו לספרית, לא יקנו נעליים ובגד לפסח וכנראה לא יקנו השנה עטים, עפרונות ומחברות לשנת הלימודים שלא תתחדש. גם נהג המונית יצטרך לחפש הכנסות ממקור אחר, חנות הסלולר לא תקנה מהיבואן מכשירים, נרתיקים, כבלי חיבור ולא תתקן מכשירים, דוכן הפלאפל לא יקנה שתייה מהחברה למשקאות קלים, מוביל המשקאות לא יקנה דלק למשאית ולא יכנס למוסך, העצמאי מהפלאפל גם לא יקנה שמן, ירקות וחומוס ולתופרת בקניון לא יהיו בגדים לקצר והחייל שיחזור הביתה לאחר חודש וחצי ריתוק לבסיס ילך עם מכנסיים רחבות במיוחד.
זהו מעגל עצום של צריכה. מוצרים ושירותים. אופטיקאים ובעלי חנויות אופניים, מוסכניקים, חשמלאים ומתקיני דודי שמש. הצריכה מניעה את המשק יותר מכל התעשייה וההייטק. בלי צריכה אין גם חלק גדול מתעשיות החקלאות והתיירות או תעשיות אחרות. מועסקים בעסקי המסחר והשירותים כמיליון וחצי עובדים, שכירים, עצמאים ובעלי הגדרות משונות אחרות. המעגל הזה מניע את המשק, מייצר ומחדש מקומות עבודה, מייצר לממשלה הכנסות ממע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי ומממן את המגזר הציבורי, תשלום דמי האבטלה ועוד. העסקים הללו מייצרים לרשויות המוניציפאליות הכנסות מארנונה, אגרות שילוט וקנסות. כאשר העסקים הללו חדלים לפעול המעגל הזה נעצר. קופת האוצר מתדלדלת עד כדי "סף תהום" כדברי הממונה על התקציבים ולביטוח הלאומי יגמר הכסף לשלם דמי אבטלה לשכירים. זה קורה מהר, תוך חודשיים- שלושה לכולם נגמרות הרזרבות, לעסקים, למשקי הבית, לאוצר המדינה. רק לבנקים נשאר כי הם קיבלו 30 מיליארד ערבויות כדי שיוכלו לתת הלוואות לעסקים כדי שהעסקים יוכלו לשלם ארנונה, שכירות, ביטוח לאומי, מס הכנסה...כלומר..לממן את מנגנוני המדינה, למה לא? הבנתם את זה? הבנתם מדוע המדינה כל כך רוצה לתת הלוואות?
זה לא קשור להייטק או לתעשייה אותם מבקשת הכלכלנית המדופלמת הראשית של האוצר להחזיר ראשונים לפעולה מלאה, זה קשור לעסקים הקטנים והבינוניים בענפי מסחר ושירותים שמעסיקים 70 אחוז מכוח העבודה במשק. זו חנות הסלולאר, המכבסה ברחוב איבן גבירול, חנות לחומרי יצירה בקריית שמונה ואילת, חנות להלבשה תחתונה, טמבוריות , רופאי שיניים, יועצים למיניהם, נהגי הסעות ומוניות, בתי מאפה, בתי קפה ומסעדות, סוכני תיירות, מעבדות מחשבים ועוד ועוד...לכולם יש ספקים של מוצרים, ציוד וחומרים ושירותים , רובם משלמים דמי שכירות לאיזה "בעל בית" שחי מהשכירות, כולם מניעים את גלגלי המשק. אי אפשר לעצור את זה ושזה נעצר זה כמו אוטובוס מלא נוסעים שהלך לו המנוע באמצע העלייה בכביש צר על סף התהום.
אבל מיהו בעל העסק הקטן הזה שאותו בעלי התפקידים באוצר ובכלכלה כל כך לא מכירים טוב. זה אחד שהיה לו חלום להגשים, להקים עסק משלו ולהצליח, אלו שתי עורכות דין שהמקצוע שיעמם אותם והחליטו להמציא עסק ייחודי לבגדי יד שנייה, אלו 4 אחים שלמדו ראיית חשבון ועריכת דין אבל החליטו להקים עסק לתפארת למוצרי אלומיניום, זה אחד עם תואר אקדמי שהחליט שליצור בידיים יותר מספק, זה בעל חנות הבגדים שמתחרה ב 6 מיליארד ₪ יבוא אופנה באינטרנט ( מתוך כל שוק האופנה הנאמד ב 25 מיליארד ₪) ע"י הדפסת חולצות בעיצובים מיוחדים של להקות מפורסמות ואלו עוד הרבה אחרים, מגוונים, ומשונים למדי שאולי היו יכולים להיות שכירים שומרים בחניון או פקידי גביה בעירייה או אחראים על מדור כלשהו במשרד ממשלתי. אלו בעלי עסקים שהעסק הוא משכורתם, חייהם ומהותם. הם לא מצליחים לחסוך לעת צרה מפני שהם חיים מהיום למחר, מלקוח ללקוח וגם מפני שהמדינה היא שותפה לא הגונה ובעלת שליטה בעסק שלהם, מוצצת להם את הוריד ומנכה קרוב למחצית מהכנסותיהם בכל מיני שיטות ואופנים, זה אלו שמביאים את העבודה הביתה כי אין הבדל בין הבית לעבודה, זה אלו שרודפים אחרי המשלוח ביבוא שנתקע בנמל, או אצל המכס, או בבדיקה הביטחונית או במשרד הכלכלה או..אצל המוביל, זה אלו שאוהבים את עבודתם בעסק שלהם , מגיעים ראשונים והולכים אחרונים, זה אלו שלא יוצאים להפסקת אוכל או הפסקת צהריים או מוותרים לפעמים על לוויה או חתונה או סתם ברית, אלו "שולמנים" ששוטחים זה בפני זה את הקשיים שלהם, אלו שמתעוררים בלילה להזמין תור בדואר כדי לשלם למחרת את המע"מ, זה אלו שעל הדרך מפרנסים את סוכן הביטוח, חברות הביטוח, רואי החשבון ומנהלי החשבונות, עורכי הדין, בתי הדפוס, יועצים, גרפיקאים ואת מי לא. זה אלו שעושים משלוחים בעצמם ללקוחות כדי להציל משהו מההכנסות שלהם בעת צרה ואלו הם שמשלמים ועושים את מה שהמדינה מבקשת מהם כבר עשרות שנים. ואתם יודעים מה? תגלית ! העצמאים הללו הם גם מקרב קבוצת הסיכון, "הקשישים" שבאוכלוסייה, % 35 מאלו שחצו את גיל ה 65 בעוונותיהם, הם בעלי עסק. אז כל העסקים הללו, "העצמאים" האלה, למעלה מ 600,000 עסקים במגזר הפרטי, אלו שביום כניסת הקורונה לפעולה, המדינה שמה עליהם זין. גדול.
ולמה הם צריכים את כל זה? כי ככה. השכירה במשרד הכלכלה במחלקת יבוא אוהבת את עבודתה? אוהבת חופשות? אוהבת לצאת להשתלמויות , לנהל שיחת מסדרון על הבר מצווה של אתמול והנעליים החדשות.. ככה העצמאי אוהב את העסק שלו. העסק הוא כמו האישה והילדים וההורים והשכנה והחבר והפילגש, רק שבעל העסק מבלה עם העסק קצת יותר, לפעמים גם בשבתות וחגים..כי חייבים להתפרנס, חייבים לשרת את הלקוחות אחרת הלקוחות ימצאו מישהו אחר שישרת אותם באוכל, מוצר או שירות טובים יותר.
וישנם כאלה שהמציאו את העסק שלהם כדי שיממשו בחייהם את האהבה, התחביב, המקצוע והיצירתיות שלהם. כאלה אנחנו. מפתחים ומייצרים מוצרים מעולם הפנטזיה והמדע הבדיוני. אין עסק כזה בארץ ואין דומה לו בעולם ואת החנות שלנו סגרו באבחה אחת. יותר מ 6 שנים עמלנו לפתח את העסק המשפחתי הזה. אנחנו מפתחים, יצרנים, יבואנים וקמעונאים. למי בדיוק איכפת. 1200 חברי מועדון וכמיליון אוהדים שמכירים אותנו ו 35 קהילות מאורגנות מוכנים לרגע שנפתח מחדש את החנות על מנת שיוכלו לבוא לבלות אצלנו לפגוש את החבר'ה בעלי הזהות הדומה מהקהילה שלהם.
אנחנו מחכים, אנחנו עצמאים בעלי שליטה או איזה שם והגדרה שבחרו לנו. בינתיים אנחנו מייצרים מוצרים עם חומרי הגלם שנותרו, מתקשרים עם הלקוחות ומתבוננים בדאגה פעמיים ביום בחשבון הבנק המתרוקן מהחסכונות הקטנים מאוד מעמל של שנים בעסק אחר שנאכלים להם.
עבר למעלה מחודש. עד כה קיבלנו 0 אחד גדול מהמדינה. עם ריבית דריבית של תסכול, כעס ועוגמת נפש. אולי נקבל. אולי לא. אולי אחרי החג אולי אחרי פסח אולי ביוני אולי בשנה הבאה. אולי אחרי הדו"ח של 2019 . הידעונים באוצר ובתקשורת אומרים שבתחילת מאי או יוני גם אלו שעוד לא קיבלו, יקבלו. במילים אחרות חודשיים לפחות בלי הכנסות. משכורת בשוטף + 90 או משהו כזה וגם זה בחזקת אולי.
אל דאגה. בעל עסק אמיתי ימציא את עצמו מחדש. הוא לא נולד בעל עסק והוא לא נהיה עסק גדול ביום אחד. המדינה תדאג לעצמה, תעשה קיצוץ רוחבי, תעלה את אחוז המע"מ, תגדיל את מס החברות... היא תסתדר. אנחנו לא.

לפרטים נוספים ניתן לפנות ל- יען פרוייקטים בע"מ.