המשורר שמואל ירושלמי: צריך לשנות את מתכונת חגיגות יום העצמאות - ולא רק בימי קורונה

המשורר והפעיל החברתי תושב באר שבע שמואל ירושלמי אומר כי יש לקח חשוב שאפשר וצריך ללמוד ממגפת הקורונה לגבי ימי העצמאות בארץ - וגם לגבי ועצמאות המדינה בכלל.

השנה החליטה הממשלה על ביטול הבמות ורוב הטקסים המסורתיים עקב התפשטות נגיף הקורונה בארץ ובעולם. ויש לכך השלכות מהותיות שישארו רלוונטיות גם לאחר שסוף סוף נצא מן המשבר הזה.

מגפת הקורונה, יש לה שני צדדים מרכזיים. צד ראשון הוא זה שאנשים חולים
וחלקם אף מתים כתוצאה מהמחלה הזאת; כמו כן, נגרם נזק כבד ביותר לכלכלה
ולמשק על כל ענפיו ומגזריו. אך מאידך, המצב הבלתי רגיל שנוצר בעקבות
המגבלות שהוטלו על הציבור במסגרת הניסיונות לבלום את התפשטות הנגיף הזה, יוצר הזדמנויות פז (מאוד ייתכן, חד פעמיות) לחישוב מחודש של תפיסות עולמנו לגבי כל מיני דברים שעד כה נחשבו לחלק בלתי נפרד מהשגרה ושעד איזה חודש חודשיים היה קשה לתאר את חיינו בלעדיהם.

לראשונה בתולדות המדינה, השנה יום העצמאות נערך ללא במות יקרות
ומיותרות, עליהן מופיעים כל מיני זמרים ויתר "כוכבים" שכבר מזמן הפכו את
האמנות למקור התעשרות על חשבון הציבור (יש הבדל בין מקור פרנסה למקור
התעשרות), אשר כל אחד מהם על הופעה בת חצי שעה שעה לוקח מאות אלפי שקלים מהקופה הציבורית של הרשויות המקומיות.

השנה (אומנם, בנסיבות טרגיות של קורונה, הרבה חולים, ומאות נפטרים) יום העצמאות ה-72 של המדינה התקיים נערך ללא במות, ללא אירועים יקרים ובזבזניים. מזה אני מסיק מסקנה, שאולי כדאי לשקול גם להבא (גם אחרי הגמר הקורונה ובלי כל קשר לכך) עריכת ימי העצמאות של המדינה בצורה צנועה ופשוטה - ללא במות מיותרות בבזבזנות שלהן, ללא רעש, ללא טקסים בעלי פתוס לאומני בהר הרצל (אין לי בעיה עם טקסים ומצעדים באופן כללי) והעיקר, בלי ניסיון למרק את ההזנחה, העוני וחוסר השוויון החברתי במדינה על ידי "לחם ושעשועים" בדמות במות ומופעים שאוכלים אין ספור סכומי כסף, סכומי כסף שהיה ניתן להפנותם לטיפול בבעיות הרווחה הקשות במדינה וביצוע תוכניות להוצאת עוד ועוד משפחות ממעגל העוני והמצוקה.

בתחום העקרוני יותר ברצוני לומר כמו כן כי אנחנו זה 72 שנה ברציפות חוגגים את יום עצמאותה של מדינת ישראל, חג מסוג החגים שקיימים בכל אחת ואחת ממדינות העולם. אך השאלה שנשאלת (ושלצערי הרב, אותה לא מרבים לשאול מרבית אזרחי המדינה שלנו - לא מימין ולא משמאל), האם מדינת ישראל שקמה בחודש מאי 1948, היא באמת מדינה עצמאית?

האם מישהו שאל את עצמו, האם כיום (ודווקא, כיום), כאשר רוב המפעלים הציבוריים הופרטו לגורמי הון פרטיים ורוב המשק הישראלי נשלט על ידי בעלי הון ובנקים זרים - האם במצב הזה מדינת ישראל יכולה באמת ובתמים להחשיב את עצמה למדינה עצמאית? האם, בסופו של דבר, אפשר להחיל התיחסות של "מדינה עצמאית" כלפי מדינה שרוב הנשק שהיא קונה ממומן לא מתקציבה היא, אלא מכספי משלם המסים של מדינה אחרת (במקרה הזה, תקציב המדינה של ארצות הברית) ומדיניותה הכלכלית חברתית נקבעת לא על ידי חברי פרלמנט וממשלה עצמאיים וריבוניים שלה, אלא על ידי הממשל האמריקאי ובעלי ההון שמחוברים איתו? אדם נבון ואינטליגנטי - ואתם, הקוראים היקרים, מכל מה שכתבתי לעיל תוכלו להפיק בעצמכם את המסקנות. כך מסכם שמואל ירושלמי את הודעתו הנ"ל.