הספר "חרוזים קלוקלים" מגלה את הצד הפרוע והפחות ידוע של המשורר עטור הפרסים טוביה ריבנר.
זוהי מהדורה מחודשת של "חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים" מאת טוביה ריבנר הרואה אור לקראת יום השנה למותו ב-29 ביולי. הספר שופך אור על הצד הסרקסטי, המגחך והביקורתי של המשורר הידוע, זוכה פרס ראש הממשלה, פרס אקו"ם ופרסים בין-לאומיים רבים.
החרוזים הקלוקלים של טוביה ריבנר רואים אור במהדורה חדשה, שהשינוי העיקרי בה חל בשם הספר –בלי המילה "ילדים" - וזאת כדי שחנויות הספרים לא יניחו ספר מבוגרים זה בין ספרי הילדים.
הספר ראה אור לראשונה בשנת 2004, לאחר שריבנר פרסם את חרוזיו ב"הארץ תרבות וספרות". בביקורה של ד"ר לאה צבעוני בבית המשורר בקיבוץ מרחביה הוא סיפר לה בהתרגשות על פרץ החריזה שלו והציע לה להוציא לאור את חרוזיו. צבעוני הנרגשת הציעה שהספר ילווה באיורים של יוסל ברגנר, פנתה אל יוסל, ומשהסכים וצייר הפיקה את הספר.
כמובן, אין זה טוביה ריבנר הקלסי. זהו טוביה ריבנר סרקסטי המביט על החיים במבט מגחך וביקורתי. והוא כותב על המדינה, על השירה, על זוגיות, על נכים, על הביקורת, על החושך ועל המוות. ועל מה לא?
שום דבר לא השתנה. הספר נשאר אקטואלי כאילו נכתב אתמול. אלה חרוזי העטיפה:
הַמְּדִינָה שְׁטוּפַת הָאוֹר
לְעַצְמָהּ כּוֹרָה הִיא בּוֹר
מָעֲדָה, שְׁכוּבה אַפַּיִם
חֹשֶׁךְ חֹשֶׁךְ בָּעֵינַיִם.
טוביה ריבנר נולד ב 1924 בברטיסלבה. עלה ארצה ב־1941 במסגרת עליית הנוער והצטרף לקיבוץ מרחביה. הוריו שנשארו בצ'כוסלובקיה נספו בשואה. שיריו העבריים החלו להופיע מ-1953 ב״על המשמר״ ומאז במוספים הספרותיים ובכתבי-עת. ריבנר, תלמידה של לאה גולדברג, ערך את כתביה לאחר מותה, כמו כן תרגם מיצירות ש״י עגנון לגרמנית. נוסף על כתיבה, עסק בצילום אומנותי. בשנים 1963־1966 שימש מזכ״ל התנועה הציונית בשווייץ. עם שובו היה מרצה בכיר באוניברסיטת תל-אביב, ומ־1974 פרופסור לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. חבר האקדמיה הגרמנית ללשון וספרות. בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה ע״ש לוי אשכול ובשנת 2008 זכה בפרס ישראל בספרות בתחום השירה, בפרס קרן קונרד אדנאוור ועוד.
