אמיר אוחנה מסית לאלימות! התשובה לבריונים - יותר מפגינים בבלפור ובכל הארץ, היום ובשישי ובמוצ"ש!

מצילים את הדמוקרטיה - מחאת הדגלים השחורים

ביום שלישי אתמול קראנו להפגנה מול בית אוחנה. ההפגנה הייתה משמעותית וחזקה. לקראת סיום יצאו כאלף מפגינים, רובם צעירים, לצעדה ברחבי תל אביב. המשטרה לא אפשרה חסימה של האיילון אך הכילה את האירוע ולמעט חריגות בשוליים אפשרה את הארוע. כך לפחות זה נראה בשלב שבו אף פרסמנו הודעה שמודה למשטרה על כך.

לאחר פרסום הודעתנו זו, לקראת סיום צעדת הצעירים, ארעה תקיפה מתוכננת של מפגינים על ידי חברים בקבוצה אלימה המזדהים עם הנאשם המצויידים באלות תרסיסים וכנראה גם סכינים לפי אופי הפציעות. 5 מפגינים פונו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ושוחררו לקראת בוקר. ישנם סרטונים ועדויות המעלות תמיהה לגבי התנהלות המשטרה באירוע התקיפה. הנושא נמצא כרגע בבדיקה.

אותרו מספר תוקפים ומתקיימת פעילות משטרתית אינטנסיבית לחקירת כל היבטי האירוע האלים.

מטעמנו, בוצעה פניה ע"י היועץ המשפטי של הדגלים השחורים בדרישה לחקור את אירוע התקיפה עצמו. בידי המשטרה חשודים שקשרו את עצמם לארוע.
אנו קוראים למשטרה למצוא את התוקפים ולמצות עמם את הדין.

לגבי ההמשך:
המעשים האלה מפחידים. זו מטרתם. לערער את שיווי המשקל שלנו. לגרום לנו לוותר על המאבק הצודק שלנו.אבל אין לנו ברירה. אם נכנע, עתיד שחור משחור צפוי לנו. חייבים להמשיך.

כבר עכשיו נוספו הפגנות בצמתים יוצר מאשר בשבוע שעבר!

מטעמנו בוצעה פנייה רשמית למ"מ מפכ"ל המשטרה בדרישה לאבטח את ההפגנות מעתה ואילך: בבלפור, ובגשרים/צמתים. נעדכן על התאום עם המשטרה בהמשך.

במכתב ששלחנו לראש הממשלה, הנאשם בנימין נתניהו, אנו מצביעים על האדם האשם בכל ארועי האלימות כלפי המפגינים.

ארועי השבוע:
הכל נבנה לקראת הארוע המרכזי בשבת 20.30 בבלפור

• חמישי, בלפור
• שישי, קבלת שבת.
• שבת - הארוע המרכזי

********************************************

https://www.facebook.com/110794797223076/photos/a.111241710511718/176475083988380/ps://www.facebook.com/110794797223076/photos/a.111241710511718/176475083988380/

********************************************

וידאו: ערב תשעה באב בבלפור
https://www.facebook.com/100000154201567/videos/3788006321214471

********************************************

הבידודית

https://www.facebook.com/Habidudit/photos/a.103330538137519/113443450459561/

הבידודית מעלה הילוך

סיכום 28.7.20
הפגנה מול ביתו של אוחנה ולאחריה צעדה בתל אביב.

יושבת לכתוב את הבידודית ולא מאמינה שהמילים האלה יוצאות לי מהפה.
אנחנו בעיצומו של מאבק, אולי הכי חשוב שהיה כאן מזה שנים או בכלל.

אנחנו מותקפים על ידי המשטרה שאמורה להגן עלינו ועל ידי שונאי אדם חסרי אנושיות
ובזמן שזה קורה, ראש הממשלה וממשלתו העלובה, לא דואגים לגנות את האירועים האלה,
להפך, על מיצג אמנות שהוצב הבוקר בכיכר רבין כתבו מירי רגב, אסנת מארק ועוד- הסתה.

אבל על האלימות, הדם, הדקירות, האגרופנים, בקבוקי הזכוכית השבורים, הדחיפות, המכת"זיות, המכות, המעצרים והמשך ההסתה הלא הגיונית של ראש הממשלה - הן לא אומרות כלום.

השבוע הבנו שאין מי שיגן עלינו.
רובנו שירתנו בצבא, חלקנו קצינים ועושים מילואים.
אבל ברגע האמת - אף אחד לא מגן עלינו.
לא כלכלית, לא נפשית, לא חברתית, לא מוסרית ולא פיזית.

אנחנו צריכים להגן על עצמנו וזה מה שנעשה.
אנחנו מאוחדים. אנחנו לא מוותרים. אנחנו לא נכנעים לשיטת ההפחדה והשיסוע איתה ניסה (והצליח חלקית) לשטוף לנו את המוח.

ישראל הזאת הסתיימה.
ישראל החדשה, הדמוקרטית, ההוגנת, המוסרית, השומרת על אזרחיה - מוקמת.

הנה אוסף עדויות, כתבות ודברים שחשוב לדעת:

⁦👁️⁩עדויות מבפנים⁦👁️⁩

עדות- איתי רון- צלם
https://www.facebook.com/itai.ron.1/posts/10222213518157357

פעילי ימין קיצוני תקפו מפגינים במכות, בקבוקי זכוכית וגז פלפל אתמול בהפגנה בת״א - אבל במקום להגן על המפגינים, שוטרים סמויים שהגיעו למקום עצרו את אחד המפגינים שהותקף.

כשהשר הממונה על המשטרה דורש ממנה להפעיל אלימות על המפגינות והמפגינים במטרה למנוע את קיום המחאה בבלפור - אין פלא שהשוטרים בשטח מיישרים קו.
חייבים לעצור את ההסתה של אוחנה - לפני שיהיה מאוחר מדי. אנו דורשים את פיטורי אוחנה מתפקידו כשר לביטחון פנים!

אוחנה מכנה את המפגינים ״אנרכיסטים״, אבל דווקא אוחנה בתפקידו כשר לבטחון פנים הוא האיום האמיתי על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה. אנחנו לא יכולים לתת לזה לעבור - אנו דורשים את פיטורי אוחנה מתפקידו כשר לביטחון פנים!

בנחישות,

אלי וצוות זזים - רלוקה, יונתן, לביבה, מעין, גלעד, סרוג׳, חן וקרני

תיעוד מההפגנה / אסף שפיר, פייסבוק
https://act.zazim.org.il/go/7847?t=6&akid=7847%2E8418%2EpbpDQ0

זזים היא תנועה אזרחית של למעלה מ-200,000 פעילות ופעילים שיוזמים קמפיינים בנושאים בוערים כדי לקדם שוויון, שלום, זכויות אדם וצדק חברתי.

*********************************************

מרים ברנשטיין - עדות מן השטח
https://www.facebook.com/photo/?fbid=3119902484783956&set=a.130454170395484
כתבתי לאיתי "זהו נגמר בשלום, אני יוצאת בדרך הביתה לילה טוב אהוב"

שלחתי את ההודעה, קראתי ללאה ורתם והתחלנו ללכת. ניגשנו לשוטר הראשון שראינו הסברנו לו שהרכב שלי בממילא ושאלנו מאיפה כדאי ללכת?

הוא ענה בביטחון מלא, בואו מכאן, פתח את המחסום ונתן לנו להיכנס לאזור של כיכר פריז.
התחלנו לצעוד במורד הרחוב, הכל היה שקט, הרחובות שטופים, אין אנשים, סוף ההפגנה.
המשכנו ללכת במורד הרחוב ואני מרגישה שיש התרחשות למטה. לא רואה כלום, רק תחושת בטן.
אני אומרת לבנות "תקשיבו זה מרגיש לי כמו אמבוש בוא נצא מכאן".
לא הספקנו להבין מה אמרתי ופתאום אני מרגישה שדוחפים אותי מאחורה.
"יאאלה תתקדמו" לאה הלביאה הלוחמת, לא מפחדת מכולם מסתובבת ואומרת למגבניק, "תרגע אנחנו בדרך לאוטו הכל טוב בלי ידיים".

הדופק שלי עולה, בשלב הזה אני כבר מבינה שמה שהרגשתי נכון. אני נכנסת למצב אוטומט. מכניסה את הטלפון לכיס ונדרכת בכל הגוף.

הדחיפות ממשיכות ומתגברות, אני מסתכלת הצידה מבינה שיש סוסים אומללים בגן העצמאות.
אני מתחילה להבין שאין לאן ללכת.

עכשיו זה לא מגבניק אחד שמזרז אותנו קדימה, זה כמה כמה שדוחים חזק מאוד.
צועקים. נוגעים. בועטים. אני ממשיכה לצעוק די אנחנו בדרך לאוטו תרגיעו.

תוך שניות הכל נדלק, אנחנו נדחפנו על ידי עשרות מגבניקים לתוך קבוצה של אנשים.
אנשים שגם היו בדרכם החוצה. אני נופלת על המדרכה,
אנשים דורכים עלי, אני מצליחה להעמד וללכת עוד כמה צעדים. עכשיו כבר הכל צעקות, מכות, ואימה.

אני מבינה שאני כלואה בין חומת אבנים מצד אחד, לרכבים חונים מצד שני ועשרות שוטרים שבועטים ודוחקים.
המחשבות והלב שלי נכבים, אני נכנסת למצב אוטומט, אני מבינה בכל איבר בגוף שלי שאני צריכה להציל את עצמי.
יחד עם ההבנה הזאת פתאום כולי רטובה, ספוגה במים.
המחתזיות באות.
שתי מחתזית משני כיוונים שונים, אין לאן לברוח.

עכשיו כולנו מנסים לתפוס מחסה מאחורי רכב חונה. המגבניקים מאחורי ממשיכים לדחוף,
אני צורחת שאני רוצה הביתה. מתחננת לעזרה מהם ומהצלמים.

פתאום הפסקה, רצים למכונית הבאה בתור מחפשים מסתור,
אנשים נופלים עלי, ואני מרגישה משיכה נוראית בשיער, שוטר עם זקן מושך אותי בשיער ומרים אותי למעלה, בדיוק כשהמחתזית באה. אני חוטפת חזק ועפה.

אני נוחתת על בחור שאיבד את ההכרה צורחת שיש פצוע.
אותו שוטר דופק לי בעיטה בבטן ואני עפה קדימה. כל האוויר יוצא לי מהגוף.
עכשיו כבר כאוס מוחלט, צרחות, מים, דם, אימה.

אני נעמדת, מדלגת מעל הבחור ששוכב על המדרכה, מביטה למעלה ויש שם מלאך שמושיט לי יד.
אני עולה על החומה. מישהו דורך לי על היד. אני לא מוותרת ואני למעלה.

לא זוכרת איך לאה ושיר הגיעו מעבר לחומה. אני זוכרת שניסיתי לעזור לבחור עם חולצה סגולה ולא הצלחתי.
(אם אתה קורא את זה אז תסלח לי, באמת שניסיתי.) משכו אותו למטה.

אני מבינה שאני בתוך בית קברות, חושך, מלמעלה עומדים להגיע עוד שוטרים יש לי שניה לברוח.
אני רואה שיש לי מקום מחבוא אבל אני לא מוצאת את רתם. צרחות שוב. איפה היא. לחזור לא לחזור מה עושים?
שוב מחתזית.

מחליטה לברוח ואז למצוא אותה, לחזור אחורה לא אפשרות הם חוסמים את כל הדרכים.

אני מוצאת פרצה בזמן, אין מחתזית לרגע וגם היסמניקים עוד לא מצאו אותי.
אני רצה מאחורי מבנה אבן בבית קברות, מסדירה נשימה, יש שם עוד 2 נערות מתוקות מבוהלות.

יש לי עוד 40 מטר וחומה לקפוץ ואני מחוץ לתופת.

אני רצה וקופצת. אני בחוץ. יש לי אוויר. מעבר לרחוב אני רואה את רותם רצה אלינו בוכה. אנחנו מתחבקות.

יש המון אהבה במחאה הזאת, צריך לשמר ולשמור אותה קרוב ללב.