שירי עמנואל הרוסי שנכתבו בארץ בשנים 1935-1925 בישראל רואים אור בלוויית כתבי-היד שלהם
הוצאת צבעונים ממשיכה במפעל ההוצאה לאור של כתבי עמנואל הרוסי. בתמיכת קרן רבינוביץ' רואה אור הספר "ובצריף בוכה הילד" מתוך השיר המוכר בפזמון "ירושלים עיר הקודש"
בספר "ובצריף הילד בוכה" נכללו שירים שכתב עמנואל הרוסי בארץ לאחר עלייתו ארצה מאודסה בשנת 1924. לכל אחד מהשירים מצורף כתב היד המקורי או העתקה מאוחרת בכתב ידו. כל אלה נמצאו בעיזבונו.
אחדים מהשירים המופיעים כאן פורסמו בספרו "שִׁירִים וּפִזְמוֹנוֹת" בהוצאת "אנחנו" בשנת 1931. רובם עברו עריכה בידי העורך (או בידי עמנואל הרוסי או בידי שניהם), והוכנסו בהם שינויים ניכרים מן הנוסח המקורי. כך למשל בשיר "הַמִּכְנָסַיִם" השמיט העורך את הבית האחרון, שהוא הקריאה לעלות לארץ ישראל. אף על פי שהמשורר מציין שם "פּוֹאֵמָה אֲגִיטַצּיּוֹנִית", בחר העורך להשמיט את הקריאה לעלות לארץ ישראל. כלומר, שמונה שנים לאחר כתיבתו באודסה בשנת 1923 עורך הוצאת הספרים "אנחנו" היה סבור שאין מקום לקריאה "רוּץ יָשָׁר אֶל הֶחָלוּץ!" השיר הזה מתפרסם הפעם במלואו.
השיר "יְחֵפִים (פִּזְמוֹנוֹת מְחֻסָּר עֲבוֹדָה)" נכתב בחיפה בשנת 1926. עמנואל הרוסי הגיע לשם לאחר שחלה בקדחת בעבודתו בייבוש ביצות כברה. בספר זה מובאים שני נסוחים קודמים של השיר.
השיר "פִּזְמוֹנוֹת אֲבִיבִיִּים" נכתב בסמיכות זמן לשיר " פִּזְמוֹנוֹת חָרְפִּיִּים", שהוא השיר "תִּשְׁרֵי סַבָּא" או "יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ". ב"שִׁירִים וּפִזְמוֹנוֹת" בהוצאת אנחנו 1931 הוסב השם " פִּזְמוֹנוֹת אֲבִיבִיִּים" לְ"הֲאַמִינָה". שני השירים נכתבו בשנת 1927. אולי הייתה זו המלצתו של העורך, ומדובר בימים של ייאוש, שבהם דרושה אמונה.
בשיר "האנשים האלה" (נכתב 1928), גם הוא שיר של ייאוש, השמיט העורך של "שירים ופזמונות" את הבית השלישי מתוך ארבעת הבתים המקוריים.
"רַגְלַי נִפַּצְתִּי אֶל כָּל צוּק וְסֶלַע/אֶזְחַל לְאַט לִי עַל הַטְּרָשִׁים.../וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה/עַל גְּחוֹנָם פֹּה כִּנְחָשִׁים.*"
נוסח 1931 הוא המקור עם תיקונים בכתב ידו של הרוסי.
השיר "שִׁירַת הָרוֹעִים" בספר זה הוא שלושת בתיו הראשונים של השיר "אַרְצֵנוּ" שהתפרסם ב"שִׁירִים וּפִזְמוֹנוֹת " בלי שלושת הבתים האלה, כלומר בלי "שִׁירַת הָרוֹעִים".
לכבוד יצירת ספריו נערך מחקר היסטוריוגרפי ובלשני: לדברי העורכת, לאה צבעוני: "לא כל כתבי היד נושאים תאריך. שירים שלא נרשם עליהם תאריך כתיבתם שולבו בספר על פי עניינם, וכך סדר השירים לא בהכרח כרונולוגי. הפיסוק בספר זה נשמר ברובו בהתאמה לפיסוק של המשורר. לעומת זאת הניקוד תוקן ועודכן. בין השאר לא תמיד נשמרו בו אותיות בגד-כפת רפות אחרי תנועה בסוף המילה הקודמת להן."
עמנואל נובוגרבלסקי (1979-1903) נולד בעיירה ניקולאייב שבדרום האימפריה הרוסית, כיום אוקראינה, למשפחה משכילה בעלת תודעה ציונית. מגיל שלוש למד בחדר מתוקן ואביו אף לימד אותו עברית בהגייה ספרדית. יצירותיו הראשונות, שירים וסיפורים בעברית, התפרסמו כבר בילדותו בחוברת "הציוני הקטן", שהופצה בעירו. אביו אסף את היצירות במחברת, רשם עליה "מחברות עמנואל הרוסי" בדומה לשמו של המשורר עמנואל הרומי (המאה ה-14). כשהיה בן שמונה לקח אותו אביו לאודסה לפגוש את ביאליק ולהציג לפניו את הילד הדובר עברית וכותב עברית.
ב-1920 החל ללמוד רפואה באוניברסיטת אודסה. היה תועמלן ציוני, כתב ופרסם שירים בעברית. ב-1924 נשפט לגלות בסיביר, אך קיבל אשרת עלייה לארץ במסגרת חילופים של המשטרה החשאית הרוסית עם שלטונות המנדט.
בארץ חי ועבד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. אחר כך עבר לחיפה, הצטרף לגדוד העבודה ועסק בייבוש ביצות בכברה, עד שחלה בקדחת. עקב המחלה עבר לתל אביב והחל בקריירה של כתיבה. הלך לעזור בשיקום ירושלים לאחר רעידת האדמה בשנת 1927. היה עיתונאי ב"דבר" וב"הארץ", ופרסם שירים ב"משמר לילדים". ידידו מימי אודסה, אביגדור המאירי, גייס אותו לכתיבת מערכונים ופזמונים עבור תיאטרון "הקומקום". הוא כתב גם את תוכניות תיאטרון "המטאטא" בשנותיו הראשונות.
בשנים 1959-1932 עבד לפרנסתו בפרסום ויחסי ציבור. ממלחמת העצמאות עד ראשית שנות ה-50 עמד בראש המחלקה ליחסי ציבור במשרד הביטחון.
הוא היה אחד הפזמונאים הראשונים בארץ שכתבו פזמונים לקולנוע. בשנת 1935 שיתף פעולה עם אלכסנדר פן בכתיבת שירים שילוו את סרטו של הבמאי ברוך אגדתי "זאת היא הארץ - סיפורן של חמישים שנות התיישבות ציונית" לתסריט של אביגדור המאירי.
עסק גם בבלשנות, מילונאות ותרגום. היה בקי בארמית, רוסית, לטינית, גרמנית, יידיש ואנגלית. פרסם מילון רוסי-עברי.
"בצריף בוכה הילד" מאת עמנואל הרוסי עורכת: לאה צבעוני. צבעונים הוצאה לאור. 103 עמודים; המחיר 78 ₪
להשיג בחנויות הספרים ובאתר ההוצאה בלינק: http://www.tzivonim.com/
