תערוכת יחיד לאמן בני כץ - התקה. העברה. הצבה.

פתיחה חמישי 4.7.2013 בשעה 20:00 גלריה גרשטיין תל אביב נעילה: 26.7.2013
שעות פתיחת הגלריה: ראשון-חמישי 11:00-19:00 שישי 10:00-14:00
גלריה גרשטיין, בן-יהודה 99 (הכניסה מרח' ישורון) תל-אביב. טל 5293826 – 03

סיפור חייו של האמן בני כץ וחקירה של היצירה שלו מצביעים על קשר ישיר בין עבודותיו למעבר שעשה מברזיל לישראל בגיל חמש. עם זאת תערוכתו החדשה של בני כץ שתוצג בחודש יולי בגלריה גרשטיין בתל אביב עוסקת בחוויית הגירה, מנקודת מבט מרעננת חדשנית ומלאת הומור.
החברה הישראלית מורגלת כל כך במהגרים, ולה היסטוריה מגובה באידיאלים של קבורת העבר למען בניית אדם חדש אידיאלי, הירואי. מזכרות מ"שם" מעולם לא התקבלו כאן בסקרנות או אמפטיה ומהגרים קיבלו עידוד לקבור את העבר ולהסתכל קדימה. על רקע זה בני כץ, שהגיע לישראל בגיל 5 ומדבר עברית ללא מבטא (על פניו דומה כי התערה לחלוטין) מציף בדימויים חדים ובשפה ויזואלית בהירה נושא גדול ומודחק, שעדיין מפעם בו ומכתיב את חייו, ההגירה.
כמה מפסליו הם "פיסות" מן המקום הקודם (סאו פאולו ברזיל שם נולד) שעוברות איתו, ומביעות בטרנספורמציה שהן עוברות, את התהליך שעובר המהגר. האמן מבקש למקם את הפיסות במקום החדש ומגלה שלפיסות נחוץ תפקיד נוסף, כדי שיהיה להן מקום בחיים החדשים. הוא מבקש הצדקה לכך שכביכול "גרר איתו", אולי בעל כורחו, סובינירים ענקיים מהעיר בה נולד.

בעבודה "סלון" קטע מדרכה וכביש הופך לריהוט חדר מגורים. זוהי עבודה מרכזית בתערוכה. קטע הכביש נראה כמו אחרי רעידת אדמה או פיצוץ, האובייקטים נראים עקורים בכח-טבע ממקומם. אך הם הופכים לרהיטים, עליהם יכול האמן/המהגר לשבת וגם - לארח. הרהיטים עומדים על קטע רצפה עשוי מרצפות הזהות לאלו בהן מרוצפת העיר סן פאולו, המרצפת מחולקת לריבועים ועליה צורה גרפית שהיא הפשטה של צורת העיר סן פאולו, על הקיר פיסת קיר משם עם מספר הבית. חוץ הופך פנים, רחוב הופך בית. יש כאן מטאפורות רבות המסמלות את המהפך שבמעבר לארץ אחרת. הקונוטציה היא לקטע מחומת ברלין, סוביניר מתקופה היסטורית, ממציאות חיים שהיתה ואיננה. פיסת הבטון (מחומת ברלין) או אספלט (בעבודתו של כץ) היא גם תזכורת לכוחות אנושיים אדירים שהניעו שינוי ומאבק לחופש.

בני כץ מנסה לתאר את טראומת העקירה במטאפורות שונות. בעבודתו "שלם" מוצב מלון חתוך שבחלקו החסר הוצבו פיסות שונות ולא מתאימות של מלונים אחרים. האמן מנסה למצוא שוב שלמות לאחר שנעקר ממקומו אך דומה שהפיסות אבדו וכל נסיון להשיב את השלמות לא יצלח.
ב"בית" גלגל הצלה עשוי בטון וחבל האחיזה עשוי ברזלי בניין. כאן עושה כץ שימוש שוב בחומרי בנייה, כביכול בנייה תהווה עבור המהגר "גלגל הצלה" אך האמן מעיר כאן הערה סרקסטית משהו, שכן גלגל הצלה מבטון, כמובן יטבע מייד.

בעבודות "ממקום למקום" ו"קופסה שחורה" מופיע אלמנט המטען כמיניאטורה. בעוד בעבודות האחרות המימדים מציאותיים, ב"ממקום למקום" מטען של עשרות הארגזים קטנים, שט על שרשרת רפסודות קטנות ללא שייט, עם מפרש לבן בראש, במין משט מנותק שאם יגיע ליעדו הרי זה יהיה מקרה בלבד. אפשר לנחש מעבודה זו שכל מה שהאמן מציג כמטען מן העבר, הוא רק מעט שבמעט מן העושר שלא יכל להביא, או שעדיין משייט לו אי שם באוקיינוס בין סאו פאולו לאשדוד. ארוז לנצח.

גם בין הסינפסות המוגדלות של המוח המופיעות בעבודה "קופסא שחורה" לכודה חווית ההגירה באופן שנראה כי כבר הוטמעה לאישיותו של המהגר, ואל תוך ה"ביולוגיה" החדשה שלו.

באופן דומה במקצת, העבודה "מסטיק" עוסקת בהסתגלות. הזר, השונה והשולי מיוצג על ידי המסטיק הדבוק לאספלט (אם המהגר חש כמסטיק לעוס שזרקו ברחוב, הרי אין שולי מזה) וכאן שוב פיסת האספלט שנעקרה ממקומה. המסטיק נרמס תחת רגלים אנונימיות רבות ומסתגל למצבו החדש בכך שלכאורה הוא משנה את הדנ"א שלו, את טבעו, לטובת שרידותו בסביבה זרה. נראה שהמסטיק הפך מדומם לחי או לפחות לצומח, במין אבולוציה מזורזת, ויוצרת סיטואציה בדיונית וקומית.

בציור היחיד בתערוכה "ילדות", כלי משחק קבורים בחול, משרה תחושה נוגה של ילד שחשב אולי שתכף יחזור למשחקיו, אך הם נותרו מיותמים על החוף ובהדרגה מתכסים בחול ונעלמים.