משה מרכוס, הסופר ומחלוצי ההסעדה של ישראל: "הספר נלו" חושף את אחי הבכור פרי רומן של אבי טרם נישואיו"

נתנאל סמריק, המו"ל פגש במרכוס שהקים את אחת השחקניות הגדולות בשוק הקייטרינג (הסעדה) לגופים מוסדיים עם 39,000 סעודות בכל יום ו-900 עובדים לשיחה על הביוגרפיה המרתקת ועל החיבור שיצר לבטן הרכה של אלביט, רפא"ל, משרד הביטחון, שטראוס, אסם, כשלא ידע להכין חביתה

סמריק: "שלום משה מרכוס, יוצר הספר "נלו", גם כותב ספר ותסריטים. גם עולה על במה ושר. גם איש של אנשים עם עסק שבנית בעשר אצבעות. אם היית בוחר רגע אחד בחיים שלך, שהוא מבחינתך הרגע הכי מטלטל בחיים, מהו הרגע הזה?".
מרכוס: "תראה לא חשבתי על השאלה הזאת. רגע מטלטל? אני פעם עבדתי בחברת החשמל באילת, הייתי תורן בתחנת הכוח, מה שאומר משכורת טובה ותנאים מצוינים. התעסקנו בהפיכת מי ים למים מתוקים, שאף פעם לא חשבתי שאפשר לעשות כזה דבר אבל בחברת חשמל לימדו אותי. הרגע המטלטל היה כשהיה בדעתי שאולי אני רוצה ללמוד, זה היה בגיל 33, והחלטתי לעזוב את חברת חשמל ולעבור לתל אביב ולהיבחן לאוניברסיטת תל אביב ולהפתעתי גם להצליח להתקבל כי היו איזה 700 מועמדים וקיבלו 70. ואז אמרתי לאישתי באותה תקופה שאנחנו עוברים לתל אביב והיא הסכימה להפתעתי, כי הכל היה טוב באילת. זה היה רגע מטלטל כי כשהגעתי לשם לא היה לי כלום. לא היה לי משהו שאוכל לפרנס את המשפחה ורציתי ללמוד ואז הייתי צריך להתחיל את הכל מההתחלה למרות שהיה לי עבר של קצין בצי הסוחר ומשכורת טובה, עזבתי את צי הסוחר אחרי 6 שנים ועברתי לאילת ושם התקבלתי לחברת החשמל כי היה לי טיקט של קצין שני. ופתאום לעזוב את הכל. אתה בא לכלום בגיל 33 עם שני ילדים. כולם אמרו לי שאני קצת אדיוט".
סמריק: "מה גרם להחלטה הזאת? תן לי את השנייה הזאת שלפני הרגע המטלטל. מה גרם לשינוי הזה בתוכך?".
מרכוס: "היה איזה קורס של אוניברסיטת תל אביב ללימודי ספרות ולמדתי אצל איש שהוא די ידוע אני חושב, גבריאל מוקד. הייתי בקורס שלו ואחרי שהיינו מסיימים את הקורס היו עוד שני חברים והיינו הולכים לשחק פוקר ארבעתנו – גבריאל מוקד ועוד מורה להיסטוריה. ופתאום גיליתי שאני יודע לכתוב, שאני יודע לבטא את עצמי ואמרתי טוב, אם אני יודע לעשות את זה אז אולי אני אלך ללמוד וארחיב את ההשכלה. כל מי שפגשתי, מנהל תחנת הכוח בחברת חשמל אמר לי 'מרכוס משה, אתה רוצה ללכת ללמוד? אנחנו נממן לך אבל תלמד מהנדס חשמל'. אמרתי לא, זה לא מה שאני הולך ללמוד. אני הולך ללמוד קולנוע וטלוויזיה. הוא אמר לי 'אתה קצת דפוק במוח'. וזה מה שקרה. באמת באתי לתל אביב בלי כלום. לא דירה, לא עבודה, שום דבר. כלום. ואז קניתי אזור חלוקה של מוצרי חלב וקניתי משאית ונכנסתי שותף עם 3 חבר'ה שחילקו מוצרי חלב של 'טנא נגה' לרעננה והרצליה ולא הבנתי כלום. בחודש הראשון הייתי צריך להרוויח אבל הפסדתי 5,000 לירות, בחודש השני הפסדתי 10,000 לירות ובחודש השלישי הפסדתי 15,000 לירות וכבר הייתי חייב הון כסף. ואז חזרתי לזה שמכר לי ושאלתי אותו 'תגיד, איך זה יכול להיות שאני מפסיד במקום להרוויח?', ואז הוא אמר לי 'כן, בגלל זה אני מכרתי כי גם אני הפסדתי. וזה שקניתי ממנו גם הוא הפסיד'. אמרתי רגע, משהו פה מסריח. ואז התחלתי לבדוק ובדקתי ובדקתי ובדקתי ומצאתי את הפתרון. מסתבר שזה שהיה שותף שלי בחלוקת מוצרים ברעננה רימה. הוא היה עולה כל פעם על התשלומים והיה אומר שהסחורה הזאת שהוא מחלק בכפר נחמן זו סחורה שלי לכן תחייבו אותו ותזכו אותי. ואני לא... זאת אומרת לאף אחד פתרון כזה... והם היו עושים את זה וכך אני הפסדתי כסף. כמובן שפיצצתי את הכל והבן אדם החזיר כי אני גם קצת אלים אז הזהרתי אותו שיש לו 2 אפשרויות: או שהוא נכנס לבית סוהר או שאני מפוצץ לו את הראש. ואז השותפות הזאת התפרקה. הבאתי חבר טוב שלי מהילדות ואמרתי לו אתה תקנה את החלק שלו כי הוא חייב למכור. הוא החזיר לי את הכסף וכך המשכתי בחלוקה של מוצרי חלב במשך חמש שנים. כבר הייתי חמוץ מחלב במשך חמש שנים. ובערב הייתי לומד באוניברסיטת תל אביב קולנוע וטלוויזיה. אמנם לא התעשרתי מזה אבל יכלתי לפרנס משפחה עם שני ילדים כי בינתיים אישתי הראשונה הלכה ללמוד גם כן ללמוד מורה בסמינר הקיבוצים".
סמריק: "אז מהבחינה הזאת הימרת על כל הקופה".
מרכוס: "על כל הקופה. כן. אני כל הזמן מהמר על כל הקופה. אז זה מה שקרה, אחרי 5 שנים באתי לחבר הזה הטוב שלי ואמרתי לו תשמע. אני הולך לעסק כי באה איזה בחורה שאני הכרתי ואמרה בוא נפתח עסק ונספק ארוחות למפעלי תעשייה. יש מפעל ברמלה שנקרא 'ליר', הגיס שלי מוכן למכור את זה ואנחנו שנינו נספק וכל אחד מאיתנו צריך לתת לו 5,000 שקל וזה שלנו. ונוכל להרוויח 5,000 לירות. לירות, לא שקל. אמרתי יודעת מה? אני מוכן, אבל תדעי לך שאצלי אחרי כמה שנים תוכלי לנסוע במרצדס. אנחנו נפתח את העניין".
סמריק: "איך אמרת דבר כזה? מאיפה הידע? תחושת הלב?".
מרכוס: "אני טוב בלשכנע. היא אמרה 'טוב טוב טוב, נראה'. האמת היא שהיא יכלה לנסוע על 5 מרצדסים היום. לא על אחד".
סמריק: "כי בעצם פתחת מפעל שהוא מפעל חייך שאותו מכרת לימים בטיימינג נדיר".
מרכוס: "כן. אבל ד"א קודם לכן פניתי לחבר הזה שלי ואמרתי לו תשמע, ברגע שיהיה לי עוד מקום אחד אתה תכנס איתנו שותף בלי כלום. יהיה לנו שני מקומות ואתה תכנס שותף ישר ככה. הוא לא הסכים. הוא אמר לא אני לא מסכים. אמרתי לו טוב מה אתה רוצה? זה גם האזור חלוקה שלי. הוא אמר 'אם אתה עובד, מגיע לך כסף. אם אתה לא עובד, לא מגיע לך כלום'. אמרתי לו 'אתה יודע מה? מסכים'. באותה תקופה שהתחלנו לחלק אוכל, כלומר לפתח את העניין, היו לנו 150 סועדים ו-3 עובדים. כשמכרתי את העסק ליינות ביתן היו לי 35,000 ארוחות ביום ו-900 עובדים".
סמריק: "מייד נציץ גם נציץ לתוך הביגרפיה המרתקת שלך, 'נלו' ונשמע על הסיפור הזה שבו התחלת לצאת לאור, באמת בעשר אצבעות, בתחום שהוא לא התחום שלך.
אתה הרי לא נולדת מסעדן או בשלן ?".
מרכוס: "אפילו לא ידעתי שבשביל חביתה צריך לשבור את הביצים. לא היה לי מושג".
סמריק: "זה מסע מרתק שהתחיל מתוך עיירת עולים קטנה, בטירת הכרמל של שנות החמישים, בספר החדש שלך "נלו" אתה מגלה בקיבוץ בצפון אח שלא ידעת על קיומו ?"
מרכוס: "שם בקיבוץ, בטיול עם אבא, שהיה מפליג בים ושב הביתה חסר סבלנות פעם או פעמיים בחודש, כשאמא היתה משחקת קלפים מבוקר ועד ערב, מגלה "ריקו" גיבור הספר שהוא אינו בן יחיד. יש לו אח. פרי רומן של אביו בטרם נישואיו. שמו של האח נלו והוא מבוגר ממנו אך במעט. נפשותיהם של האחים נקשרות זו בזו בקשר מיוחד. הם הופכים לחברים הכי טובים , אבל לא פחות מכך – גם להורים זה של זה."
בימים אילו משלים משה מרכוס, יצירת תסריט "אחים לנצח – חיימיקו ומותי", המבוסס על מערכת יחסים קומית בין האדם לצל מותו המלווה אותו כל מסע חייו.
הטלפון הישיר למשה מרכוס לתאום ראיון 0523260323
או תאום באמצעות אורן גולן - שיווק דיגיטלי - קונטנטו נאו - בית בינלאומי ליציאה לאור [email protected].