אביטל אפרגן-הרוקד ושורט נשים – אומן ורקדן המשיק כעת בתל אביב את עצי יצירתו

מראיין: נתנאל סמריק מו"ל הוצאת קונטנטו נאו – בית בינלאומי ליציאה לאור

אביטל איפרגן הוא היאנג ששורט את היין, ביצירתו נדמה שהוא מעצים את גבריותו בשריטת הנשיות שבתוכו.
איפרגן רוקד ושורט בעץ עם משחזה דמויות נשיות- שונות ומשתנות, שכולן הן האישה שבכל גבר, ואת נשותיו הנדירות הוא מוכר והיצירות מעטרות סלונים וגלריות בישראל ובעולם.
איפרגן ישיר ולא מפחד, גם לא מהפוליטקלי קורקט ואומר באומץ רב שזה היה הרגע של מות הוריו, שחולל בו את התפנית והיציאה החופשית, ליצור ז'אנר אומנותי שטרם נראה.

סמריק: מתי זה בדיוק קרה הרגע שהתחילה אומנותך?
איפרגן: "זה קרה בשבעה. בחופש שבלהיות יתום, שפשוט בגיל 47, קמתי ורקדתי". הוא שם ביטוי לתחושות שהס מלומר בפומבי, זה כל כך כיף להתפנות מהמסלול הרגיל של טיפול בהורים סיעודיים".
אז אביטל המטפל, איש אומנויות הלחימה, עבר למצפה רמון לרקוד. לרקוד את עצמו , את בריאתו מחדש. הוא שעשה בעבר כל כך הרבה דברים עם הגוף, אבל מעולם לא כרקדן. את הריקוד הוא רואה פשוט כבחירה לחיות, לא כיכולת.
הריקוד הלך ונהיה מזוקק, כשהפסיק לראות את אימו בשעה שהוא רוקד, כמו היפרדות מאמא אדמה על מנת להביע את השריטה שהותירה בעץ, בבנה.
תשע שנים הוא חולל לו בתוך עצמו, אי שם במצפה רמון, עוצר רק לאכול. לא מקשיב ללב, שם אותו על mute ומתחבר רק לבטן, רק לכפות רגליים, רק למהותה של אמא אדמה, כדי להוציא ממנה עוד אמא אדמה, עוד אישה.
אביטל אינו רואה באומנותו חריטה או השחזה אלא שריטה. הוא יודע שהוא שורט .. יש המועצם יותר מהאין. לפעמים קו, לפעמים שני קוים, אבל תמיד אישה.
לעיתים אישה ואיש במערכת יחסים.
יאמרו חכמים פסיכולוגים שהכל מגיע מהאם, ואיפרגן מודה שכן, כל יצירתו היא דיאלוג עם דמות האם , עם העולם .
אבל לא רק . הבחירה האינטואטיבית במשחזת זוית ולא בכלים אחרים , מביעה את ההתנגדות לעולם הישן ,לעולם של מודל ערום מוקפת בגברים בגיל העמידה. הפעולה עצמה של הדיסק היא כשלעצמה התנגדות למודלים המוכרים והקיימים.

השריטה הנשית שמזעם הוא מנסה לראות אותה מכל הכיוונים, ליצור אותה מחדש כמרפא חולים ואולי את עצמו.
אפרגן כאומן ששוחה בחימר באדמה ממנה הוא יוצר, רעב לאינטרקציה אנושית ולדעת מה רואה וחושב, צמא לכל מי שנחשף ליצירתו, אבל כמו אבא אדמה, אביטל פתוח ליצירת קשר ברשתות החברתיות, אם כי מעדיף מפגשים פיזיים ולא וירטואליים על כוס קפה שחור, ואולי גם עארק.
סמריק: אם היו נותנים לך במה פה במרכז תל אביב איך היית צועק את המסר של יצירתך?
אפרגן: "אם היו נותנים לי פה במה הייתי צועק את השורה התחתונה והעליונה של אומנותי בנקודת המפגש של שלישית המגדלים בלב תל אביב . צורח שם 'שרטו הכל, והתחילו משם מחדש."
כן זה מה שהוא אביטל איפרגן גבר אדמה, אומן, רקדן ויוצר שמנסה להחלים ע"י יצירת שריטות נשיות על עץ עם משחזת.
לצפייה ביצירות של האומן אביטל איפרגן: https://www.facebook.com/avital.ifargan
לראיון עם אביטל אפרגן ולפרטים נוספים - ניתן ליצור קשר במייל חוזר וכמובן עם אורן גולן – מיתוג דיגיטלי, קונטנטו נאו [email protected]