שבת 26.2 – צעדת תמיכה באוקראינה, שדרות רוטשילד, תל אביב

ארגון "ידידי אוקראינה בישראל" קורא לציבור הרחב להתיצב מחר, שבת 26.2.2026 בשעה 6.00 בערב בשדרות רוטשילד בתל אביב (הקצה המערבי של הכיכר 1, ליד מגדל שלום) ולצעוד לכל אורך השדרה עד "הבימה" בצעדה של תמיכה באוקראינה וסולידריות איתה. אני אהיה שם, אני אצעד לכל אורך השדרה. המארגנים מתכוונים לחלק למשתתפי הצעדה את דגלי אוקראינה הצהובים-כחולים. אני אבוא לשם ואקח אחד הדגלים האלה ואניף אותו לכל אורך המצעד ברחובות תל אביב. זה מה שצריכים אזרחים ישראלים – כמו אזרחי כל מדינה אחרת בעולם – לעשות ברגע הזה.

אני קצת מופתע למצוא את עצמי במצב הזה. עוד לפני כמה שבועות לא הייתי מעלה בדעתי שאשתתף בהפגנה כזאת. אני לא אהבתי את המלחמה הקרה שהתנהלה בעולמנו עד 1989, ואני מאד לא שמח לחזרתה. לא חשבתי אז, ואינני חושב היום, שבאמריקה חיים מלאכים ובברית המועצות/רוסיה כולם שדים. לארצות הברית ובעלות בריתה יש חלק גדול באחריות למצב שבו אנו נמצאים היום. ההחלטה להרחיב את ברית נאט"ו מזרחה – בניגוד להבטחות מפורשות שניתנו אז לסובייטים – היתה החלטה בלתי אחראית שנבעה מיהירות של כח, כאשר קובעי המדיניות האמריקאים זיהו חולשה רוסית והחליטו לנצל אותה עד למקסימום. יש לרוסיה סיבה לגיטימית להרגיש מאוימת מן המהלך הזה, והדרישה שאוקראינה לא תצטרף לנאט"ו היא לגיטימית כשלעצמה.

ארצות הברית יכלה לנקוט בגישה אחרת לגמרי. היא יכלה לפרק את ברית נאט"ו באותו זמן שפורקה ברית ורשה. היא גם יכלה להזמין את רוסיה עצמה להצטרף לנאט"ו ובכך להוציא מהברית הזאת את העוקץ האנטי-רוסי. והיא יכלה פשוט להשאיר את מדינות מזרח אירופה כמדינות נייטרליות שאינן שייכות לשום ברית צבאית. כל האפשרויות האלה בהחלט עמדו על הפרק בזמנם של גורבצ'וב וילצין. אילו ננקטה אחת מהן, אולי בכלל לא היה פוטין מגיע לשלטון ברוסיה, או אולי היה זה פוטין אחר שהיה מתנהג אחרת.

המשטר הפרו-מערבי שעלה לשלטון באוקראינה, גם הוא רחוק מלהיות גן עדן. יש באוקראינה ארגונים ימניים קיצוניים מתועבים ומסוכנים. לדוברי הרוסית בקרים ובמזרח אוקראינה היתה סיבה לגיטימית לא לרצות לחיות תחת משטר שניסה לכפות עליהם את השפה האוקראינית. הקהילה הבינלאומית קיבלה למעשה את העובדות המוגמרות שנוצרו ב-2014 – סיפוח קרים לרוסיה והקמת הרפובליקות הבדלניות תחת חסותה של רוסיה. יש סיבה טובה להניח שהתושבים במקומות האלה, או לפחות רובם הגדול, אכן רצו לחיות תחת שלטונה או חסותה של רוסיה. על כך לא הייתי יוצא להפגין ברחובות תל אביב (ולמעשה, אף אחד גם לא ארגן אז הפגנה בענין). הסטטוס קוו הזה, אשר התקיים שמונה שנים, יכול היה להימשך ללא הגבלת זמן.

כל הדברים האלה הפכו בלתי רלוונטיים ברגע בו חצה ולדימיר פוטין את כל הקווים האדומים ושיגר כוחות צבא אדירים לפלוש לאוקראינה, לכבוש אותה, להדיח או להרוג נשיא יהודי שנבחר בידי אזרחי אוקראינה ולקרוא לזה "דה-נאציפיקציה". שום טענה לגיטימית שיש לפוטין אינה יכולה להצדיק מעשה כזה. אזרחי אוקראינה, בהנהגת נשיאם שבחר להישאר עם משפחתו במוקד הסכנה בקייב, נאבקים בגבורה נגד פולש אכזרי. הם זכאים למלוא התמיכה והסולידריות של כל אדם הגון בעולם.

כאזרחי ישראל יש לנו סיבות מיוחדות לצאת להפגין בתמיכה וסולידריות עם האוקראינים במאבקם נגד הפלישה.לא במקרה, ממשלת ישראל מהססת ומגמגמת. קודם כל מפני שמדינה אשר בעצמה רומסת ומדכאת את הפלסטינים, וממשלה אשר מצהירה במפורש שאין לה כל כוונה לשים קץ לכיבוש אי פעם, מתקשה להשמיע קול נגד כיבוש ודיכוי במקום אחר. יתר על כן – מזה כמה וכמה שנים מדינת ישראל מפרה בשיטתיות את הריבונות של סוריה ושולחת את חיל האויר שלה להפצצות בשטח הסורי. זאת בהסכמה ובהרשאה של פוטין ותוך תיאום הדוק עם חיל האויר הרוסי, אשר שולט בשמי סוריה. לממשלת ישראל יש מקום לחשוש, שאם תרים קול נגד הפרת הריבונות האוקראנית בידי רוסיה, מיד תתבטל ההרשאה הרוסית לישראל להפר את הריבונות הסורית.לאזרחים ישראלים המתנגדים לכיבוש ולכוחנות ורוצים להגיע לשלום עם הפלסטינים ועם סוריה ועם כל שכנינו, יש היום סיבה חשובה ומיוחדת לצאת להפגנת תמיכה באוקראינה.

ועוד מלה אחת – מיד עם פתיחת המלחמה, אלפי אזרחים ברוסיה עצמה יצאו לרחובות לצעוק ולזעוק "לא למלחמה!". נדרש לא מעט אומץ לב לצאת להפגנה כזאת ברוסיה שתחת שלטון פוטין, ורבים מן המפגינים האלה עודם במעצר משטרתי ומי יודע מתי ישתחררו. כאשר נצעד מחר בשדרות רוטשילד, תהיה זו הפגנת סולידריות לא רק עם בני העם האוקראיני אלא גם עם אחינו ואחיותינו, מתנגדי המלחמה הרוסים.

מכל הסיבות האלה, כל מי שיכול ויכולה – בואו מחר, שבת 26.2 בשעה 6.00 בערב לשדרות רוטשילד 1 בתל אביב, ושם נצעד למען אוקראינה.

אדם קלר 054-2340749

https://www.facebook.com/events/696982858390345?ref=newsfeed