הבלוג של Scooper בנושאי מדיה, תקשורת, אינטרנט ותוכן גולשים

בסימן עברית – תקווה או תקוה בפתח

1 באוקטובר 2009 מאת Scooper

אני לא יודע מה אתכם, אבל אי-אחידות יכולה לפעמים לשגע. ירושלים או ירושליים? פתח תקווה או פתח תקוה? קריית אונו או קרית אונו? הרצליה או הרצלייה?

כתבים ועורכי תקשורת ובכללם גם דוברים, יח"צנים, בעלי אתרים ומפעילי יומני רשת - הם המראה האמיתית והגדולה המכוונת חזרה לקוראים ומשקפת את מצב השפה... והמצב איננו מזהיר.

בשיחתי עם ד"ר קרן דובנוב מהאקדמיה ללשון העברית, אשר רשומה זו מתפרסמת בשיתופה, עלו הבעייתיות והבלבול סביב האי אחידות בשמות מקומות וערים. גם מעבר לבעיה הלשונית, יש הבעיה הטכנית הקיימת במדיה אלקטרונית - נסו לחפש בגוגל "הרצליה" ו- "הרצלייה", ישנו יחס של 1 ל- 10 לטובת הצורה השגויה. ומהי הצורה השגויה אתם שואלים? הנה רשימה חלקית של שמות נפוצים:

הרצלייה ולא הרצליה
פתח תקווה ולא פתח תקוה
קריית אונו ולא קרית אונו (כמו כל הקריות שבסמיכות)
נהרייה ולא נהריה
ירושלים ולא יירושלים (יוצא דופן, גם מצרים)
יקנעם ולא יוקנעם
טבריה ולא טברייה
טורקיה ולא תורכיה (כמה התערבויות רבות שנים נסגרו ברגע זה)
דוגמאות נוספות? שלחו תגובותיכם.

אקדיש פיסקה מיוחדת לתל אביב. הצורות שנצפו הן: "תל אביב", "תל-אביב", "תל־אביב", "תל אביב-יפו" וכן "תל־אביב-יפו". ראשית, לגבי השם הנפוץ יותר, יש לכתוב "תל אביב" ללא מקף, וזה סופי. בכתיבת השם המלא - המצב מסתבך (נו טוב, זו יפו). היחס בין "יפו" ל"תל אביב" הוא יחס של תמורה מצרפת ולא סמיכות, לכן, בצורה "תל אביב-יפו" נראה כי יש יחס קרוב יותר בין "אביב" ל"יפו" כאשר למעשה היחס בין "תל" ל"אביב" משמעותי יותר. לסיכום ההסבר המבלבל, הצורה העדיפה היא "תל־אביב-יפו".

נושא זה מעסיק את אנשי האקדמיה בדיוניהם, אך למעשה מי שקובע הם הכללים. בשמות מקומות יש משקל גם להיסטוריה ולמסורת בעיני התושבים והרשות המקומית, כך שמצב האי אחידות מתקבל בהבנה מהולה בהסברים. Scooper מנסים להתניע את השינוי באמצעות רשומה זו המכוונת לאנשי המדיה. למען מי שממש מתעניין בכללים - מדובר בכללי הכתיב חסר הניקוד, אשר מובאים בקיצור באתר האקדמיה.

דרך אגב, ופעם אחת ולתמיד, את העיר "שדרות" הוגים עם ש' שמאלית ולא כמו במילה "עמוד שידרה". הייתי חייב.

7 תגובות לפוסט "בסימן עברית – תקווה או תקוה בפתח"

  1. לא הבנתי: ד"ר דובנוב אמרה ש"תל אביב" בלי מקף זה סופי?

    וגם: למה "תל־אביב-יפו" במקף עילי בהתחלה ומינוס בסוף? למיטב ידיעתי, לפי כללי הפיסוק של האקדמיה המינוס הוא צחליף למקף אם זה המקף לא זמין, אז איך יכול להיות שהם בשימוש באותו צירוף? הייתי מצפה שהאקדמיה תאמר שצ"ל "תל־אביב – יפו", עם קו מפריד ארוך שלפניו ואחריו רווחים.
  2. תגובת ד"ר דובנוב: "מלכתחילה אין לכתוב צירופי סמיכות במקף ובכלל זה שמות מקומות, לפיכך נכתוב רמת גן, קריית מוצקין, תל אביב, ובדיעבד מי שכתב במקף (בית-ספר או רמן-גן) לא ייחשב משתבש.
    אכן צדק אמיר אלישע באמרו שסימן הפיסוק בין תל אביב ובין יפו הוא קו מפריד (ארוך), אבל רווחים לפניו ואחריו אינם נחוצים. קו מפריד בלא רווחים מזכיר כתיבת מספרים בטווח. אפשר לקבל את טענת הטוען כי הזיקה בין "אביב" ל"יפו" הדוקה פחות מן הזיקה בין "תל" ל"אביב", ולפיכך המחבר בין "אביב" ל"יפו" מוכרח להוסיף מקף בין "תל" ל"אביב". כך נוצרה הצעת הכתיב תל־אביב–יפו (בצד תל אביב–יפו, על פי בחירת הכותב) האקדמיה לא דנה בה דיון רשמי, אבל נראה שזאת הצעה הגיונית."
  3. תודה רבה ל־Scooper ולד"ר דובנוב.

    מעניין. הסעיף הראשון בפרק על הקו המפריד בכללי הפיסוק של האקדמיה אומר שקו מפריד הוא קו שלפניו ולאחריו יש רווח...

    לגבי מקף בשמות של מקומות, דווקא היה נחמד אם היו מאמצים אותו. בצרפתית, למיטב ידיעתי, הוא לא בהכרח נכתב בצירופי שמות עצם, אבל תמיד נכתב בשמות של מקומות, מוסדות ואנשים שמורכבים מכמה מילים. זה רעיון לא רע שכדאי לאקדמיה שלנו לשקול.

    בכלל, הכללים לשימוש במקף די מטושטשים והייתי שמח אם היו מוצקים יותר. זה שהמקף לא מופיע על המקלדת זה לא תירוץ בכלל :)
  4. מי שיודע לכתוב מקף עילי במחשבו שיצביע. מה, אין אצבעות? כמובן שלא. כי אין במחשב מקף עילי. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? לא כלום. הם לא חכמים. הצורה הנוחה ביותר לכתיבת שם העיר היא 'תל אביב - יפו' עם מקף מפריד בין שני השמות המרכיבים יחדיו את שם העיר. הקביעה שיש לכתוב תל אביב עם מקף עילי, תלושה מן המציאות ואינה מעשית. כמעט כל מה שנכתב כיום מתבצע בעזרת מקלדת מחשב. במקלדת אין מקף עילי. ברור אפוא, שכמיטב המסורת הרעה של ה"אקדמיה" הפתרון יהיה הגרוע והבלתי מעשי ביותר.

    אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? אחד הדברים הבאמת נוראים בעניין השפה העברית הוא, שכמעט כל מי שכותב בנושא ומתיימר ללמד אחרים, כתיבתו רצופה בשגיאות ובשיבושים. בעיה נוספת היא העוף המוזר המתקרא "האקדמיה" ללשון העברית. דרך פשוטה לכתוב עברית כראוי היא פשוט לעשות ההיפך מכפי שקובעת "מועצת השוא המרחף" הזאת.

    קחו למשל את המשפט "הם המראה האמיתית והגדולה המכוונת חזרה לקוראים ומשקפת את מצב השפה... והמצב איננו מזהיר." כמה שגיאות יכול מי שמתיימר לכתוב בנושאי השפה לעשות במשפט אחד? אוה...! כמובן שיש לכתוב 'המכוונת בחזרה אל הקוראים'. "המכוונת חזרה" זה משהו אחרי לגמרי, ואין לי כוח להסביר. גם על "איננו" לא תהיה תפארת הכותב. כי אם הוא איננו אז איך הוא ישננו? זאת אולי לא שגיאה, אבל כך לא כותבים. ראוי לכתוב 'והמצב אינו מזהיר.' מה שמראה, שהמצב באמת אינו מזהיר.

    או קחו למשל את "המדיה האלקטרונית". אין חיה כזאת. 'מֶדיָה' או 'מִידיָה' זו צורת הרבים של המילה 'מדיום'. מדיום הוא מונח לטיני ופירושו: תָּוֶך, אמצעי ביניים, אמצעי קשר. צורת היחיד בלטינית היא עם סיומת -...יוֹן או ...יוּם. אחת מצורות הרבים בלטינית היא ...ָה, כך שביחיד אומרים קריטריוֹן - אמת מידה, וברבים קריטריָה - אמות מידה, או ביחיד פנומֶנוֹן - תופעה, וברבים פנומֶנָה - תופעות, או ביחיד מילֶניוּם - אלף שנים, וברבים מילֶניָה - אלפִים בשנים. והרבים של 'מֶדיוּם' זה פשוט 'מֶדיָה'. כלומר 'מדיה' זה הרבה מדיומים. מדיום הוא 'אמצעִי תקשורת' ומדיה הם 'אמצעֵי תקשורת'. 'המדיה' זה אמצעֵי התקשורת. ברבים. אין לכתוב "המדיה הזאת", כי אם 'המדיום הזה', או 'המדיה האלה'. ברור גם שאין לכתוב 'מדיות', כי זה ריבוי של ריבוי, משהו כמו לכתוב 'מדיומימומים' - שזה בעיקר מומים.

    או קחו את "הייתי חייב". מאיפה הדבר הדפוק הזה? וכי ממי לווית שהיית חייב? אין להשתמש במילה 'חייב' במובן של מוכרח. רק במוכרח. אין "אתה חייב מכונית", כי אם 'אתה מוכרח שתהיה לך מכונית', או 'עליך להיות בעל מכונית'. אלא כמובן אם אתה באמת חייב למישהו מכונית. "אני חייב כסף." מה זה אומר? 1. שהאיש לָוָה ממישהו כסף והוא חייב לו 100,000 שקל? או 2. שהאיש מוכרח להשיג כסף, כי מועד תשלום מסויים מתקרב? ברור ש-1 הוא הנכון. ברור ש-2 הוא בשפת העילגים הקלוקלת. במקרה 2 אלמלא היה נָכֶה לשוני היה אומר כראוי "אני מוכרח להשיג כסף" או "חובה עלי להשיג כסף", שזו הסיבה לטעותו. יש להבחין בין חוב (debt) לחובה (obligation, requirement, duty).

    על כל אחד לכתוב כראוי, אולם חובה על הבאים ללמד להקפיד שבעתיים. כמה חבל לפגום ולפצוע בשפה כה יפה ועתיקה. כמה חבל, שקמים עליה עילגים-המשימים עצמם מומחים ו"מועצת השוא המרחף" לרצוח את נפשה.

  5. כתבתי בתגובתי הקודמת שהדרך פשוטה לכתוב עברית כראוי היא פשוט לעשות ההיפך מכפי שקובעת "מועצת השוא המרחף" המתקראת "האקדמיה ללשון העברית". אז הנה:
    הנכון: הרצליה. השגוי: הרצלייה.
    הנכון: נהריה. השגוי: נהרייה.
    טורקיה או תורכיה? שניהם נכונים ושלא יבלבלו לכם את המוח.

    ומה באשר לירושלים? לשיטתם של השוטים מהקקדמיה צריך כמובן לכתוב ירושליים. כי אם הרצלייה ונהרייה, אז למה לא ירושליים? למה? כי כאן אפילו חצופי ה"קקדמיה" קלטו שיש גבול. היה להם רגע של שפיות במרוץ האמוק שלהם לכיעור העברית והשחתתה, והם "התירו" לנו להותיר את אופן הכתיב הנכון של 'ירושלים' על כנו.

    אם הם היו רוצים אכן לתקן שגיאה גסה ומכוערת, היו מתקנים בכל השלטים את השם Netanya ל-Natanya, וסוטרים על פיהם של כלמיני קריינים וחריינים שאומרים "נֶתַניָה" במקום נָתָניָה. ומכיוון שעבירה גוררת עבירה, הם מוסיפים חטא על פשע ואומרים גם בִּנְתַניָה - יעני טיליגנטים, במקום בְּנָתָניָה הפשוט והנכון. ולמה נָתָניָה? פשיטא, כי העיר קרויה על שם נָתָן שטראוס.

    בקיצור, תכתבו ותאמרו ההיפך מכפי שמורה ה"קקדמיה" והשפה העברית שבפיכם ובמקלדתכם תהיה נופת צופים ולא טינופת צופים.
  6. תגובה לשקד:
    אהבתי את שכתבת, ואני תומך לחלוטין בעמדתך.

    ולאחר הקדמה זו, הערה.
    הפתגם הנכון הוא: "אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר" (מועד קטן, דף כ"ה, עמוד ב')
    😃
על מנת להגיב עליך תחילה להזדהות או להרשם לאתר.