בסימן עברית – תקווה או תקוה בפתח
אני לא יודע מה אתכם, אבל אי-אחידות יכולה לפעמים לשגע. ירושלים או ירושליים? פתח תקווה או פתח תקוה? קריית אונו או קרית אונו? הרצליה או הרצלייה?
כתבים ועורכי תקשורת ובכללם גם דוברים, יח"צנים, בעלי אתרים ומפעילי יומני רשת - הם המראה האמיתית והגדולה המכוונת חזרה לקוראים ומשקפת את מצב השפה... והמצב איננו מזהיר.
בשיחתי עם ד"ר קרן דובנוב מהאקדמיה ללשון העברית, אשר רשומה זו מתפרסמת בשיתופה, עלו הבעייתיות והבלבול סביב האי אחידות בשמות מקומות וערים. גם מעבר לבעיה הלשונית, יש הבעיה הטכנית הקיימת במדיה אלקטרונית - נסו לחפש בגוגל "הרצליה" ו- "הרצלייה", ישנו יחס של 1 ל- 10 לטובת הצורה השגויה. ומהי הצורה השגויה אתם שואלים? הנה רשימה חלקית של שמות נפוצים:
הרצלייה ולא הרצליה
פתח תקווה ולא פתח תקוה
קריית אונו ולא קרית אונו (כמו כל הקריות שבסמיכות)
נהרייה ולא נהריה
ירושלים ולא יירושלים (יוצא דופן, גם מצרים)
יקנעם ולא יוקנעם
טבריה ולא טברייה
טורקיה ולא תורכיה (כמה התערבויות רבות שנים נסגרו ברגע זה)
דוגמאות נוספות? שלחו תגובותיכם.
אקדיש פיסקה מיוחדת לתל אביב. הצורות שנצפו הן: "תל אביב", "תל-אביב", "תל־אביב", "תל אביב-יפו" וכן "תל־אביב-יפו". ראשית, לגבי השם הנפוץ יותר, יש לכתוב "תל אביב" ללא מקף, וזה סופי. בכתיבת השם המלא - המצב מסתבך (נו טוב, זו יפו). היחס בין "יפו" ל"תל אביב" הוא יחס של תמורה מצרפת ולא סמיכות, לכן, בצורה "תל אביב-יפו" נראה כי יש יחס קרוב יותר בין "אביב" ל"יפו" כאשר למעשה היחס בין "תל" ל"אביב" משמעותי יותר. לסיכום ההסבר המבלבל, הצורה העדיפה היא "תל־אביב-יפו".
נושא זה מעסיק את אנשי האקדמיה בדיוניהם, אך למעשה מי שקובע הם הכללים. בשמות מקומות יש משקל גם להיסטוריה ולמסורת בעיני התושבים והרשות המקומית, כך שמצב האי אחידות מתקבל בהבנה מהולה בהסברים. Scooper מנסים להתניע את השינוי באמצעות רשומה זו המכוונת לאנשי המדיה. למען מי שממש מתעניין בכללים - מדובר בכללי הכתיב חסר הניקוד, אשר מובאים בקיצור באתר האקדמיה.
דרך אגב, ופעם אחת ולתמיד, את העיר "שדרות" הוגים עם ש' שמאלית ולא כמו במילה "עמוד שידרה". הייתי חייב.
4 תגובות לפוסט "בסימן עברית – תקווה או תקוה בפתח"
[פינגבאק] אנטייטלד — על חודו של קו מאת untitled.org.il לא הבנתי: ד"ר דובנוב אמרה ש"תל אביב" בלי מקף זה סופי?
מאת אמיר א' אהרוני תגובת ד"ר דובנוב: "מלכתחילה אין לכתוב צירופי סמיכות במקף ובכלל זה שמות מקומות, לפיכך נכתוב רמת גן, קריית מוצקין, תל אביב, ובדיעבד מי שכתב במקף (בית-ספר או רמן-גן) לא ייחשב משתבש. מאת Scooper תודה רבה ל־Scooper ולד"ר דובנוב.
מאת אמיר א' אהרוני
על מנת להגיב עליך תחילה להזדהות או להרשם לאתר.יום רביעי, 10 פברואר 2010 בשעה 01:28
וגם: למה "תל־אביב-יפו" במקף עילי בהתחלה ומינוס בסוף? למיטב ידיעתי, לפי כללי הפיסוק של האקדמיה המינוס הוא צחליף למקף אם זה המקף לא זמין, אז איך יכול להיות שהם בשימוש באותו צירוף? הייתי מצפה שהאקדמיה תאמר שצ"ל "תל־אביב – יפו", עם קו מפריד ארוך שלפניו ואחריו רווחים.
יום חמישי, 11 פברואר 2010 בשעה 11:16
אכן צדק אמיר אלישע באמרו שסימן הפיסוק בין תל אביב ובין יפו הוא קו מפריד (ארוך), אבל רווחים לפניו ואחריו אינם נחוצים. קו מפריד בלא רווחים מזכיר כתיבת מספרים בטווח. אפשר לקבל את טענת הטוען כי הזיקה בין "אביב" ל"יפו" הדוקה פחות מן הזיקה בין "תל" ל"אביב", ולפיכך המחבר בין "אביב" ל"יפו" מוכרח להוסיף מקף בין "תל" ל"אביב". כך נוצרה הצעת הכתיב תל־אביב–יפו (בצד תל אביב–יפו, על פי בחירת הכותב) האקדמיה לא דנה בה דיון רשמי, אבל נראה שזאת הצעה הגיונית."
יום ראשון, 14 פברואר 2010 בשעה 16:07
מעניין. הסעיף הראשון בפרק על הקו המפריד בכללי הפיסוק של האקדמיה אומר שקו מפריד הוא קו שלפניו ולאחריו יש רווח...
לגבי מקף בשמות של מקומות, דווקא היה נחמד אם היו מאמצים אותו. בצרפתית, למיטב ידיעתי, הוא לא בהכרח נכתב בצירופי שמות עצם, אבל תמיד נכתב בשמות של מקומות, מוסדות ואנשים שמורכבים מכמה מילים. זה רעיון לא רע שכדאי לאקדמיה שלנו לשקול.
בכלל, הכללים לשימוש במקף די מטושטשים והייתי שמח אם היו מוצקים יותר. זה שהמקף לא מופיע על המקלדת זה לא תירוץ בכלל :)
יום ראשון, 14 פברואר 2010 בשעה 23:16